יש לתמוה כיצד בני יעקב, שהיו צדיקים וקדושים, "שבטי י-ה", רצו להרוג את יוסף או למכור אותו לעבד, שגם זה דבר נורא ואיום. נוסף על כך, גם בהמשך הם אינם מבטאים צער על עצם המכירה ומסתפקים באמירה (בראשית מב, עא): "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. על כן באה לנו הצרה הזאת". כלומר, היינו צריכים להתחשב בתחנוניו ולא התחשבנו. אבל אין הבעת צער על עצם המכירה.

דין רודף

יש לתרץ ולבאר, שהם החשיבו אותו כ"רודף" ועליהם לנהוג בו כדין זה. כך כותב רבינו בחיי על הפסוק: "ויתנכלו אותו להמיתו" (לז,יח). ובמקום אחר (במדבר כה,יח) מסביר מילה משורש זה: "בנכליהם" - מלשון דת ודין. יש גם מדרשים המפרשים את המילה "דותינה" מלשון דין. (עי' גנזי הראי"ה א-ז) אין כאן התפרצות רגשות אלא דין. "הבא להרגך השכם והרגו" (סנהדרין סב ורש"י שם). ובכ"ז, למה יש לו דין רודף? היכן מצאנו, ולו ברמז, שיוסף היה רוצה להרגם? כל שעשה היה לספר את חלומותיו. אמנם חלומותיו הם חלומות קשים אך מכאן להסיק שיש לו דין רודף? הרי "רודף" הוא פועל!  למשל, אדם עם חרב ביד הרודף אחריך להרגך! יוסף בוודאי שלא היה כזה.

סברת האחים: 'פרי וקליפה' (עי' כוזרי מאמר א)

אמנם לא מדובר כאן על רדיפה אישית. האחים,  ביודעם את אשר התרחש אצל אבותיהם, חשבו שאותה הפרדה שהיתה אצל אברהם ויצחק מוכרחת היא  להתקיים אצלם. ביתר פרוט, כמו שישמעאל נדחה מפני יצחק ועשיו נדחה מפני יעקב, כך גם עלולים הם להדחות מפני יוסף. "הם", משמע לאו דווקא הם הפרטיים אלא שיטתם בהנהגת האומה. ליתר הבהרה: כפי שה'ישמעליות' נדחתה מפני ה'יצחקיות', ה'עשויות' מפני ה'יעקביות' כך גם עלול לקרות בין שיטת יהודה והאחים לשיטת יוסף. אם לא יקדימו הם וידחו אותו- יידחו מפניו. דבר זה לא היה יכול להתקבל על דעתם. הדברים הללו קיבלו אישוש רציני כשראו שאביהם, יעקב, "אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" (בראשית לז,ג). הם שמעו היטב את חלומותיו בהם הם משתחווים ליוסף ואלומותיהם מסובות את אלומתו, ולא רק זאת אלא ששמו לב שאביו – אביהם - "שמר את הדבר" (לז,יא). היינו, אולי מתכונן יעקב אבינו בעצמו לשמור עליו ולדחות אותם.  לא רק זו, אף זו: הפעם לא היתה אם שתעמוד לימינם כבעבר. רחל נפטרה ונראה שלאה ושתי השפחות לא התערבו. מכאן סברתם:  (אבות א) "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

עם זאת, תמוה, למה רצו להרגו? מילא אצל ישמעאל ויצחק, ישמעאל היה "מצחק", מנסה ממש להרוג את יצחק (בראשית כא, ט, רש"י). וכן עשיו שניסה להרוג את יעקב. שם זה רודף. רודף הוא עניין מידי. אבל אצלנו, האחים רוצים להרוג את אחיהם בגלל חלומות, או סימנים לעתיד. היתכן? שאלה זו כבדה מאד.

יוסף רודף את כלל ישראל

יש להסביר שלא מדובר כאן על רדיפה אישית. לא לעצמם הם דואגים. הם הבינו שהוא רודף את כלל ישראל. הרי הם יודעים שהם לא משפחה פרטית, גם אברהם אבינו יודע שאינו משפחה פרטית. "ואעשך לגוי גדול" (יב,ב) וכן, "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב,ג כח,יד). ה"יוספיות" אינה עוסקת  ב"ואעשך לגוי גדול ומתוך כך "ונברכו בך כל משפחות האדמה" אלא רואה את האידאל ב"ונברכו בך כל משפחות האדמה" בפני עצמו. בזאת ראו האחים את הסכנה ובזאת ראו בו דין  רודף לכלל ישראל לאומה! אם אדם זה יעמוד בראש האומה, זה יהיה סוף עם ישראל. עלינו להיבנות דרך עוצמות הקדושה הסגולית הפנימית שלנו ורק אז להאיר באופן טבעי החוצה.

