למה אומר משה לה' "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָֽרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָֽעֵדָֽה... וְלֹא תִֽהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶֽה"? האם משה חושב שה' לא יפקיד מנהיג אחרי מותו של משה? ואם הוא לא יבקש אז ה' ישאיר את עם ישראל כצאן שאין להם רועה?

מצד שני, אנחנו רואים שאכן זה מה שעושה הקב"ה אחרי מות יהושע. יהושע לא משאיר מנהיג אחריו, כנראה בכוונה. והקב"ה לא ממנה מנהיג אחרי יהושע, ועם ישראל אכן נשאר כצאן אשר אין להם רועה כל ימי השופטים.

ואם זה נשמע לנו כמו בעיה או טעות, כשהעם מגיע ומבקש משמואל שימנה להם סוף סוף מלך, כתוב "וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ", וגם הקב"ה אומר לו "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם". ואומר לו לומר להם "וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ" משמע שבאמת העם היה אמור להיות בלי מנהיג, כמו בימי השופטים.

ונראה שבשלב הראשון עם ישראל אמור להיות בלי מלך. המלך לא אמור להחליף את האחריות של האנשים הפרטיים, אלא לרכז אותם למשימות לאומיות. אבל כל אדם אמור להיות אחראי על עצמו. בשלב ההוא, עם ישראל עוד לא בנה את האחריות האישית לקיום התורה והמצוות. ולכן אם יהיה מלך, העם יקיים את התורה או לא, לפי מה שיאמר לו המלך. הם לא יקחו אחריות פרטית. ולכן מלך מפריע לקשר של העם עם הקב"ה. וכמו שאומר להם שמואל "וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ - וה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם", וכן אומר גדעון לעם "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם". רק לאחר שתיבנה האחריות האישית, ואנשים יקיימו את התורה מרצון ואחריות פנימיים, יוכל לבוא המלך ולאגד את העם כולו סביב ה' ברמה הלאומית. לכל אדם בעם ישראל יש את האות שלו בתורה, וכל אדם צריך לבנות בעצמו את עבודת ה' שלו. רק לאחר מכן אפשר לחבר את כל דרכי עבודת ה' יחד. ולכן בסוף ימי המלכים נאלצנו לצאת לגלות כדי לבנות את עבודת ה' באופן פרטי.

אלא שמשה מבקש שהשלב הראשון, שבו עם ישראל נכנס לארץ, כן יהיה על ידי מנהיג. כי משה הוא שהוציא את העם ממצרים והיה אמור להביא אותם לארץ ולהנחיל להם אותה. ועכשיו שהוא מת, הם הולכים להכנס לארץ בלי מנהיג. ואז כיבוש הארץ והחלוקה לשבטים יהיו לפי הרמה שאליה העם הצליח להגיע בעצמו. ובשלב הזה לא מדובר ברמה גבוהה. ולכן משה מבקש שלמרות ש"ה' אֱלֹהֵי הָֽרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר", ולכל אחד יש את הרוח שלו והדרך שלו, בכל זאת יפקד איש על העדה. "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם" למלחמה על הארץ בצורה נכונה, "וַֽאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" לנחול את הארץ בצורה נכונה. ואם הם לא ירצו להלחם, כמו המרגלים, או לא ירצו לנחול את הארץ, כמו שהיה נשמע אצל בני גד וראובן, "וַֽאֲשֶׁר יֽוֹצִיאֵם וַֽאֲשֶׁר יְבִיאֵם" אם צריך בכוח, "וְלֹא תִֽהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶֽה", שלא יודעים למצוא את המרעה הנכון.

אומר הקב"ה למשה שאי אפשר למנות בשלב הזה מנהיג לעם ישראל, כי המנהיג יגרום לכל העם לעבוד את ה' רק לפי השיטה שלו, והם לא יפתחו את השיטה שלהם. אבל אפשר שיהיה מנהיג זמני, רק לשלב הכניסה לארץ, שימשיך את משה. ומשה הוא שנתן את התורה לכל ישראל, ולכן זה לא יסתור את השיטות השונות. ולכן יקח דווקא את יהושע בן נון, שהוא משרת משה, ויסמוך ידיו עליו, כדי שיהיה ברור שהוא המשך של משה. "וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לא כתוב למען ישמעו אליו, אלא למען ישמעו. כלומר כיון שיראו שהוא המשך של משה, ישמעו לה'. כי יבינו שהוא אומר להם את דברי ה' כמו משה. ולכן גם "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה", על פיו של אלעזר יצאו ויבואו, הוא – כלומר יהושע, וכל ישראל איתו. כך שיהיה ברור שיהושע לא מוביל מדיניות משלו, אלא "וה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם".

[הרחבה ועיון נוסף: במדבר פרק כז: פסוק יז: מלבי"ם, ר' חיים פלטיאל, פסוק כא: אבן עזרא, אבות דרבי נתן פרק יז 'התקן עצמך ללמוד תורה', שיר השירים רבה פרשה א ב, של"ה פרשת פינחס תורה אור 'וכשר הדבר בעיני', 'ועל דרך זה', ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פסח שני [א] 'ובגמרא אבני אלגביש', שם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור תרע"ז 'והנה בשאול', שם משמואל דברים פרשת שופטים שנת תרע"ה].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.