ברכות (י, א): "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב  אשרי כל חוסי בו".

תוספות שם: "וי"ל דלאו דוקא פתח באשרי וסיים באשרי. אלא חתימה מעין פתיחה".

שם ה' בסוף חומש בראשית

חומש בראשית נפתח עם גילוי שם אלוקים בלבד בלא שם השם המפורש. רק במהלך פרק ב החל שם ה' המפורש להופיע. ולמרות הופעה זו שהמשיכה לאורך החומש, בפרשות האחרונות של חומש בראשית שם ה' חזר להסתתר ומופיע רק שם אלוקים. ההופעות האחרונות המרוכזות של ה' הם כאשר ה' מצליח את כל מעשי יוסף בבית פוטיפר ואצל שר בית הסוהר. מאז שיוסף פוגש את שר המשקים ושר האופים, כלומר מאז שהוא מתחיל להתחכך ולהתברג בשלטון המצרי – נעלם שם ה' מן החומש. החושך המצרי מעלים את גדולת השכינה בעולם. יוסף יוצא לתהליך ארוך וקשה בו הוא נכנס אל תוככי מלכות מצרים, ושם נעלם שם ה' לזמן רב. שם ה' ישוב רק בתהליכי יציאת מצרים – בגילוי למשה רבנו, אז יזרח מחדש אור ישראל ויאפיל על החושך המצרי.

נמצא שמבחינה זו סיום החומש הוא מעין הפתיחה – ישראל חוזרים אל האומות כאשר הם באימפריה המצרית, ויוסף פועל לתיקון מצרים.

אמנם יש חריג אחד. בכל פרשיות מקץ, ויגש ויחי לא מופיע שם הוי"ה מלבד פעם אחת בברכת יעקב לדן: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (מט, יח). יעקב מטביע מושג מיוחד של תקוה לישועה וקרבה לשם ה' דוקא בתוך חושך הגלות. מה פשרו של גילוי שם ה' זה?

האלשיך מבאר באופן נפלא כי יעקב אבינו כורך את גאולתם של ישראל בגילוי שם ה' המפורש: הקב"ה יפעל לגילוי שמו מחדש, וכששמו יתגלה – ישראל יגאלו: "'לישועתך קויתי ה''... והוא ענין מאמרם ז"ל בכמה מקומות (שוחר טוב תהלים צח א) מצינו שתשועתו של הקדוש ברוך הוא תשועתן של ישראל, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, ובהושיע את עצמו יושיע אותנו... 'לישועתך' שתושיע את עצמך, שעל ידי תשועתך, נושע. כי ישועתך היא ודאית ואין לנו זכות להיות ישועתנו ודאית כי אם בישועתך, כי ישועתך תשועתנו, ולך קוינו כי היא ודאית בתכלית. והזכיר השם ואמר קוינו ה', לפרש הישועה שלו יתברך, והוא ענין כי יד על כס יה שאין השם שלם בארבע אותיותיו עד ינקם מעמלק. וזהו אומרו קויתי ה' כי ישועתך שבה קויתי ישועתי, היא היותך השם בארבע אותיותיך יחד, היא הישועה שודאי לא תשקוט עד תשלימנו".

ואכן, רבינו בחיי מגלה כי בפסוק זה רמוז שם ה' אשר מסגולתו לגבור על האויבים: "ודע כי בעלי השמות מוציאים מן הכתוב הזה השם שמועיל בדרך כנגד השונאים, וכן שמשון ההורג בשונאיו ואשר הרבה את חלליהם מצינו שכתוב בו: (שם, ל) "ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו", לא אמר הכתוב: ויט בכחו, אלא "ויט בכח", כלומר בכח השם, עם כחו, כי שתף כח השם עם כחו, וחלה בהם נקמה...".

נמצא שבסוף חומש בראשית שב למראית עין החושך לעולם. כל קורות אברהם יצחק ויעקב הסתיימו לכאורה בהבלעות זרעם בחושך מצרים הגדולה. שם ה' שב ונעלם, כך שבתחילת חומש שמות (ה, ב) עתיד פרעה להביע את חוסר היכרותו עם שם ה': "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'...". גלות ישראל היא 'גלות' ה'. אך בפסוק אחד בתוך ברכות יעקב מתגלה האמת – שם ה' פועל ופועם בישראל, והוא עתיד לגאול אותם יחד עם גילויו מחדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.