בסוף הפרשה אנחנו פוגשים את המקושש – אדם שהלך ואסף עצים בשבת, ומיד אחריו את פרשת ציצית שאנחנו אומרים בקריאת שמע. ולא מובן: מה הקשר בין המקושש לבין פרשת ציצית? ומה הקשר בין שניהם לנושאי הפרשות האלו: המרגלים מצד אחד וקורח מהצד השני?

בנוסף, לא מובן מה גורם לאדם להתחייב מיתה על איסוף עצים להסקה? הרי כדי להתחייב מיתה צריך שיתרו בו שני עדים, ויבהירו לו שאם הוא ממשיך לקושש הוא מתחייב מיתה, והוא ימשיך בכל זאת. והרי אין יצר הרע לאסוף עצים בשבת, אז מה גורם לאדם להמשיך לאסוף ולהסתכן במוות אחרי התראה?

לאחר חטא המרגלים נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ. בבת אחת השתנתה המטרה של הדור הזה: במקום ללכת אל ארץ זבת חלב ודבש, הם הולכים להסתובב חסרי מטרה במדבר עד סוף ימיהם. לשינוי הזה היו השלכות: חלק מהעם חשב, שכיון שהמצוות ניתנו להם כדי שיקיימו אותן בארץ, אם כך אלו שנשארים בגלות כל ימיהם יהיו פטורים מהמצוות.

המקושש רצה להוכיח להם שזה לא נכון ומסר על זה את נפשו. ולכן עשה עבירה בשבת, והראה במעשה שלא עושה אותה מצד היצר, אלא מקושש עצים סתם. ולמרות שהתרו בו המשיך, כדי להראות לכולם שהוא יתחייב על זה. ולכן צריך היה לשאול את ה' מה דינו, כי אמנם ידעו שמחלל שבת חייב מיתה, אבל לא ידעו אם דור המדבר שלא יכנסו לארץ חייבים גם הם. ולכן מתחילה הפרשה הזו במילים "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר", כי העובדה שהם נשארים במדבר גרמה לכל הענין. וכיון שסקלו לבסוף את המקושש ידעו כולם שהם חייבים במצוות.

וכנגד זה נתן להם ה' את מצות ציצית, כדי ללמד לדורות שגם כשישראל בגלות, כשהם בארבע כנפות הארץ, שלזה רומזות ארבע כנפות הבגד, הם חייבים במצוות "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַֽעֲשִׂיתֶם אֹתָם".

ולימד אותם שגם יהודי שנמצא בארבע כנפות הארץ קדוש כמו כהן גדול. כי הכהן הגדול נושא על ראשו את הציץ, שכנגדו נקראת הציצית כך. והציץ קשור אליו בפתיל תכלת, וכך הציצית קשורה בפתיל תכלת. ולכהן גדול יש מלבד ארבעת הבגדים של כהן הדיוט, עוד ארבע בגדים, וסך הכל שמונה בגדים. וכך על כל כנף הבגד יש ארבע חוטים כפולים לשניים, כך שהם שמונה חוטים.

ארבע הכנפות רחוקות מאוד מהראש, אבל גם עליהן יש ציץ "קודש לה'".

ולכן מסיימת הפרשה "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים", כל מי שיצא ממצרים ה' לו לאלקים, ולא רק מי שהגיע לארץ.

משם אנחנו ממשיכים אל קורח: כל עוד העם היה בדרכו לארץ ישראל, הלכו כולם אחרי משה המוביל אותם לשם. אבל כיון שהתברר שהדור הזה נשאר למות במדבר, רצה קורח לפחות לקבל כבוד, ולכן התחיל לחלוק על משה. וכמו שאומרים לו דתן ואבירם בפירוש "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר".

[הרחבה ועיון נוסף: שם משמואל בראשית פרשת בראשית "במד"ר (פ' י"א) ר"י אמר ויברך אלקים וגו' ברכו במן וקדשו במקושש", ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות רא "ומקושש לשם שמים נתכוין", במדבר פרק טו פסוק לב: שלל דוד "ובזה יש לפרש" וכן "מעתה בזה נחלקו ר"ע ור' יהודה בן בתירא", תורת משה "מקושש עצים", העמק דבר].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.