פרשה סתומה

"ויחי יעקב", אומר רש"י: "למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו". יש בתורה פרשיות פתוחות ופרשיות סתומות. פרשה פתוחה זו פרשה שמתחילה בשורה חדשה, כלומר שמסוף הפרשה הקודמת יש מרווח ריק עד סוף השורה. פרשה סתומה זו פרשה שמתחילה עם רווח מהפרשיה הקודמת, אך באותה שורה. והמקרה של פרשתנו הוא מיוחד – זו פרשה סתומה שאין כלל רווח לפניה. בדרך כלל, אף בפרשה סתומה יש רווח, ברוחב של תשע אותיות, ואולם כאן אין שום מרווח.
רש"י מסביר זאת בשתי דרכים:

א) לפי שנפטר יעקב אבינו, התחילו המצרים לשעבדם ונסתתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד, ולכן הפרשיה פה סתומה.

ב) יעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ לבניו ונעלם ממנו, וכנגד זה הפרשיה פה סתומה.

       
       פטירת יעקב – סתימת הראיה הפנימית

סדר הפרשיות הפתוחות והסתומות עבר במסורת מסיני וסודר באופן סופי על ידי עזרא הסופר. הקב"ה סידר כך את התורה, כדי לתת למשה רווח להתבונן בין פרשיה לפרשיה, לחשוב ולעכל רוחנית את הדברים. ואולם בפרשתנו אין רווח. כלומר, כאן אין מה להתבונן ולחשוב. מדוע? כפי שהסביר רש"י- "נסתתמו עיניהן וליבן של ישראל". השעבוד התחיל, ובגללו אין יכולת לחשוב. צרת השיעבוד סותמת את הלב ואת העיניים. השיעבוד גורם בלבול, הוא סותם את הלב מלהבין מה קורה במציאות. עד כדי כך, שבסוף השיעבוד רוב עם ישראל לא רצה לצאת ממצרים, כפי שמפרשים "וחמושים עלו בני ישראל"- שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, כלומר שמונים אחוז נשארו. וגם מי שיצא, אחר כך בא בטענות רבות - "למה הוצאתנו", "זכרנו את הדגה" וכו'. העיניים נסתמות ולא רואים את המציאות כמו שצריך. אמנם יעקב הוא מעל הזמן, מעל המרחב, מעל הנסיבות הקטנות של המציאות ולכן כל עוד הוא חי, אפשר להביט אל המהלך הכולל ולהישאר במבט עליון, אף אם המציאות קשה. אך בפרשה שלנו נפטר יעקב אבינו וכאשר הוא נפטר, המבט העליון נסתם, לא מבינים מה יהיה ומתחילים לשקוע בצרת השיעבוד. לעומת יעקב אבינו שאמר "לגור בארץ באנו", על בני ישראל כתוב "ויאחזו בה", בארץ גושן. אסור להיאחז שם, זה רק מקום זמני, אך השיעבוד מעוות את מה שבימי יעקב היה ברור. ואף שמשה רבנו לא היה בשיעבוד, התורה היא תורתן של ישראל, ואם לעם ישראל יש סתימה, אז גם למשה רבנו יש סתימה.

השעבוד סותם את העניים ואת הלב עד כדי כך שהיה צריך להוציא את עם ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה, כלומר בכוח, בלי שרצו בכך. ואותו עיקרון מופיע גם בגאולה בימינו - נצרכה יד חזקה כדי להוציא את עם ישראל מהגלות. הנביא יחזקאל אומר על הגאולה האחרונה "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". לצערנו קיבוץ הגלויות בימינו היה "בחמה שפוכה", כיוון שצרת השעבוד של הגלות סותמת את עיניהם של ישראל.

סתימתו של הקץ

לפי ההסבר השני הפרשה סתומה, כדי לומר שביקש יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ אך נסתתם הענין ממנו. אותו דבר כתוב בהמשך הפרשה: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", רש"י-"בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים". פעמיים ניסה יעקב לגלות את הקץ ופעמיים נסתלקה ממנו השכינה ולא יכול היה. לא יודעים מתי יגיע הקץ.
מדוע ה' לא רוצה שנדע מתי הקץ? אנו סובלים בגלות ולא יודעים מתי זה יגמר, אז מדוע לא מגלים לנו את הקץ? תשובה: קודם כל, לא בטוח שגילוי הקץ יועיל. יתכן שנגלה שהקץ רחוק מאד, עוד אלפי שנים, ואז זה רק יגרום לייאוש ושבירה. או להפך, נגלה שהקץ קרוב מאד, עוד שבוע, וזה יגרום זחיחות דעת ובטלה מעבודה ומהתקדמות. לכן הקץ סתום. ואין הכוונה רק שחכמים יודעים ולא מגלים, אלא הקב"ה סתם את הקץ, הקץ סתום, לא ידוע. "הקץ" זה לא דבר פשוט, אין זה רק תאריך כלשהו, אלא זו מהות.

