פרשת קבורת שרה היא הפעם הראשונה בתנ"ך בה יש התייחסות לקבורה. עד לשלב זה נזכרו אנשים רבים שמתו, אך לא נזכר כלל מה היו עושים עם המתים או מה ראוי לעשות איתם. מבחינה זו נראה היה שאין לתורה שום חשיבות לשאלה מה שייעשה עם מי שהלך לעולמו. ממילא המוות הוצג כחידלון בלבד: מי שמת פסק מלפעול בעולם ולא נודע על שום משמעות שיש לו אחרי מותו.

אל מול מצב זה, בדור הראשון של האבות שנועדו להקים את העם הנבחר, מתגלה המעלה השורשית והיסודית של האדם שבאה לידי ביטוי בקבורתו לאחר מותו. בתחילת פרשת חיי שרה אברהם עורך משא ומתן כדי לקבור את שרה עד שלבסוף הוא קובר אותה במערת המכפלה. וזהו הרגע בתנ"ך בו מתגלה משמעותה של הקבורה.

בספר תפארת ישראל (פרק נב) המהר"ל מבאר את תפקידה של הקבורה: "ובמדרש: 'ומותר האדם מן הבהמה אין' (קהלת ג, יט) - רב הונא ורב אמי; חד אמר: שעשה לו קבורה... שעשה לו קבורה ובזה נראה כי אין האדם כמו הבהמה שאין לו תקוה עוד. ולכך אין הבהמה נקברת אבל האדם נקבר. וקבורתו מורה על שלעתיד יקום ויחיה ולא קבל ההעדר מכל וכל. שאם קיבל ההעדר מכל וכל, למה לו הקבורה?". הקבורה מבטאת את עליונות האדם. מבחינה חומרית אין לקבורה כל תועלת; יש לה משמעות רק משום שיש לאדם נשמה שממשיכה לחיות גם כשהאדם מת. הקבורה היא ההתנהלות הראויה ביותר עם גופו של האדם באופן שישמור אותו במצב מוכן ועומד לקראת תחית המתים בעתיד.

כעת מובנת החשיבות הגדולה של פרשת קבורת שרה: ככלל חיי האבות באים לקדם את העולם אל קומה חדשה, לאחר הנפילות הגדולות שהיו בתחילת החומש. וכאשר מופיע המוות לראשונה בחיי האבות – זהו הרגע בו מתגלה בתנ"ך כי בעם ישראל יש חידוש שנוגע גם למוות ולא רק לחיים: בישראל יש להתנהג עם המתים באופן שיבטא בשלימות את העובדה שהמת לא נעלם אלא הסתלק לעולם עליון. ההתנהגות הראויה לשם כך היא הקבורה. אברהם מתעקש דוקא על קבורה נצחית ושלימה, קבורה כ'אחוזת קבר' בכדי לבסס ולבהיר את נצחיות הנשמה הישראלית המובעת על ידי הקבורה.

ולאור עיקרון זה נוכל להבין באור חדש את המשא ומתן בין אברהם לבין בני חת. הרי בני חת הסכימו כבר מן ההתחלה שאברהם יקבור את מתו בתוך קבריהם. אך לו אברהם היה שומע להם ושרה היתה נקברת בתוכם – משמעות הדבר היתה כי אין הבדל בין מתי ישראל לבין מתי הכנענים.

בשביל להבין זאת חשוב לשים לב לכך שלקבורה יכולה להיות משמעות הפוכה – משמעות ירודה. הכנסת האדם אל האדמה יכולה להגיע מתוך תפיסה שהאדם אינו אלא עפר ועם מיתתו הוא מתבטל ושב אל העפר. כך הרי היתה גזירת המוות: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". אצל הכנענים זו היתה משמעות הקבורה, והם הציעו לאברהם להיכלל ביניהם. אך כל מה שבא אברהם לגלות הוא שבעם ישראל המיתה היא בערך של עליית נשמה ולא בערך של ירידת הנשמה. לכן אברהם התעקש על קניית אחוזת קבר נפרדת ושונה למשפחתו כך שההבדל יהיה ברור.

ובהתאם לעיקרון זה מפליא לראות את השמות המרכזיים בפרשיה זו: 'עפרון' ו'מערת המכפלה'. השם 'עפרון' נקרא באופן ברור על שם ה'עפר'. ובהקשר של חומש בראשית המשמעות ברורה: הרי הצד השפל והנמוך של האדם נברא מן העפר. מבחינה זו – כאשר האדם מת וגופו שב אל העפר, הרי שהוא מתכלה ואובד מן העולם. 'עפרון' עמד מול אברהם וייצג את הבחינה הזאת של המוות: כשהוא הציע לאברהם לקבור את שרה בתוך קבריהם וללא צורך בתשלום הוא בעצם הביע טענה שגם שרה שמתה הפכה להיות עפר כמו המתים של בני חת. אולם אברהם התעקש שאין זו האמת. הוא התעקש לקבור את שרה דוקא במערת 'המכפלה' ובאופן בו מערה זו תצא מידי בני חת ותהיה משוייכת לעם ישראל בלבד. השם מכפלה נקרא על שם הכפילות. הכפילות מביעה את העובדה שלחיי האדם יש ערך עליון על גבי הערך התחתון: בנוסף לעפר היורד למטה יש באדם גם נשמה העולה למעלה. שרה ראויה היתה להיקבר במערת המכפלה כדי להודיע לכל באי העולם כי עם מיתתה התגלתה הקומה השלימה של האדם. קומה זו מתגלה דוקא עם מיתתו כאשר הקבורה מבשרת על נצחיותו.

בהקשר של חומש בראשית יש חשיבות עליונה לגילוי נצחיותו של האדם שמת. קבורת שרה מגלה על שלב חדש בהיסטוריה שמתחיל את תיקונו של החטא הגדול שמרחף מעל כל החומש, הלא הוא חטא עץ הדעת. הרי התוצאה המרכזית של חטא זה היתה גזירת המוות. אך כאשר שרה נאספת אל עמה הומתק לראשונה חטא זה עם גילוי מעלת הקבורה. עד לפרשת חיי שרה הובן המוות בתור התאפסות והתאיינות של האדם. גזירת המוות הובנה כמחיקה מן החיים ומן ההיסטוריה. אך כאשר שרה, הדור הראשון של עם ישראל, מתה – אז התגלה המוות בפנים חדשות: נשמת האדם היא נצחית ובמוות היא רק מסתלקת לבית עולמה אך אינה חדלה מלהתקיים.

מפליא לראות כיצד העיקרון העליון של נצחיות האדם בא לידי ביטוי בשם הפרשה: 'חיי שרה'. כך כותב על כך בספר 'ברכת אשר' (בתחילת הפרשה): "'חיי שרה' וזהו שם הפרשה, אף כי עניינה הראשון הוא דוקא מות שרה. ובדומה לכך פרשת 'ויחי' שעניינה הוא מות יעקב אבינו ע"ה. ושמא זה ללמדנו שצדיקים במותם נקראים חיים...".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.