במדרש סדר עולם רבה (פרק א) נפרס סדר המאורעות המתוארים בפרשת לך לך: "אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' (שמות יב מא), לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית יב ד), נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן, הן 'שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר' (שם יד)".
חידוש גדול ביותר בסדר דברים זה הוא שלמרות שברית בין הבתרים מופיעה במרכז פרשת לך לך, מבחינה כרונולוגית, היא קדמה לכניסת אברם לארץ המתוארת בתחילת הפרשה. הסדר עולם לומד זאת מפסוקי חישוב קץ יציאת מצרים: לאברהם אבינו נאמר כי גר יהיה זרעו ארבעים שנה. לעומת זאת, ביציאת מצרים עצמה (שמות יב, מא) נאמר שיצאו ישראל מקץ ארבע מאות ושלושים שנה. כיצד מתישבים שני המנינים? אומר הסדר עולם שעל כרחך שמנין ארבע מאות ושלושים הוא מברית בין הבתרים בה נודע לראשונה על הגלות, ומנין ארבע מאות מתחיל מהולדת יצחק. הואיל ויצחק נולד כשאברהם היה בגיל מאה, נמצא שברית בין הבתרים היתה שלושים שנה קודם לכן – בגיל שבעים. והואיל ונאמר בתחילת לך לך שאברהם יצא מחרן בגיל שבעים וחמש, נמצא שברית בין הבתרים קדמה חמש שנים ליציאה מחרן בתחילת הפרשה.
בעקבות הסדר עולם, מפרשים רבים ביארו את סדר הדברים בדרך זו, בפרשת בא. אולם סדר זה של הדברים יוצר קשיים גדולים:
- מסידור הדברים בתורה משמע שברית בין הבתרים התרחשה לאחר ביאת אברהם לארץ, ירידתו למצרים ולחימתו בארבעת המלכים. במיוחד שבתחילת ברית בין הבתרים נאמר: "אחר הדברים האלה", כלומר – אחר מלחמת המלכים.
- כיצד יתכן שאברם עזב את הארץ וחזר לחרן, אחר שכבר הקנה לו הקב"ה את הארץ בברית בין הבתרים - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת... ודור רביעי ישובו הנה"?
- כיצד אומר הקב"ה לאברם בגיל שבעים וחמש: "לך לך... אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול", הרי אברם כבר יודע באיזו ארץ מדובר – הוא היה בה והיא כבר הובטחה לו?
על אף קשיים אלו, קובע המהר"ל בגור אריה (שמות יב, מ) כי אין לסור מקבלת חז"ל: "זהו דעת רז"ל. הארכתי בענין זה בעבור המתחכמים על דברי חכמים ז"ל, ונדחקו בדחקים גדולים, והוקשה עליהם לומר כי גזירת בין הבתרים היתה ה' שנים קודם יציאתו מחרן, ודברי רז"ל הם הנכונים ואליהם ראוי לשמוע, וכאשר תדקדק בהם תמצאם מיוסדים על אדני האמת... אבל כלל וכלל אין לסור מדברי חז"ל, כי ההוגה בהם טועם טעם בשר, והם נכונים ואין בהם ספק למדקדק ולמבין דברי חכמים".
שיטות אחרות בדבר סדר המאורעות
מחמת הקשיים שמנינו, מפרשים שונים ביארו את שני מניני הקץ באופן כזה שיתאימו לסדר המאורעות בפרשת לך לך. בתוך המפרשים הללו ישנן שתי גישות עקרוניות:
על פי הגישה הראשונה (הרד"ק והראב"ע), עברו בפועל ארבע מאות שנה מאז הולדת יצחק ועד יציאת מצרים. את מנין הארבע מאות ושלושים הם מתרצים ומבארים:
- הרד"ק (בראשית טו, יג) מבאר שהדברים התרחשו כסדר המתואר בתורה. ומנין ארבע מאות ושלושים שנה איננו מאז ברית בין הבתרים שהתרחשה כשאברם אחר שכבר היה אברהם בן שבעים וחמש. המנין הוא לאמירת ה' לאברם: "לך לך". ציווי זה נאמר לאברם בגיל שבעים, חמש שנים קודם יציאתו מחרן לארץ ישראל.
- הראב"ע (שמות יב, מ) מביא בשם הגאונים כי תחילת מנין ארבע מאות שלושים היא מאז שיצא אברם מאור כשדים – הוא יצא משם בגיל שבעים, ובגיל שבעים וחמש יצא מחרן אל ארץ ישראל.
על פי הגישה השניה (שאר המפרשים שיובאו בזה), מהולדת יצחק ועד יציאת מצרים עברו ארבע מאות ושלושים שנה. את מנין ארבע מאות השנים הם מתרצים ומבארים:
- הרמב"ן (שמות יב, מ) ביאר גם הוא שהדברים התרחשו כסדר שנכתבו בפרשתנו. וביאור שני מנייני הגלות שנכתבו בתורה הוא שארבע מאות ושלושים שנה עברו מאז לידת יצחק, ולכך הכוונה בפרשת בא. ומה שכתוב בברית בין הבתרים ארבע מאות שנה, זוהי הודעה כללית שהגלות תהיה בערך ארבע מאות שנה. הקב"ה הודיע לאברהם את הסכום המקורב של השנים, ולא את הסכום המדויק.
- רבנו בחיי (שם) מבאר בשם רבנו חננאל כי ארבע מאות ושלושים שנה מתחילים מאז הולדת יצחק. ומנין ארבע מאות השנים מתחיל מאוחר יותר, מאז שהתחילה מצוקת גרות ושיעבוד לאבות. וצריך ביאור – מה התרחש מאז שהיה יצחק בין שלושים (עשר שנים לפני שנשא את רבקה) שמאז הוא נחשב בקושי של גירות?
- האברבנאל והכלי יקר (שמות שם) מפרשים שהגירות מאז יצחק אבינו נמשכה ארבע מאות ושלושים שנה. ואף שנאמר לאברם שהיא תמשך ארבע מאות שנה, מכל מקום מחמת חטאי ישראל, התארכה הגלות לשלושים שנים נוספות. האברבנאל מבאר שהיה זה מחמת חטאי ישראל בארץ מצרים, והכלי יקר אומר שהיה זה מחמת שרבים מבני ישראל סירבו לצאת ממצרים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
