"ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים". (בראשית מא, לט-מ). מופיעה כאן תופעה מוזרה: פעמיים, בזו אחר זו, נאמר: "ויאמר פרעה אל יוסף". וכי אי אפשר לאגד את כל הנאמר לאמירה אחת?

עמד בצדקו

נראה לפרש שאחר האמירה הראשונה כנראה לא הבחין פרעה בתגובה, אדרבא נראה שיוסף נשאר  שווה נפש. זה דבר מוזר. שמא לא קלט יוסף את גודל המהפך במעמדו – מעבד למשנה למלך. לכן חוזר פרעה  ואומר לו שנית. אל נשכח שיוסף היה בבית הסוהר שתים עשרה שנה, ולפני כן היה עבד שנה תמימה. להיות עבד משמעותו להיות לא כלום ואפילו פחות מזה. נוסיף לזה את הצקות אשת פוטיפר במשך שנת העבדות ואף בשנים שהיה בבית הסוהר ואולי נוכל להתחיל להבין  באיזה מעמד נחות היה נתון. והנה, דווקא בהיותו בבית הסוהר מתרחשים ארועי חלומות פרעה שהוא פותרם לשביעות רצון המלך, ומכאן ישירות, בפקודה אחת מזניק אותו פרעה "מבירא עמיקתא לאיגרא רמה". מעבד שפל ונרצע - למלך מצרים. אמנם, "רק הכיסא אגדל ממך". (שם).

המהפך הדרסטי הזה, הוא ניסיון עצום. אדם רגיל היה מסתחרר, מסתנוור, מתמלא גאווה ויוהרה, מתמלא תחושת עליונות ושכרות מהמעמד הזה שמבטיח לו שליטה, מעמד, כבוד ועושר כמעט ללא גבולות. אך לא כן אצל יוסף. דבר לא משתנה בו. מהותו הפנימית במקומה עומדת ושום גורם חומרי לא יכול להזיזו ממקומו. זאת מגלה לנו רש"י יותר מאוחר בפרשת שמות (א,ה): "ויוסף היה במצרים...ומה בא ללמדנו? וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקותו של יוסף. הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו". להיות מלך זה ניסיון. והוא עומד בניסיון. קודם היה בניסיון של עוני ועבדות, וכעת באו ניסיון העושר והמלכות.

ניסיון העושר והכבוד

נראה שניסיון המלכות קשה מניסיון העבדות. זאת מבאר לנו הרמח"ל במסילת ישרים(פרק א').

נראה שנסיון העושר מסוכן יותר. העוני, על אף הקשיים שבו, וקל וחומר העבדות, יכולים ללמד ענווה. מאידך גיסא, הגאווה היא סכנה נוראה. העשיר יכול להסתחרר מרוב חשיבות עצמית . ואם הוא גם מלך -  נוספים לו ניסיונות עצומים: שררה, שחיתות, תאווה, כבוד ואולי אף נוראים מאלה. כפי שלמדנו לגבי מלכות החשמונאים שהתגאו ועשו כל שחיתות. ויוסף עמד בצדקו. רואים זאת גם אחר כך כשהיה מכלכל את מצריים.  לא השחית דרכו וחילק ביושר ובצדק לכולם כולל לבני משפחתו. "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף" (מז,יב) רש"י: לפי הצריך לכל בני ביתם. לא השחית דרכו ולא ניצל את מעמדו להיטיב לקרוביו.

דרך ישרה זו, כמו אצל יוסף, אנו מוצאים אצל עוד כמה אנשים גדולים במהלך ההיסטוריה:

• דוד המלך שהיה עניו שבענווים, דחוי ומופלה לרעה בביתו, רועה צאן "עלוב" שעלה לגדולה, נעשה מלך ונשאר בענוותנותו. ככתוב (תהי' קלא) "...ד' לא גבה ליבי ולא רמו עיני" אפילו ניצנוץ גאווה קטן לא נראה בעיני עקב היותי למלך. "ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני", אתה יתברך יודע ועד שגדלות לא שיכרה אותי ולא עיוותה את שיפוטי, לא קלקלה את מוסריותי ואת מידותי.
• אסתר המלכה שנאמר בה "אין אסתר מגדת". (אסתר ב,י) יש לשער שרבים ששמעו על עלותה לגדולה - זרמו לפתחה לדבר עמה, לראותה, לשאולה שאלות . אך היא בשתיקתה עומדת. נשארה במהותה הפנימית העליונה ולא השתעבדה לדמיונות שווא של כבוד, מעמד. "אוחזת בפלך השתיקה כרחל".