הקץ - עניין פנימי

אנו נוטים להסתכל על הקץ באופן פרקטי- שלא יהיו יותר מלחמות, תהיה כלכלה טובה ובטחון ושלום- אך זו הבנה חסרה. אנו צריכים להבין שהקץ זה דבר עמוק מאד. מרן הרב קוק כותב, שחס וחלילה שאנו מחכים לקץ כדי שיפתור לנו את הבעיות, אלא אנו מחכים לו בשביל הדביקות האלוקית שתבוא.

הרמב"ם אומר בהלכות מלכים (יב,ד): "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא...". כלומר העיקר זה הדביקות האלוקית, בשביל זה מתאווים אל הקץ. ישנה מליצה על הפסוק "ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם". מדוע לא בא בן ישי, המשיח? תשובה- "אל הלחם"- כיוון שכולם מחכים לו רק בשביל הלחם, הרווחה הכלכלית.

יש ביטוי אצל הרב קוק - "אורו של משיח". הוא כותב שכדי לזכות למשיח, צריך קודם כל אורו של משיח, אור פנימי. כלומר הקץ הוא דבר פנימי שמגיע רק על ידי הכנה פנימית. פעם שאלו את הרצי"ה האם ספר אורות זה אורו של משיח, והוא ענה- לא, ספר אורות זה הכנה לאורו של משיח. אורו של משיח זה דבר סתום ועמוק, זה זיכוך פנימי של הנפשות. לא דבר שאפשר לסמל בדברים חיצוניים.

ימות המשיח – מדרגה פנימית גבוהה

בהלכה הבאה שם, מתאר הרמב"ם את ימות המשיח: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מה הפירוש "כמים לים מכסים"? האם ניתן לומר שהמים מכסים את הים? אלא יש פה ביטוי של הזדהות בין המכסה והמתכסה. המים מכסים את הים, והים הוא מים. המים והים הם אחד. וכך גם "מלאה הארץ דעה את ה'", הכוונה לא מצב שבו ישנה הארץ ועל הארץ ישנו "כיסוי" של דעת ה', אלא מצב שבו הארץ עצמה היא דעה את ה'. הארץ תהיה אחת עם דעת ה', כמו שהים הוא מים. כל יצורי הבריאה, לכל מדרגותיהם, יופיעו בגלוי את דעת ה'. וזו כמובן מדרגה גדולה מאד, קץ שהוא פנימי ועמוק.

אמנם בתחילת תיאור הרמב"ם את ימות המשיח נראה לכאורה שהקץ מופיע קודם כל בצורה חיצונית, כמו שמתואר ברמב"ם שם בפרק י"א- המלך המשיח מחזיר מלכות דוד ליושנה, מקבץ נדחי ישראל, כופה את העם ללכת בדרכי התורה וכו', ולא מתואר תהליך פנימי או נסתר, אלא דברים מעשיים. אך מובן שעיקרו של הקץ אינו בדברים המעשיים, אחרת איך נסביר מה המניעה שהקב"ה יביא את הקץ בכל רגע, וכבר לפני אלפיים שנה? אלא כיוון שהעיקר הוא המדרגה הפנימית, עד שלא מוכנים בפנים הקץ לא יבוא.

הגאולה הפנימית

באחת האגרות נשאל הרב קוק - באיזה שלב אנו בגאולה?

