חומש בראשית בנוי מעשרה פרקים שכולם פותחים בכותרת 'אלה תולדות'. פרק ה'תולדות' האחרון של החומש נפתח בתחילת פרשת וישב: "אלה תולדות יעקב'.
במבט ראשון, מיקומה של כותרת זו מפתיע מאד. הרי עד כה כבר תוארה באריכות מסכת חייו של יעקב, וקשה להבין מדוע רק בנקודה זו התורה מכתירה את המאורעות בתור תולדותיו של יעקב. רק כעת, כשמדובר על ההתרחשויות של בני יעקב, קוראת לכך התורה 'תולדות יעקב'. מה בעצם השינוי שמתרחש בחיי יעקב מכאן והלאה? בולט מאד כי ממש מפסוק זה חל שינוי חריף באופי המאורעות בחומש: עד כה האירועים עמדו בסימן של אב אחד. לכל אורך הדרך מי שנשא את בשורת העם הנבחר היה האב של אותו הדור: אברהם, יצחק או יעקב. אך מכאן והלאה מגיע תור השבטים. פתאום זרע הקודש אינו מצומצם עוד באדם יחיד ובמה שעובר עליו, אלא הוא מופיע בדרכים עקלקלות בחבורה גדולה של שנים עשר אחים.
שינוי גדול ביותר חל מבחינת יעקב בתחילת פרשת וישב: הוא פסק להיות 'הדמות הראשית' של הסיפור, והוא עובר לעמדה אחרת של הצטרפות לתהליכים אותם מובילים בניו. שוב הוא אינו המוביל העיקרי של הדברים. ובאופן מפתיע דוקא למאורעות הללו קוראת התורה: 'תולדות יעקב'.
אצל יצחק פגשנו שתולדותיו מצויים בצילו של אברהם אביו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק", כלומר התולדות העיקריים המבטאים היטב את חיי יצחק נעוצים בכך שהוא ממשיכו של הדור הקודם, של אברהם. אצל יעקב אנו פוגשים תופעה הפוכה - "אלה תולדות יעקב - יוסף". כלומר עיקר 'מפעל החיים' של יעקב היה לא במה שהוא עצמו עשה אלא בהקמת הדור החדש שהחל את חיי העם הנבחר. נמצא שבאופן יחודי, היחס בין יעקב לתולדותיו הוא שתולדותיו קודמים לו. 'מפעל החיים' הראשי של יעקב לא היה מעשיו שלו אלא הקמה של משפחה אשר תהפוך ליישות עצמאית ותיצור היסטוריה משל עצמה.
יעקב מוצא עצמו בעידן חדש בו התרחשה הרחבה לסגולה והיא מופיעה בדגם חדש: ריבוי בנים ששייכים לסגולה. בדורות הקודמים היה אחד הבנים נבחר והאחרים נדחים, אך בני יעקב החלו עידן חדש של עם שזוהי ישות חדשה לחלוטין. נולדה בהם זווית מבט חדשה לחלוטין על שלבי הקמת העם הנבחר על ידי ה'.
המהר"ל (גור אריה לח, ב) עומד על כך שמאז שנולדו שנים עשר השבטים חלה על המשפחה הנבחרת הגדרה חדשה לגמרי של 'עם' כך שמאז והלאה ניתן היה להתגייר ולהצטרף אל אותו העם הקטן שנולד: "ויש לומר דוקא כאשר עדיין לא נולדו י"ב שבטי ישראל שהם בני ישראל - אם היו נושאים כנעניות לא היו בטלים בתוך כלל ישראל. אבל כאשר היו כל י"ב שבטים ונחשבו לאומה כדכתיב למעלה (לד, טז) אצל שכם בן חמור "והיינו לעם אחד", וקודם לכן - היו שני אומות, אם כן שם אומה עליהם מיד שנולדו השבטים, וכאשר נחשבו לאומה אין איסור בזה, לפי שכל המתחבר לאומה הרי הוא כאומה ובטילה אצלם לגמרי, ונחשב בכלל ישראל. והכי אמרינן דכנעניות אינה אסורה אלא אם כן לא חזרו בתשובה, אבל חזרו בתשובה לא, וכדכתיב (ר' דברים כ, יח) "למען לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות", הא אם עשו תשובה מקבלים, וכדאיתא במסכת סוטה (לה ע"ב)".
וכאמור, ה'תולדות' של יעקב בתחילת פרשת וישב זהו ה'תולדות' האחרון בחומש בראשית. מושג ה'תולדות' רווח דוקא בספר בראשית משום שהוא בא לציין את הפרקים השונים של הבריאה, של לידת העולם המתמשכת. וכאשר הפך זרע הסגולה למשפחה, כלומר לגרעין של עם, אז תמו תהליכי הבריאה הארוכים. בכך מובהר כי הנושא הראשי של חומש בראשית הוא התפתחות השושלת הנבחרת עד שתהפוך מיחידים מעבירי הבשורה, לגזע אנושי יציב ורחב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
