בתחילת פרשת 'ויצא', יעקב עוזב את מגורי אבותיו ויוצא אל עבר חרן. מדוע בעצם הלך יעקב לחרן? בפסוקים מצויות שתי תשובות שונות לכך: הסיבה הראשונה בריחה מפני סכנת מוות. רבקה ציותה את יעקב לברוח מפני אחיו (כז, מב-מד): "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה.  וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ". על פי רבקה, יעקב אינו הולך לחרן לשם יעוד חיובי, אלא בתור בריחה. זהו אילוץ כואב אשר נכפה עליו.

הסיבה השניה ליציאת יעקב נאמרה לו על ידי יצחק אביו (כח, א-ג): "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים". על פי ציווי זה, יעקב הלך לחרן לשם הגשמת מטרה חיובית, מרצון ולא מאונס: עליו למצוא שם אישה, ולפרות ולרבות כפי ברכת ה'. מבחינת ציוויו של יצחק, ההליכה של יעקב לחרן היא שליחות הדומה מאד לשליחותו של עבד אברהם להביא אישה ליצחק בפרשת חיי שרה.

שני הציוויים של רבקה ויצחק נדמים כסותרים זה לזה: האם יעקב הולך מאונס או מרצון? התורה מציינת אומרת ששתי התשובות נכונות, ויעקב צעד לחרן כדי למלא את מצוות אביו ואימו גם יחד: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (כח, ז). כלומר מצד אחד יעקב נאלץ לקום ולברוח על נפשו כפליט. אך בה בשעה, גם לולא הסכנה מצד עשיו, יעקב נשלח ללכת אל חרן למצוא את זיווגו. הקב"ה סידר את הדברים באופן שהאילוצים השליליים, והרצונות החיוביים התאימו אלו לאלו. אנו פוגשים כאן ביטוי של תופעה כללית בחיי יעקב: קורות יעקב גילו שוב ושוב כי יכולה להתרחש התאמה פלאית בין היעדים אליהם הוא חותר מלכתחילה, לבין האילוצים והסיבוכים אשר פוגעים בו מבחוץ.

ואכן גם בגילוי השכינה ליעקב בתחילת פרשת ויצא הקב"ה בישר ליעקב שתי בשורות המתיחסות לשתי הסיבות השונות של נדודיו (כח, יג-טו):

א. "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". פסוק זה מתיחס לסיבה החיובית של יצחק: יעקב מתברך שהוא ישא אישה ויקים זרע שישפיע על כל עמי הארץ.

ב. "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". כאן הקב"ה מבטיח ליעקב שהוא ישמור עליו ויגן עליו מפני כל הצרות המעותדות לו בתור פליט שנס על נפשו.

נמצא שיעקב נמצא בחרן בשני מעמדים בו זמנית: מצד אחד הוא פליט הבורח מן המבקש להרגו, ומאידך הוא אדם שבא לבנות את חייו ולקדם את הברכות הגדולות המצפות לו ולזרעו.

קורות יעקב בחרן לאור שתי השליחויות

מתוך כך, יש להתבונן על קורות יעקב בחרן, ולהבחין כיצד באים שני המעמדים הללו לידי ביטוי. ניוכח כי השילוב בין שתי המגמות הללו חורז הרבה ממעשי קורות יעקב בחרן.

כשיעקב הגיע לחרן החלו להתגלות ההשלכות של שתי השליחויות שלו: מיד עם הגעתו לבאר באזור חרן יעקב פגש את רחל. בכך התממשה שליחותו של יצחק לשאת אישה באופן מידי.

אך כשהוא הגיע לבית לבן, יעקב הוכרח להתנהל כפליט המבקש מחסה: "וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל  הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", וכפי שמפרש רש"י: "'ויספר ללבן' - שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו". בתגובה, לבן הבטיח לספק ליעקב מקלט זמני (יד): "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים", ולמדו מכך חז"ל (פסיקתא זוטרתא): "אמר ר' אמי: למדנו שצריך אדם להיטפל בקרוביו חדש ימים". אך מיד מתברר כי לבן ניצל את הפליטות של יעקב, והתחיל לנצלו לעבודה - "הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ". לבן העצים מאד את מעמד יעקב כפליט, ובכך הצליח להקליש מאד, לפחות למראית עין, את המטרה החיובית של יעקב לשאת אישה. משם והלאה לא היתה ליעקב מנוחה, אלא היה עליו לעבוד עבור לבן בשביל לקבל מחסה. לא די בכך, אלא שבמהלך שנות העבודה של יעקב, לבן לא נהג בו בהגינות הראויה אפילו כלפי פועל זר, אלא הוא התעמר בו פעמים רבות, כפי האמור בהמשך (לא, ו-ז): "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי".

שתי נשות יעקב מכח שתי השליחויות

יעקב הלך בדרך יחודית ויצר זיקה פלאית בין שני המעמדים שבהם הוא נמצא: הוא ביקש מלבן בתור שכר למגוריו אצלו, את רחל האישה שאותה בחר. כך יעקב השכיל להפוך את ההכרח שלו לעבוד אצל לבן כדי לזכות למחסה, לאמצעי חיובי שיוביל אותו להקים את הבית המיועד לו. יעקב הבין שמה שנראה כבעיה גדולה, יכול לשרת אל היעד החיובי.

אולם הדרך עוד היתה ארוכה משום שלבן נקט מול יעקב בפעולה נגדית: הוא הצליח לנצל את עליונותו על יעקב בתור מעניק המחסה, לשם התערבות בבנין הבית אותו תכנן יעקב: בעוד יעקב תכנן לשאת את רחל לאישה, לבן הערים עליו והצליח להכניס לו את לאה. בכך התהפכו היוצרות – לבן הצליח לכאורה להגביר את ה'בדיעבד' של חיי יעקב על ה'לכתחילה'. האישה הראשונה של יעקב (לאה) הוכנסה אליו כאילוץ מבחוץ, והיא קדמה לאישה שאותה הוא בחר. בנקודה זו אנו נחשפים למאבק הגדול בין יעקב ללבן: המאבק היה איזו משתי המגמות בחייו של יעקב יגבר: הבניה הפנימית הראויה לו, או ההכרחים הניחתים עליו מבחוץ.

אולם בסופו של דבר, היתה זו מחשבת ה' שנטע בבית יעקב את שתי המגמות הללו גם יחד: גם רחל וגם לאה הפכו לנשות יעקב שהולידו את שבטי ישראל, וכך נצרבה בעם ישראל לדורות היכולת לפעול הן מתוך הרצון שלהם, והן מתוך הצרות והמצוקות. באופן פלאי תמיד יתגלה לבסוף בעם ישראל כי שתי המגמות הללו משתלבות זו בזו ובונות יחדיו את העם הנבחר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.