הוא עונה, תלוי על מה אתה שואל - על ה"בפועל", או על ה"בכח". בפועל, אין כמעט כלום, כמעט אין גאולה. אולם בכח- יש הכל. בפנים, בנשמה, יש לנו כבר כמעט כל הדרוש להוביל את הגאולה עד תום. המדרגה הפנימית, ה"בכח" של עם ישראל בימינו, הוא מזוקק שבעתיים מהמדרגה הפנימית של עם ישראל לפני אלפיים שנה, כאשר יצאנו לגלות.
אך את זה לא רואים, זו מדרגה פנימית, זה סתום. וזה מה שמראה ספר אורות - את המזוקק שבפנים. ר' שמחה בונים מפשיסחא אומר בשם "הפרי צדיק", שאף על פי שיש בעם ישראל ירידת הדורות, הנקודה הפנימית של הנשמה דווקא עולה במשך הדורות. הפנימיות מזדקקת במשך הדורות, אך לא רואים את זה. וזה מה שאומר רש"י "נסתתם הקץ", כלומר תהליך הגאולה הוא נעלם וסתום, כיוון שהוא פנימי במהותו. הרע שמעכב את הגאולה גם הוא פנימי וסתום. הרי היו דורות שהיו צדיקים מבחינת המעשים ובכל זאת לא נגאלו. וגם התיקון לו הוא סתום, ולכן הקץ הוא סתום. כלומר אנו לא מדברים על תאריך מסוים אלא על מהות פנימית שהולכת ונבנית, ומהות היא דבר סתום ונעלם. הקץ הוא סתום לא כי מחביאים דברים, אלא בגלל שהגורמים, הנתונים, הסיבות וההכשרים לקץ הם דברים פנימיים ליביים סתומים. 

"משיח בא בהיסח הדעת"

החידוש הגדול שאנו לומדים הוא, שהקץ יכול להתחיל אע"פ שאין תיקון מעשים בפועל אלא רק תיקון בכח. כמו שראינו בדברי הרב קוק, הפנימיות של הדור כבר מוכנה לגאולה. ולכן מתחילה הגאולה, למרות שכלפי חוץ עם ישראל עוד לא חזר בתשובה.
ספר אורות התשובה מדבר רבות על הנושא הזה. אדם מודה בחטא, מתחרט עליו, ומיד האור של התשובה מופיע אצלו, אף שעוד לא תיקן את החטא באופן מעשי ואף עוד לא החליט לעשות תשובה. הוא רק הכיר בחטא, וכבר הוא מאושר ושמח מאורה של התשובה. אומר הרב קוק- גם בגאולה יש פתיחה, התחלה, שמתרחשת גם אם עם ישראל לא חזר בתשובה מעשית. כיוון שהתהליך הפנימי מתקרב אל התכלית, מתחילה הגאולה להופיע אף שהדור לא תיקן את דרכיו עדיין. כמובן משם והלאה יש תהליך ארוך, שעשוי להמשך אלפי שנים, אך אנו לומדים שאין להתייאש מתהליך הגאולה, אף אם נראה שמבחינה חיצונית הדור לא ראוי לכך. חז"ל אומרים "אין בן משיח בא עד שיתייאשו מן הגאולה". אין הכוונה שצריך להתייאש, אלא שבאופן טבעי לפני הגאולה אנשים מתייאשים, כי התהליך נראה להם תקוע. גם בימינו אנשים מתייאשים מן המדינה ומן הצבא, וזה קורה כי הם רואים רק את הצד החיצוני, שהוא באמת מסובך מאד, ולא רואים את המדרגה הפנימית הגבוהה של הדור, שראויה לגאולה. "נסתתמו עיניהם וליבם".

הגמרא בסנהדרין אומרת "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן משיח, מציאה ועקרב".

בהיסח הדעת הכוונה בדרכים שלא חשבנו עליהם ושלא ציפינו להם. אכן, חשוב לדעת שהמשיח בא בהיסח הדעת, אך לשם מה אומרים לנו שמציאה ועקרב באים בהיסח הדעת? מסביר המהרש"א- שלושתם חדא מילתא. המשיח בא בהיסח הדעת, בשביל אדם אחד זו מציאה, הוא שמח בכך, ובשביל אדם אחר זה עקרב, כי הוא ציפה למשהו אחר.

הוא לא מקבל את זה שהגאולה באה בצורה כזו. וגם בימינו, אף אם נראה שמי שמובילים את הגאולה אלו אנשים כופרים, זו עדיין גאולה, אף אם ציפית למשהו אחר, ואין להתייאש מן הקשיים.

ולסיכום, כעת אנו מבינים ששני הפירושים של רש"י הם תואמים. "לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם". הלב והעניים סתומים ואין אפשרות לראות את האמת הפנימית, ולכן גם הקץ הוא סתום, כי הוא תלוי בדברים הפנימיים. לכן "בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.