האבות – גרי תושב בארץ
יש חידוש מפתיע בכך שאברהם עמל לקנות מקום בארץ ישראל. כדי להבינו יש לשים לב למעמד הכללי של אברהם ושאר האבות בארץ ישראל. בתחילת פרשת חיי שרה אברהם מכנה את עצמו: "גר ותושב". הוא מזהה שמעמדו בארץ הוא מעמד ארעי ולא קבע. המשמעות היא שאברהם אינו מנסה ליצור התישבות קבע שתימשך לדורות, אלא הוא רק מתהלך בארץ ממקום למקום. באמת יש להבין מדוע אברהם שפועל לאור היעוד של הקמת עם בארץ כנען, אינו מתחיל להקים התיישבות ארוכת טווח? מדוע אינו דואג להשתלט על שטחים על ידי קנין או כיבוש, ולבנות בהם ערים? במבט נוסף התשובה על כך פשוטה: הרי בברית בין הבתרים הקב"ה הודיע לאברהם שבשנים הבאות ילך כל זרעו לגלות. רק לאחר תקופה ארוכה של מאות שנים הם יחזרו לארץ, ורק אז יקימו בה התישבות לטווח ארוך.
בהתאם לכך, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים מאות שנים מאוחר יותר, התורה מחשיבה את כל השנים בהן חיו האבות הארץ, בתור חלק ממנין שנות גלות מצרים (שמות יב, מ): "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". האבן עזרא שם מסביר שמנין זה מתבסס על כך שלאורך כל ימי האבות הם היו גרים ארעיים בארץ: "והנה פירוש 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים' – שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים, ככתוב: 'כמעט וגרים בה' (תהלים קה), ואברהם אמר: 'גר ותושב אנכי עמכם'".
המהר"ל מסביר (גבורות ה' פרק לח) שמבחינה מהותית, מאז שנגזר שתהיה גלות במצרים, הפכה מצרים להיות בגדר בית הקבע של ישראל. לכן כל תהלוכות האבות נידונות כצעידה הדרגתית וארוכה לכיוון מצרים: "ומה שכתוב 'ומושב בני ישראל במצרים ארבע מאות ושלשים שנה' ולא היו במצרים ארבע מאות שנה? כיון שגזר הגזירה להיותם במצרים כאלו כבר היו במצרים מפני הגזירה, שהיו דומים לאדם שאינו בביתו שאפילו הכי יקרא שדר במקום אשר כבר היה שם, כך מיד כאשר גזר הקדוש ברוך הוא עליהם נחשבו כאלו היו דרים שם אלא שאינם בביתם, ומי שאינו בביתו הוא מתנועע תמיד אל ביתו. כך היה ענין של אברהם תמיד היה הולך כדי שיבא למצרים". הבנה זו מעמידה באור חדש את כל מפעלותיו של אברהם: מעל כולם ריחפה הידיעה שהכל מתרחש בדרך לגלות.
למעמד האבות בתור גרים בארץ יש השפעה גדולה על הבנת המטרה של מעשיהם. הרי יש לשאול מדוע עשו האבות כל מה שעשו, בעוד כל מפעלם עומד להימחק כשיגלו מן הארץ למשך מאות שנים? ברור שאין כל טעם להקים ישובים וערים במצב זה. לכן ברור שמטרת כל מעשיהם היתה להטביע את הקשר הנפשי והרוחני של עם ישראל לארץ ישראל. האבות אינם מתחילים את ה'בפועל' של ישוב הארץ, אלא תפקידם ליצור את ה'בכח' – את הקישור הרוחני שיצור בסיס לישוב הארץ בפועל בהמשך ההיסטוריה. בהקשר זה ברור מדוע האבות לא התמקדו בקניין נרחב של שטחים בארץ: הרי אין משמעות מעשית לשטר רכישה של קרקע מכנעני כלשהו. הרי במשך מאות השנים בהם ישראל לא יהיו בארץ, אותה העיסקה תישכח לחלוטין ולא יהיה לה עוד שום ערך.
קנין חברון
לאור האמור עד כה, החשיבות שיחס אברהם לקניית מערת המכפלה מפליאה: הרי כאמור, אין כל תועלת בקניית שטח אדמה. מתברר שחברון היא מקום חריג מבחינת הקשר שיצרו האבות עפ הארץ: אברהם דאג להטביע בחברון קשר יחודי בין העם לארץ, שלא יהיה רק רוחני אלא גם פיזי. חשוב היה לאברהם שבתוך ארץ ישראל כולה יהיה מקום אחד בו יהיה ניכר גם בעיני בשר למי באמת שייכת ארץ זו. משום כך אברהם התעקש מול בני חת לזכות ב"אחוזת קבר", כלומר קבר שיהווה מאז והלאה אחיזה קבועה וחזקה בארץ. זוהי גם הסיבה להתעקשותו לקנות דווקא את הקבר, ולא לקבלו במתנה. בכך יצר אברהם בחברון טביעת אצבעות מוחשיות בארץ ישראל[1].
בחברון השאירו ישראל את התמצית שלהם – את האבות ונשיהם הקבורים שם. הרצי"ה עומד לאורך שיחותיו על הפרשה על כך שבחברון נוצר קשר יחודי וחריג בין העם לארץ: קשר כפול שהוא גם רוחני (על ידי הקנין) וגם חומרי (על ידי הקבורה). כך האבות שהם הראשית של האומה 'יחכו' לאומה עד שתשוב ותוכל להיבנות מחדש על גבי התשתית שהושארה בחברון.
ובאמת אנו מוצאים שהקשר של עמם ישראל עם חברון נמשך גם בגלותם: ראשית, כאשר כל בני ישראל היו כבר במצרים, הם שימרו את הקשר עם חברון כאשר עלו לקבור שם את יעקב עם מותו.
שנית, כאשר יצאו ישראל ממצרים, הפגישה הראשונית עם ארץ ישראל התמקדה בחברון: לשם הלך כלב במסע הראשון של נציגי ישראל בתוך הארץ. אם היו זוכים ישראל היו כל התרים את הארץ מצטרפים אליו ויוצרים את החיבור הנכון עם הארץ.
ועוד: בימי כיבוש הארץ על ידי יהושע, החל תהליך ישוב הארץ דוקא בחברון על ידי כלב (יהושע יד, יג): "וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה".
אותה המגמה נמשכת גם בהקשר של הקמת מלכות הנצח של ישראל: גם מלכות דוד החלה בחברון דווקא.
נמצא שחברון היא עוגן החיבור התמידי של עם ישראל עם ארץ ישראל. לכן ממנה התחיל פעם אחר פעם תהליך ישוב הארץ או ההתבססות בה.
[1] ישנם שני מקומות נוספים, אשר דומים במידת מה לחברון: חלקת השדה בשכם שאותה קנה יעקב, וקבר רחל בדרך אפרתה. חברון היתה מיוחדת בכך שכללה את שני החיבורים: גם קניין וגם קבורה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
