כאשר יעקב ועשיו היו ברחם, נאמר לרבקה כי ברחמה שני לאומים. ואכן יעקב ועשיו הקימו שניהם אומות חדשות. זוהי תופעה חריגה: בנוהג שבעולם בן אדם בודד משתלב באומה בה נולד, ורק מציבור גדול יכולה להיווצר אומה חדשה; ואילו כאן מדובר על שני אחים שכל אחד מהם נועד להקים אומה שתיקרא על שמו. אולם יש הבדל עצום ביניהם בדרך בה בנה כל אחד את אומתו: יעקב נקט בגידול פנימי: הוא הוליד שנים עשר שבטים שהגיעו לכדי שבעים נפש, ומהם התפתח עם שלם. לעומתו, עשיו נקט בדרך של היטמעות בעם אחר עד כדי השתלטות עליו. משפחת עשיו היגרה לארץ החורי, ובמקום שהיא תתבולל בקרב יושבי המקום, היא השתלטה על בני החורי, עד שכל הארץ החלה להיקרא ‘אדום’. בכך הופיעה לראשונה יכולת של עשיו להשתיל את עצמו ואת תפיסת עולמו בתוך עמים אחרים, ולשנות אותם מבפנים. אדום הפעילה יכולת זו בהמשך ההיסטוריה: כשם שארץ החורי נבנתה בצלמו ובדמותו של עשיו, כן קרה מאוחר יותר לאימפריות הגדולות של העולם[1].
יכולת זו של עשיו מצויה אצל עמלק באופן מיוחד, שהרי כל לידתו של עמלק היא מתוך תהליך ההיטמעות של עשיו בארץ החורי: עמלק נולד כשאליפז בן עשיו לקח את תימנע שהשתייכה לאצולת בני החורי.
במדרש בראשית רבתי (פרשת תולדות) מתבאר כי כוחו של עשיו להשפיע על אומות אחרות נבע מן הברכה שהעניק לו יצחק אביו: “’הנה משמני הארץ יהיה מושבך’ – הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: ‘למנצח על השמינית...’ – זו אדום שהיתה משתמנת מאחרים ואחרים משתמנים ממנה. אמר ר’ יהושע בן לוי: מלכות שהיא מושחלת בין מלכות למלכות”. כלומר עשיו מבורך בכך שהוא יצליח להתברג במערכות השלטון של המלכויות הגדולות המכונות ‘משמני הארץ’. המדרש ממשיך ומזהה את עשיו כמי שעומד מאחורי ‘ארבע המלכויות’ שבידן נמסר שלטון העולם: “הדא הוא דכתיב: ‘ראשה די דהב טב, חדוהי ודרועוהי’ (דניאל ב, לב) תרין וירכותיה תרין שקוהי תרין גום ארכבתהון רגלוהי תרין וקרסולוהי – הא תמניא [=יש שמונה איברים בדמות המייצגת את ארבע המלכויות, בהתאם לברכת יצחק לעשיו: “משמני” הרומז למספר שמונה]”.
נמצא שאדום היא הדבק המאחד את ארבע המלכויות לכדי מכלול אחד. לולא התשתית האידיאולוגית העקבית שמספקים בני אדום לעמים, המלכויות האימפריאליות היו נתונות במאבק מתמיד זו עם זו. יש לזכור שמבחינה היסטורית מדובר באויבות שכבשו אחת את השניה! עשיו הוא הדבק הופך את ארבעתן ל’פרויקט’ משותף של הקמת שלטון עולמי על ידי בני האדם.
[1] נזכיר מספר דוגמאות בהן האימפריות מארבע המלכויות הטמיעו בתוכן את תפיסת העולם של אדום:
א. בבל – בתהלים (קלז, א-ב) נאמר: “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ... זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע". בפסוקים אלה קשה להבין את המעבר מבבל לאדום ושוב לבבל. במצודות דוד (שם) מבאר שבבל הם שהחריבו את ירושלים, אך בני אדום הם שאמרו לבבלים להחריבה – “ערו ערו עד היסוד...”. במדרש תהלים (קכא, ג) עמדו על הדמיון בין מעשי בבל למעשי אדום: “למה קרא את אדום בת בבל, בבל החריבה הבית, ואדום החריבה הבית, מה שעשתה זו עשתה זו, לכך נאמר בת בבל, אמר לה הקדוש ברוך הוא אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו”.
ב. פרס – בסעיפים הקודמים התבאר כי במרכז סיפור המגילה עומדת הצלחתו של המן מזרע אדום, להגיע לראש השלטון הפרסי. במדרש בראשית רבה (פג, ב) מבואר כי המן התמנה על ידי אחשורוש כחלק ממאבקי אדום וישראל על המלכות: “ואלה המלכים... ר’ יהושע בן לוי אמר זה העמיד שמונה וזה העמיד שמונה, זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חשם, הדד, שמלה, שאול, בעל־חנן והדר. וזה העמיד שמונה: שאול ואיש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא ויהושפט... בא אויל ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן”.
ג. יון – רש”י מפרש (בראשית כז) כי יון צמחה מכח ברכת יצחק לעשו: “’משמני הארץ וגו’’ – זו איטליא של יון”.
ד. מלכות רביעית – מקורות רבים יש על כך שהמלכות הרביעית האימתנית האמורה בדניאל אינה אלא אדום. לדוגמה, כך נאמר בבראשית רבה (מד, יז): “’אימה’ זו אדום דכתיב (דניאל ז): ‘וארו חיוא רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה’”.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
