כשהקב"ה אומר למשה שיביא לעם בשר לאכול במשך חודש, התגובה של משה מפתיעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם". איך יתכן שמשה לא מאמין ביכולת ה'? ובאמת ה' מיד אומר לו "הֲיַד ה' תִּקְצָר?", אבל לא מובן מראש איך משה פקפק ביכולת ה'? ובמיוחד משה, שראה איך ה' עושה את כל מכות מצרים, ואיך קורע את הים, ואיך נותן לישראל מן במדבר ומים מהסלע, מה יגרום לו לחשוב שיד ה' תקצר?

ומעבר לזה, אם באמת משה פקפק ביכולת ה', זה נראה חטא הרבה יותר משמעותי מחטא מי מריבה, וכאן אין אפילו נזיפה במשה.

לאחר חטא העגל הקב"ה רצה להשמיד את עם ישראל, ולהוציא ממשה את המשך העם "הַנִּיחָה לִּי וְיִֽחַר אַפִּי בָהֶם וַֽאֲכַלֵּם וְאֶֽעֱשֶׂה אֽוֹתְךָ לְגוֹי גָּדֽוֹל". משה מסרב, ובפועל לוקח את העם על כתפיו. כלומר שמאותו זמן משה הוא שמטפל בעם, ולא ה' באופן ישיר: "לֹא אֶֽעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ". אם ה' יטפל בעם, יהיו לזה משמעויות קשות. "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם".

כשהעם בוכים ורוצים בשר, משה יודע שיש רק שתי אפשרויות: או שהוא יסדר את הענין מולם, כך שלא יכעיסו את ה', או שה' יטפל בענין, וממילא תהיה מגפה ורבים ימותו. אלא שמשה יודע שאין לו איך להשביע את רצונם: "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה", ולכן אין לו איך לקחת את העם על כתפיו: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק". ולכן מבקש "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי". אם משה לא יהיה, אי אפשר יהיה לכלות את העם ולהקים ממשה את העם מחדש, וממילא ה' יטפל בצרכיהם.

התשובה של ה' היא מצד אחד להוסיף להנהגה גם את שבעים הזקנים "וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ", ומצד שני לומר שהעם יאכלו בשר במשך חודש. משה מבין, או לפחות רוצה להבין כך, שלא מדובר באכילה שתביא למגפה והשמדה. כלומר שזו עדיין אכילה שמשה עצמו אמור לספק לעם. אלא שלמשה אין יכולת לספק לעם בשר לחודש ולכן הוא אומר "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים", משה מבין שהוא יתן את הבשר, ומצד שהוא בקרב העם והוא אחראי עליהם. משה אינו יכול לעשות ניסים ולכן הוא לא מבין באיזה דרך יתן להם: "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם", יש לעם מספיק צאן ובקר שעלה איתם ממצרים, אבל הם לא יסכימו לשחוט אותו ולאבד את הרכוש שלהם. "אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם", משה יכול לשלוח אנשים לים להביא דגים, אבל בשום אופן לא בכמות מספיקה.

אין כאן חוסר אמון כל שהוא ביכולת ה', אלא הבנה מוטעית בדברי ה', לפיה משה הוא שיתן את הבשר.

ועל זה עונה לו ה' שאמנם צורת העבודה הנוכחית היא שמשה מטפל בעם ולא ה', אבל כיון שהעם מפקפק ביכולת ה' לתת בשר "הֲיַד ה' תִּקְצָר", זו מחשבה מזיקה מאוד. ולכן כדי למנוע אותה "עַתָּה תִרְאֶה" – הפעם הזו בלבד, באופן מיוחד "הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא", כתוב "היקרך", לא היקרה דברי, כלומר האם דברי יקרה דרכך או לא, כשהתשובה הנכונה היא שהפעם לא. דבר ה' לא יקרה דרך משה, אלא ה' עצמו יביא להם את הבשר. וכמובן תתלווה לזה מגיפה.

[עיון נוסף והרחבה: במדבר פרק יא פסוקים כא עד כג: חזקוני, רש"ר הירש, אברבנאל, מדרש תנחומא חוקת לא. תשובות שונות לשאלה: במדבר פרק יא פסוק כא: דעת זקנים מבעלי התוספות, בכור שור, רבנו בחיי, אברבנאל, תורת משה, מלבי"ם].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.