היפרדות יוסף ויהודה משאר האחים

מעשה יהודה ותמר מתרחש בתקופה בה גלה יוסף מאת אחיו. לאחר שכבר שזכה יעקב להקים בית שלם המונה שנים עשר שבטים, הולכים שניים מהם ונפרדים מן השאר – יוסף מוגלה על ידי אחיו, ומיד לאחר מכן יהודה יורד מאת אחיו. לא לחינם נפרדים דווקא שני אלו משאר האחים. לשניהם נועדו תפקידים נשגבים של הנהגה והובלה. לשם בניין יכולת ההנהגה נצרכת תקופה של התגדלות לבד, במנותק משאר האחים. תפקידי ההנהגה בישראל אינם טכניים, אלא הם מובילים את האומה אל אופקים חדשים. על כן יש צורך בהכשרה מיוחדת ונפרדת לכל אחד משני שבטי ההנהגה.

הצלחת יוסף בליווי ה'

והנה, מופיעה השגחה אלוקית חדשה הן אצל יהודה והן אצל יוסף. אצל יוסף מתגלה ליווי אלוקי צמוד – "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". תכונתו של ליווי זה היא סיוע ליוסף בכל שלב להתרומם למעלה בסולם ההיררכיה, עד לשלטון. כך הוא בבית פוטיפר, בבית הסוהר ובבית פרעה. יחד עם צרותיו של יוסף בגלות, דרך ההתקדמות שלו מעלה מעלה משקפת את תפקידו העתידי בעם ישראל. כך נאה וכך יאה למי שמיועד ליטול חלק בשלטון ובממשלה על ישראל. יוסף זוכה לעזר אלוקי גלוי, עקבי וצמוד, שקשה למצוא לכך אח ורע – התורה קובעת שוב ושוב כי כל מעשיו מיועדים להצליח באופן קבוע. אף כי התנאים החיצוניים סביבו קשים מאד (הוא נמכר, מואשם ונכלא) התורה מעידה כי במעשה הידיים שלו שורה ברכה אלוקית, לא במאורע מסוים בלבד אלא ב'כל אשר הוא עושה'[1].

דרכי ההשגחה הנסתרות במעשי יהודה

אולם לעומת הופעת שם ה' בצמוד ליוסף, אצל יהודה לכאורה קורה ההפך הגמור ויש הסתר נורא. בכל מעשה יהודה אין שם ה' מופיע, ובחירותיו של יהודה נראות קשות ותמוהות. דווקא יהודה, מנהיג האחים, יורד מאחיו בימי השבר והאבל של אביו, מתחבר לאיש עדולמי מעמי האיזור ונושא כנענית[2]. לאחר מכן הוא עובר מהלך של מות שנים מתוך שלושת בניו ובעקבותיהם מתה גם אשתו. אם לא די בכך, כלתו מתעברת ממנו תוך שהיא מתחפשת לקדשה, ואף היא כמעט מתה מחמת ציוויו של יהודה עצמו. מעשי האבות והשבטים הם חלק מבניין עם ישראל, ובאופן מתמיד נמצאות בבחירותיהם גדלות וקדושה. אך במעשים אלו של יהודה, למרות צדקותו וגדלותו שבודאי הניעו אותו גם בפרשה זו, רב הנסתר על הגלוי. קשה לזהות את גרעיני הטוב והגודל שעתידים לצמוח מהם. מבחינה זו, זוהי פרשה קשה ועלומה.

