כתב רש"י - "ויהי מקץ - כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ סוף הוא". ולעומת זאת דעת ראב"ע (במדבר יג כה, דברים ט יא ועוד) ש"מקץ" הוא מלשון קצה, ויכול להתייחס להתחלה או לסוף.

ומאונקלוס כאן לכאו' אין להוכיח על הפירוש הכללי, אלא רק שכאן הכוונה לסוף. וע"ע להלן.

שנתים ימים - תרגם אונקלוס: תרתין שנין

לכאו' "תרתין שנין" הוא תרגום "שנתים", ועל "ימים" לא תרגם כלום.

ובמפרשים (עי' רשב"ם ועוד) התקשו במשמעות "ימים" בכתוב, וביארו שהכתוב בא ללמדנו שהיו שתי שנים שלימות. וקשה לפי ביאורם למה בתרגום נשמט עניין זה, כי לכאו' היה צ"ל 'תרתין שנין שלימות'. וצ"ל אחת משתים -

א. כיון שכבר כתב אונקלוס "מסוף", א"כ ברור שמדובר בשנתיים שלימות, כי אם השנה השנייה הייתה רק מתחילה לא היה מדובר על סופה.

לפי ביאור זה מסתבר שהמקרא עצמו הוצרך לציין שמדובר בשנים שלימות, משום שמקץ אין משמעותו דווקא סוף, וכביאור הראב"ע. אבל עי' בשפתי חכמים שביאר שלדעת רש"י מכאן למדנו לכל התורה שמקץ פירושו מסוף, ולפ"ז הוצרך הכתוב לציין שמדובר בסוף, כדי ללמדנו לכל התורה שמקץ הוא סוף.

ב. לפי התרגום המילה "ימים" אין עניינה לומר שהיו שנתיים שלימות, ואת זה ידענו כבר ע"י המילה "מקץ". אלא שבלשון התורה המילה "שנה" כשלעצמה אינה ציון פרק זמן, אלא עניינה הוא 'לחזור ולשנות', ולכן ממילא יש צורך לבאר מה חזר, ולכתוב שנתיים ימים, כלומר שני מחזורי ימים. מה שאין כן בלשון התרגום, שאצלו המילה שנה כבר קיבלה משמעות ספציפית שמתייחסת לפרק הזמן הידוע שנקרא כך. ולכן בתרגום אין צורך בהוספת מילים אחרי שנאמר "תרתין שנין".

[ותפוס לשון ראשון]

היאור - תרגם אונקלוס: נהרא

רש"י כתב "כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס". והרמב"ן כתב שלפי התרגום אינו כך, אלא "כלם יקראו לדעתו יאורים, הגדולים נקראים נהרות ויאורים, ואלו העשויים חפירות ארוכות בידי אדם גם הם יקראו יאורים". ואחרי שהביא הרמב"ן ראיה לפירוש זה מהכתוב בספר דניאל, הוא מסיק - "ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא, כי יאור ונהר לשון אחד, ושניהם לשון אורה. וכן הגשם נקרא אור". ע"ש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.