כל אחד משלושת האבות כרת ברית אחת עם אחד מחשובי הגויים שאיתו בא במגע. אברהם ויצחק כרתו שניהם ברית עם פלשתים, ויעקב כרת ברית עם לבן. שלוש הבריתות באו בעקבות תקופה בה התגורר אותו האב אצל אצל אותו הגוי. שהות זו יצרה קשר חיובי שהביא להעצמת האבות, אך יחד עם זאת היא יצרה חיכוכים וויכוחים שהביאו לחידוד ההבדלה בין ישראל לעמים. בסופה של תקופת המגורים בניכר, נכרתה ברית בין האבות לבין הנכרי שאירח אותם. מטרתה של הברית היתה לשמר את מה שהרוויח כל אחד מן האבות מיחסיו עם המארח, ויחד עם זאת, להסדיר את היחסים כך שהחיכוכים שהיו, לא יהפכו לאיבה וליחסי מלחמה.

תופעה זו של הבריתות נובעת ממעמד אברהם, יצחק ויעקב כ'אבות'. שהרי בדרך כלל אין תועלת רבה לכרות ברית לדורות עם משפחה מסויימת כלשהיא. ברית נצרכת רק מתוך הבנה שאותם אנשים יחידים עתידים להקים אומה גדולה.

מצד האבות הברית נצרכה בתור הכשירת התנאים להקמת העם. האבות כוננו את היחסים בין העם שעתיד לקום מהם בארץ ישראל, ובין העמים הסובבים אותו. הואיל והאבות היו הנציגים הראשונים של האומה שתקום מהם, נוצרו יחסים מורכבים עם שכני הארץ הנבחרת: מצד אחד אותם השכנים - פלשתים ולבן, זיהו את הגדולה שתאפיין את העם העומד לקום. מבחינה זו הם כיבדו את האבות וחפצו בקשר איתם. אך מצד שני, כל עוד העם לא היה קיים בפועל, לאבות עצמם לא היתה עדין את העוצמה הלאומית שתהיה מאוחר יותר לאומה. לכן שכניהם שאירחו אותם הרהיבו עוז ורצו לנכס לעצמם את גדולת הנפש שאותה זיהו. זוהי הסיבה שלבן ניסה להשאיר את יעקב אצלו ולהמשיך להתברך ממנו. מתוך אותה שאיפה, רצה אבימלך לקחת לו את שרה, ובהמשך את רבקה.

במידה ולא הצליחו הקרובים-היריבים לקחת לעצמם מגדולת האבות, הם ניסו במקום זה לעכב ואף למנוע את התפתחות העם הנבחר: הפלשתים התנכלו לבארות של אברהם ויצחק, ולבן חפץ להרע ליעקב ולמשפחתו.

במצב מורכב זה הבינו האבות שהדרך הנכונה היא לכרות ברית עם שכניהם. הבריתות היוו הכרה של השכנים בעוצמה של העם העומד לקום, ומתוך הכרה זו זכו אותם השכנים להבטחה שהעמדה הבסיסית של עם ישראל תהיה לטובתם ולא לרעתם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.