יעקב אבינו עבר לאורך חייו ניסיונות, אתגרים וקשיים. כבר מלידתו הוא היה צריך להתמודד עם עשיו הרשע ולהשיג את הבכורה. בסופו של דבר הוא נאלץ לברוח ללבן ולהתמודד איתו במשך עשרים שנה. כאשר חזר לארץ התרחשה פרשת דינה, וכשביקש לישב בשלוה החלה המחלוקת הקשה בין האחים. כך הוא שכל את יוסף (על פי מחשבתו) והתאבל עליו במשך שנים. בפרשת ויגש יעקב מסכם את חייו עד ירידתו למצרים בתור חיים קשים (מז, ט): "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".

מאז קביעה קשה זו בירידה למצרים, יעקב חי עוד שבעה עשר שנים במצרים (מז, כח): "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". והנה באופן מפתיע לעומת כל שנותיו בארץ ישראל שהיו קשות ורעות, דוקא השנים בגלות מצרים היו שנים טובות ושלוות. אלו שנים בהם יעקב ישב בעושר, בנוחות ובשלוה כשסביבו כל בניו והם חייו בשלום. באור החיים (שם) מבאר שרק לאותן שנים טובות קוראת התורה 'חיים' במלוא מובן המילה: "לצד שכל ימי יעקב לא נח ולא שקט כי משנולד נולד שטנו ועדיין לא שקעה שמשו עמד לבן ואלה מוסיף לרע לו, ואחריו הוקם על צערה של דינה, ועוד לו ויבא רוגז אבידת יוסף. הוא שאמר הכתוב: 'ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה'  - אלו היו חייו ולא קודם"... שהן הנה היו ימיו שהיה לו בהם חיות".

אם כן, הפסוק: 'ויחי יעקב בארץ מצרים' רומז שמאז החל יעקב לחיות חיים טובים. ביטוי נוסף המלמד זאת הוא "ותחי רוח יעקב אביהם" שנאמר לקראת הירידה למצרים. ואכן במצרים יעקב יכול היה לעמוד ולהצביע על ההטבה איתו לאורך כל ימיו (מח, טו-טז): "הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע...". בפסוק זה מופיע בפעם הראשונה בתנ"ך השורש 'גאל'. לראשונה יעקב הצביע על טובת ה' עימו בתור גאולה מכל צרותיו ויסוריו. ירמיהו הנביא (ירמיהו לא, י) הצביע על גאולה זו בתור אב טיפוס לגאולת עם ישראל בעתיד: "כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ".

ואכן במדרש אליהו רבה (ו) מבואר שהשנים הטובות במצרים הקנו נופך חדש על כל שנות הסבל של יעקב: "...מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא, ונתן לו הקדוש ברוך הוא שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובה. מיכן אמרו כל שהישיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנותו סימן יפה לו... יעקב אבינו היה בטובה לשבע עשרה שנה והעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו כל ימיו בטובה, שנאמר ויחי יעקב בארץ מצרים וגו'".

עובדה זו מפליאה ביותר: מדוע דוקא במצרים זכה יעקב לחיים טובים ולא בארץ ישראל? כיצד דוקא כשהתחיל להתקיים החזון הקשה של 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם' זכה יעקב לשנים של טובה וברכה?

ברכת יוסף הואצלה על יעקב

בפרשת ויחי ישנו פסוק מפתיע המגלה את מקור הטובה של יעקב במצרים. במהלך הברכה של יעקב ליוסף הוא שב לדבר לפתע על עצמו (מט, כו): "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי". רש"י מפרש שיעקב זכה לברכות גדולות יותר מאברהם ויצחק: "הברכות שברכני הקדוש ברוך הוא גברו והלכו על הברכות שברך את הורי". ר"י בכור שור כותב שאכן יעקב זכה לטובה רבה יותר מאברהם ויצחק: "שנתן לי הקדוש ברוך הוא רוב בנים יותר מאבותי". זהו פסוק מפתיע, שהרי כשעמד יעקב לפני פרעה הוא קבע במפורש שחייו היו רעים משל אבותיו, וכיצד התהפך מבטו על כל עברו? מתברר שמהפך זה קשור ליוסף, שהרי מדובר כאן בברכת יעקב ליוסף. בזכות יוסף התעצמה ברכתו של יעקב לסדר גודל חדש, הגדול מאברהם ויצחק, ורק כך היא הגיעה למנוחתה. למפרע יכולים אנו לראות שיוסף הוא הפיתרון לארבעת גורמי הקושי בחיי יעקב, הלא הם עשיו, לבן, שכם, ואבדן יוסף:

• יוסף הוא המפתח לניצחון יעקב וביתו על עשיו (עובדיה א, יח): "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם". במסכת בבא בתרא (קכג, ב) נאמר על פסוק זה: "ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף".
• יוסף היה המפתח לסיום שנות היסורים אצל לבן (ל, כה): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי".
• יעקב העניק ליוסף את שכם, תוך שמתגלה לראשונה שיעקב זכה לנצחונות מלחמתיים בשכם (מח, כב): "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". כאן מתברר באופן מפתיע כי ליוסף יש קשר גם לגמר הטוב של הפרשה הקשה בשכם.
• מול הצרה הקשה של איבת בני יעקב ומכירת יוסף, יוסף עצמו שנמצא בחיים הוא הפיתרון. בדרך חייו המופלאה יוסף יצר אחדות חדשה בתוך בית יעקב.

יוסף הניח את התשתית לעם

ממעל לגורמי הקושי השונים, ישנה סיבת עומק שהביאה ליסורי יעקב. לאורך כל חייו הוא חווה קשיים ויסורים משום שגורם יסודי בחייו לא היה שלם: יעודו של יעקב לא היה לחיות כעוד אחד מן האבות, אלא להפוך את זרע הקודש מאבות יחידים למשפחה ולעם. לכן עצם מעמד החיים שלו היה נתון בבעיה: הוא אדם בודד שכל חייו מונעים ממנו להישאר אדם יחיד ולהפוך לעם. לכן מכל צד הגיעוהו יסורים שמנעו ממנו להישאר במצב זה.

לכן רק כאשר יוסף יצר את התנאים לגדילה בתור עם במצרים, חיי יעקב שבו להקשר הראוי להם. רק אז הוכשרו התנאים להופעת ברכה חדשה שתעניק פירוש חדש לכל חיי יעקב עד אז. כאשר יעקב עמד תחת הנהגת יוסף במצרים, התהפך המבט וניתן היה לראות לראשונה שברכת יעקב עדיפה על ברכת אבותיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.