נחזור ליוסף. אם כן, כפי שהעבדות לא הפרה את איזונו הנפשי הרוחני של יוסף, כך גם עלייתו למרום פסגת השלטון לא שינתה את מהותו הפנימית הטהורה. בעל ה"שפת אמת" מסביר זאת לאור חזרת הפסוקים על הציטוט "ויהי בבית אדוניו: בתחילה, "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה... ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח, ויהי בבית אדוניו המצרי" (לט,א-ב). לכאורה מיותרות המילים "ויהי בבית אדוניו המצרי". הרי אמרנו זאת כבר קודם. אומר בעל ה"שפת אמת": הוא היה בבית המושחת של אדוניו המצרי ונשאר אותו יוסף! עמד בכל הניסיונות ונשאר צדיק. כלומר, למרות כשבדרך כלל, אדם שמעמדו החברתי מתערער - כל עולמו משתבש. אצל יוסף - דבר זה לא קרה.

סוד העיתים

איך מגיעים לשליטה מוחלטת כזו? זה סוד פרק העיתים בקהלת (פרק ג):

אתה האדם, על פי רוב לא בוחר את מצביך. אדם לא מחליט אם הוא בריא או חולה, נולד או מת, נאלץ להילחם על ארצנו או רואה בעקירת חלקים ממנה... אינך מחליט. מצבים אלו כפויים עליך.  אתה מחליט רק דבר אחד: בכל אותם מצבים שונים עימם אתם מתמודד – אתה יכול להחליט דבר אחד בלבד: אם אתה עובד את ד' בתנאים שנכפו עליו או ח"ו, לא. זה פירושו של ניסיון.

רוב הפעמים פועל מוחו של האדם לפי התאוריה של "אילו". אילו היו הורי אחרים, אילו היה לי יותר כסף, אילו עבדתי בעבודה זאת או אחרת, אילו... אך זו גישה מוטעית. האדם צריך לפעול ולעבוד את ד' דווקא על פי המצבים אליהם הוא נקלע, היינו, מצבים שההשגחה העליונה ייעדה לו.

בתחילה היה יוסף בביתו עם אב ואם שהם גדולי הדור. אחרי מות אמו אמצה אותו בלהה. סבו, אברהם אבינו, היה גם גדול הדור והדורות. הוא כולו מרופד בכל הטוב הרוחני האפשרי. פתאום חל המשבר הנורא והוא מוצא עצמו בבור. אז מבין יוסף, שעתה הוא צריך לעבוד את אלוקיו "עבודת ד' שבבור". אחר כך, משבר נוסף: נמכר לישמעאלים. יוסף לא זז מעצמיותו ועובד את ד' מתוך ובהתאמה למצבו זה. לאחר מכן הוא בבית פוטיפר והפיתויים שם קשים. גם שם הוא נשאר ועובד את קונו בהתאם למצב בו נתון. ונסיון אשת פוטיפר אולי הקשה שבכולם:

אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, אמרה לו השמע לי, אמר לה לאו. אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין, אמר לה ד' מתיר אסורים... נתנה לו אלף ככרי כסף לשמע אליה, לשכב אצלה, להיות עמה, ולא רצה לשמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא"... (יומא לה, ב).

הקב"ה אורג את הניסיונות בחיי האדם לטובתו, למעלתו, ולמען ימלא ייעודו בחיים. לפי ניסיונותיו של האדם הוא מגלה את ייעודו, את מהותו, את תיקוניו הנצרכים להשלמתו. גם אם נראה לו שצריך להיות אחרת. לפעמים זה מתגלה גם בדברים שלכאורה הם קטנים. כ"כ לפעמים הניסיונות צפויים וידועים מראש  אך רוב הפעמים הם בלתי צפויים. ספר קהלת כולו מציג את תהפוכות החיים אך הסיכום והעיקר הוא:  "את הכל עשה ד' יפה בעיתו"!  (ג, יא) הכל מדויק! הניסיון הנכון - בזמן הנכון - לאדם הנכון!