בניגוד לעלייה המתמדת של יוסף, יהודה – העתיד להיות המנהיג הראשי של ישראל – יורד. במדרש שמות רבה (מב, ג) מתבאר כי היה כאן משבר מנהיגות חמור: "ואין רד אלא נידוי. ומהיכן אתה למד? בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם אביהם ולא נתנחם, אמרו כל הדברים הללו עשה לנו יהודה שאלולי בקש לא מכרנו אותו. כשם שאמר לנו אל תהרגוהו ושמענו לו, אילו אמר לנו אל תמכרוהו נשמע לו, אלא אמר לנו: לכו ונמכרנו לישמעאלים. ועמדו ונדוהו, שנאמר: 'ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו'. ולא היה לו לומר, אלא: 'וילך יהודה', [אלא] שהיה לו ירידה מצד אחיו". ובאגדת בראשית (סא) מוסרים חז"ל כי ירידת יהודה היתה כעונש מאת ה' על חלקו בהעלמת יוסף מיעקב: "אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה, אין לך בנים ואין את יודע צערן של בנים, את טיגנת מעיו של אביך, והטעית אותו ואמרת לו חיה רעה אכלתהו, עכשיו תדע מהו צער של בנים", ומה כתיב אחריו: 'ויהי בעת ההוא וירד יהודה'".

במדרשי חז"ל מצינו שנקטו בהבעת הקושי והתימהון מול הרובד הגלוי של מעשי יהודה. במדרש בראשית רבה (פה, א) נאמר: "'ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו' – [על כך נאמר (מלאכי ב):] 'בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו'', אמר לו [הקב"ה]: כפרת יהודה! שקרת יהודה! ותועבה נעשתה בישראל. יהודה נעשה חולין [שנאמר שם]: 'כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב'...". ויחד עם זאת ממשיכים ומגלים שם חז"ל כי ברבדים נסתרים יותר, עמדה ההשגחה האלוקית מאחורי בחירותיו של יהודה – "'כי אנכי ידעתי את המחשבות' – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח". גם במדרש תנחומא (פרשת וישב, יג) מוצאים אנו את הסתתרות הטוב והישר באופן גלוי, עם התכלית האלוקית הסמויה: "יש שנאף ונשכר, ויש שנאף והפסיד... יש שנאף והפסיד – זה זמרי. נאף ונשכר – זה יהודה שממנו עמדו פרץ וחצרון שהן עתידין להעמיד לדוד ולמלך המשיח, שהוא עתיד לגאול את ישראל, ראה כמה עלילות הביא הקדוש ברוך הוא עד שלא העמיד מלך המשיח מיהודה, אותו שכתוב בו ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב)"[3].

בספר עקידת יצחק (בראשית שער כח) עמד אף הוא על הענין: "והנה בעת שרצה יהודה להפרד מאחיו כי לא יוכל לראות ברעה אשר ימצא את אביו בימי אבלו, הניע לבו אותו לנטות עד איש עדולמי ושמו חירה וכבר נתחדשה בזה סיבה קרובה לקחת לו את תמר לאשה כי שם ביתה. אמנם נתרחק הענין לנטות יהודה אחר רצונו ביופי ובממון כמו שמשמע באומרו 'וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה', כי ראה אותה יפה ובת איש מיוחס מסוחרי הארץ ולזה היה מה שהיה מהיות בניה רעים וחטאים לה', מכל מקום כבר חזרה מחשבת השם ית' להקרב כשראה יהודה ליקח אשה לער בכורו ושמה תמר".

חשוב לזכור כי ברור שאין אנו מבינים בקטנותנו את נפשו הנשגבת של יהודה. דברי חז"ל שהובאו בזה נאמרו בחריפות, ואין לשכוח כי כל שהתרחש במעשה יהודה היה על פי גדלותו ומעלתו אשר רבה היא. ר' יוסף אלבו מבאר בספר העיקרים (מאמר ד פרק יא) כי רוח אלוקית הובילה את יהודה אל פגישתו עם תמר: "ופעמים יהיה האדם במדרגה למטה מזו ולא תבא אליו ההודעה לא בנבואה ולא על ידי נביא אלא בהערה אלהית, כמו שבאה ליהודה הערה לנטות אל הדרך לתמר כלתו כדי שיצאו ממנו פרץ וזרח...".

עלה בידינו כי מעשי יהודה היוו כלי ביד ה' לבנות את אורו של המשיח. זוהי אפוא השגחה ייחודית של הקב"ה, הנוקטת בדרכים שטובן ותכליתן עלומים בטווח הקצר, והם מתגלים רק בטווח של דורות.

