וכן תרגם במקומות נוספים, כגון "וישלח משה מלאכים" (במדבר כ יד), תרגם - "ושלח משה אזגדין". אבל יש מקומות שלא תרגם כך, אלא "מלאכיא", כגון "ויבואו שני המלאכים סדומה" (בראשית יט א), תרגם - "ועלו תרין מלאכיא לסדום".

ההבדל בין המקומות הוא, שבמקום שפירוש מלאכים הוא שליחים, כמו בסיפור על משה ששלח אנשים שליחים, תרגם איזגדין. אבל במקום שפירוש מלאכים הוא מלאכי השרת "מלאכים ממש", התרגום הוא מלאכיא.

בפסוק שלנו יש מחלוקת בין המפרשים, אם יעקב שלח לעשיו שליחים אנושיים או מלאכים ממש (עי' רש"י ולעומתו ראב"ע ועוד). התרגום כאן "איזגדין" ולא "מלאכיא" נוטה לשיטת ראב"ע, שיעקב שלח שליחים אנושיים מעבדיו ליעקב. עי' חזקוני שהתייחס לדברי התרגום.

'ארצה שעיר שדה אדום' תרגם אונקלוס: 'לארעא דשעיר לחקלי אדום'

א) "ארצה" בפסוק משמעותה לארץ, כמו שכתב רש"י "לארץ שעיר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה". אך בלשון התרגום כלל זה אינו קיים, אלא תמיד נכתבת המילה בלמ"ד בתחילתה. לכן נכתב "לארעא דשעיר".

במקרים שונים, שלא נדע אם הה"א בסוף המילה היא חלק משם המקום, או לציון ההליכה אליו במקום הלמ"ד בהתחלה, נוכל להיעזר בתרגום אונקלוס לפתרון הבעיה.

ב) התרגום הוסיף דל"ת לפני המילה "שעיר", דל"ת זאת משמעותה "של". למדנו מכאן ש"שעיר" אינו שם הארץ או תואר לארץ, אלא הארץ היא הארץ של שעיר. לעומת זאת "שדה אדום" לא מתורגם לחקלי דאדום, כי זהו שם המקום עצמו.

ג) "שדה" בפסוק כתוב בלשון יחיד, והיה אפשר להבין שכל ארץ אדום נחשבת "שדה" אחד. אבל התרגום מתרגם בלשון רבים "לחקלי", וזה מלמדנו שהיו הרבה שדות באדום. בכל זאת הם נקראו בפסוק בלשון יחיד, כדרך המקראות לכנות קבוצת דברים בלשון יחיד. הערנו על הבדל זה בין לשון המקרא והתרגום בפרשת חיי שרה.

ד) בתרגום נוספה אות למ"ד לפני "חקלי אדום". יתכן שבא ללמדנו ש"ארץ שעיר" ו"שדה אדום" הם שני שמות נפרדים ולא שם אחד ארוך. אבל אולי שדה אדום היה מקום מוגבל בתוך המקום הכללי של ארץ שעיר, והתרגום משמיענו שכוונת הפסוק היא שיעקב שלח שליחים לארץ שעיר למקום שנקרא שדה אדום בתוך ארץ זו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.