נוהג כצאן יוסף (תהילים פ,ב)

יוסף הצדיק הוא משל לעם ישראל. עמדנו בכל כך הרבה ניסיונות במשך ההיסטוריה. במצריים, בבבל, בפרס במדי. ברומא,  הסיבוכים עם הישמעאלים, שלטון התורכים, עינויי הרוסים, השואה הנוראה,  ומה לא?! אמנם יחידים, יש שנפלו, אבל כלל ישראל  תמיד עמד בניסיון.

אף על פי שלא כולנו מזרע יוסף, כל עם ישראל נקרא: "צאן יוסף". מבחינה מסוימת הוא אבינו ואנחנו עומדים בניסיון. זה במהותנו. כמו אצל יוסף, כל מקום בו מושם האדם כך הוא רצון ד' יתברך. במקום בו הוא מושם שם עליו לעמוד בניסיון. כמו אצל יוסף כך אצל עם ישראל. שם ד' שגור בפיו. אין הכוונה שהוא אומר ביטויים חיצוניים כמו: "בעזרת ד'" אלא הוא חי את פעל ד'! כולו דבקות אלוקית! הוא חי  את המציאות מתוך שייכות נפשית נשמתית לסדר ההנהגה האלוקית הכלל ישראלי. ומתוך כך  עומד בצדקותו גם במצבי ההשפלה והעוני הנוראים, מצד אחד,  וגם במצבי השגב העילאי, מצד שני.

הנהגת המשפט והנהגת הייחוד

הרמח"ל, בספר דעת תבונות מסביר על הנהגת המשפט והנהגת הייחוד. הנהגת המשפט - צדיק כצדקתו, רשע כרשעתו. ויש הנהגת הייחוד . ד' אחד ושמו אחד. לרבש"ע יש חשבונות ולא תמיד אנחנו מבינים את מחשבותיו-חשבונותיו. הקב"ה מגלגל את ההיסטוריה על פי המתאים להנהגתו. לפעמים בהנהגת שכר ועונש ולפעמים בהנהגת הייחוד. כך שלפעמים נראה לנו "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". זה יתכן.

איננו יכולים למצות חידת גורלו של האדם על פי מה שנראה בעולם הזה. העולם הזה הוא פיסת חיים זעירה מחייו של האדם. כדי להבין הכל, יש לדעת מה קרה קודם שנולד ומה יקרה אחרי מותו. "את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" (קהלת ג). ד' נתן בליבנו כמה כלים להבין מה קורה בזה העולם. אבל לא הכל. מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" אין אדם יודע מה היה בראשית ומה יהיה באחרית, אחרי המוות.  מכל מקום, עליו לשמוח במה שיש לא לבכות על מה שאין. ותמיד לעשות טוב. ולזכור כי הכל מדויק להפליא! וכדברי קהלת: "ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו" (ג, יד).

"בן פורת יוסף בן פורת עלי עין"

"ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח, ויהי בבית אדוניו... ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר: ראו הביא לנו איש עברי לצחק" (לט,ב). יוסף הוא "איש עברי", היינו, הוא נשאר עברי גם בבית הסוהר. יוסף לא בחר את ייעודו ולא את המצבים אליהם נקלע. הדבר היחיד שבחר היה - איך לעבוד את ד' בכל מצב. מצביו של יוסף היו קיצוניים מאד. "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" ומבירא עמיקתא לאיגרא רמה". ובכל המצבים הקשים הללו עמד בצדקותו. סוד כוחו של יוסף נלמד מברכת יעקב: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין, בנות, צעדה עלי שור" (בראשית מט,כב). "עלי עין" פירושו: מעל לעין. יוסף הוא מעל לעין. העין הרעה אינה שולטת בו. עין רעה פירושה: השפעה שלילית של הזולת. יוסף נמלט מההשפעה הרעה. הוא עולה עין.

ויהי רצון שנזכה לעבוד את ד' יתברך הכל המצבים אליהם נקלע, אך מכל מקום, "שלא נבוא לידי ניסיון".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.