קטיעת רצף סיפורי התורה בפרשת יהודה ותמר

בנוסף לקשיים ולסיבוכים המופיעים במעשי יהודה, הסתר והערפל המצויים בפרשה זו ניכרים גם מסדרי הפרשות בתורה. סיפורי הבריאה והאבות מופיעים בדרך כלל בזה אחר זה בסדר רציף וברור. כמו כן התורה מבארת מהי האחרית הטובה או הרעה של כל סיפור, באמצעות הסיפורים הבאים הממשיכים אותו. במעשה יהודה ותמר, לראשונה, הדברים תמוהים וסתומים. עצם התיאור של הולדת בניו של אחד מן השבטים היא חריגה. הולדת בני השבטים האחרים לא תוארה[4]. סיפור זה נראה כמנותק מרצף סיפורי התורה. קשה למצוא את הקשרו באירועי חומש בראשית הסמוכים לו. יתירה מכך, השאלה הגדולה העולה ממנו היא מהי התכלית של כל המעשים הללו? באופן חריג, התורה איננה מגלה כאן את האחרית של ההתרחשויות, והשלכתם תתבאר רק בעתיד (בספר שמואל). הפרשה מסתיימת בהולדתם של פרץ וזרח וברור מתוך כך שבהם טמון הסוד, אך התורה מעלימה בשלב זה את עתידם של פרץ וזרח. זו דרך חדשה בתיאור ההשתלשלות בתורה.

אם כן, יש שני צדדים של השגחת ה' עם השבטים המיוחדים בעת הפרדתם מן האחים - השגחת ה' על יוסף באופן גלוי והשגחת ה' על יהודה באופן נסתר מאד. בדרך כלל השגחת ה' מרוממת את ההווה אל העתיד הרצוי בעיני ה', ובכך היא יוצרת קשר בין ההווה והעתיד. אצל יהודה מתגלה דרך חדשה של השגחה: ליווי ה' דוחף את המאורעות על פי התכלית העתידית, בדרכים שאם היו נידונות על פי גורמי ההווה בלבד, היו קשות ותמוהות. השגחה זו דוחפת את המציאות למקום שאליו אין לה בינתיים שום שייכות. הקב"ה 'מקפיץ' ו'מדלג' את בני ישראל לעבר תכלית הבאה ממחוזות רוחניים חדשים. אין פלא בכך שיופיעו מצבים מסובכים ותמוהים.

[1] הצלחה כללית של כל מעשה הידיים היא ייחודית. מצינו הבטחות אלוקיות לברכה והצלחה, כגון אצל יצחק אבינו. אך הברכה הופיעה אצלו ואצל אחרים בטווחים ארוכים יותר. אך אצל יוסף כל אשר הוא עושה מצליח.

[2] מדרש תנחומא (וישב, י): "אמרו רבותינו יהודה שהיה גדול בבית אביו נטל כנענית, שכתיב וירא שם יהודה, והנביא מכריז (מיכה א, טו): עד עדולם יבא (קדוש) [כבוד] ישראל" [=כשיהודה נשא כנענית בעדולם נפגע כבוד ישראל]. הוי: וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדולמי". אשתו של יהודה היתה כנענית על פי מדרש זה ומדרשים נוספים, וכן ברס"ג, וראב"ע, וחזקוני. אולם במסכת פסחים (נ, א) וכן בתרגום אונקלוס, ברש"י ובמפרשים רבים פירשו שלא היתה כנענית, אלא בת סוחר. לרוב נקטנו כאן בפשטות כדרך הראשונה מחמת התאמתה לפשט התורה.

[3] ובמדרש קהלת רבה (י, יז) נאמר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני ורוח הקדש צווחת ואומרת ממני היו כל הדברים".

[4] מלבד בני יוסף, אלא שתיאור הולדתם מתבקשת משום שהם עצמם זוכים להיכלל בכלל השבטים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.