 עם כל ההבנה בסכנת מנהיגותו של יוסף, הוא הורד מצרימה ושם עלה לגדולה מבירא עמיקתא ונתגלו כישוריו הכלכליים, השלטוניים, החברתיים, המידותיים בצורה שלא נראה כמוה מעולם.  נוסף על כך שמר על טהרתו האישית לחלוטין. ע"כ מתחזקת הקושיא, מדוע היתה ההתנגדות האחים למנהיגותו את  האומה, כל כך נוקבת ועקרונית?!

היתה יהודה לקודשו

אלא שראיית יהודה והאחים היתה ראיה של תפקיד האומה לדורות. כמובטח לאברהם אבינו: "ואעשך לגוי גדול" ומתוך כך, ורק מתוך כך,  "ונברכו בך כל משפחות האדמה". היה עדיף בוודאי שכל המין האנושי יהיה צדיק אבל זה לא בר מימוש כרגע. האידאל הניצב בפנינו כרגע הוא העמדת גוי קדוש,  עם צדיק שיציל את כל המין האנושי, כמבואר ברמח"ל בספרו "דרך ד'": כל המין האנושי מצטמצם לעם ישראל ועם ישראל יציל את כל המין האנושי. אבל כדי להציל את המין האנושי צריך להיות מחובר אליהם.  לבוא עמהם במגע, לרומם, לדבר איתם ולהסביר להם.  עי'  "שמועות הראיה" על פרשת וישב.

"אפרים בעמים הוא יתבולל"

לכאורה יוסף צודק. ראינו שיש לו נתונים מתאימים להנהגת מדינה, ולשיטתו, זהו רצונו של הקב"ה. אך באיזו הנהגה מדובר? בהנהגה כלל אנושית. לא בהנהגה סגולית ישראלית שבקדושה. יהודה והאחים רואים בזאת סכנה קיומית לאומה הישראלית.   "כי בן זקונים הוא לו" אונקולוס מתרגם: "בר חכים הוא לה" - כל מה שיעקב למד משם ועבר – מסר ליוסף. יעקב אבינו למד אצל אברהם ויצחק, "איש תם יושב אהלים"- אהל אברהם ואהל יצחק. הוא למד גם בישיבת שם ועבר הרבה שנים (כה,כז רש"י). מה למדו בישיבת שם ועבר? דברים מוסריים קדושים, טהורים אבל כלל אנושיים. "אפרים בעמים הוא יתבולל" (הושע ז,ח) לשיטת יהודה אם נרכז כוחותינו ללמד את הגויים, אנו נכלה. (נ בחיריק) כלשון הפסוק (שם) אנו מסתכנים בהתבוללות. בעמים ישנם שחיתויות עצומות; עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. לכן, שיטתו של יהודה היא הסתגרות. מתוך התרוממות פנימית שלנו כבר תבוא ההשפעה לעמים. זאת לעומת שיטת יוסף שאפשר לקדש את ד' אצל הגויים.

גזירת י"ח דבר

אופי המחלוקת בין שיטת יוסף לשיטת האחים דומה ל"גזירת יח דבר"  (שבת י"ג, ב). היו אלו גזרות שעניינן היה התרחקות מן הגויים. לפי הירושלמי בית שמאי עמדו עם חרבות כדי שבית הלל לא יכנסו . יש גרסה שם "היו הורגים בבית הלל" כלומר, מה שאנחנו אומרים כאן זה בנפשנו! הנאות גוף אינן מה שיקלקל את האומה. אבל הנאות תרבותיות- בהחלט! ובית שמאי מסרו על כך את נפשם עד כדי שהיו מוכנים להרוג בבית הלל. סברו שיש כאן פיקו"נ של כלל ישראל! ענינים כמו מה מותר ומה אסור לאכול, לאן אין להתקרב, למה ( ל בשווא נע) אין להטמא, ועוד. כאמור גזרות שעניינן הבדלות מתרבות הגויים. לשיטת הלל אפשר לסמוך על הסגולה הפנימית של עם ישראל אך  שמאי התנגד בכל תוקף! בסופו של דבר  הגזרות התקבלו ולא עוד אלא שהלל הודה לו כפי שיצוטט להלן.

ונדגיש שוב שאף על פי שבאופן כללי בית הלל היו רוב, באותו מעמד בית שמאי נהיו לרוב, כי לא נתנו לחכמי בית הלל להיכנס (שבת יז א) ולפי התלמוד הירושלמי, אפילו איימו בנשק שלא ייכנסו (ירושלמי שבת פ"א ה"ד ועיין קרבן העדה), או שחכמי בית שמאי שכנעו את חכמי בית הלל (עיין חת"ס שבת יב א). על כל פנים נפסק כמו בית שמאי, ואנו רואים שהם ראו פסיקה זו כהחלטה הכרחית לגורל האומה. לכן השתמשו באמצעים תקיפים, שאין להם דוגמא: "נעצו חרב בבית המדרש"! (שבת שם). באשר להלל עצמו, "אותו יום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד התלמידים" (שם), כלומר לפי מרן הרב קוק, נכנע לשמאי, והסכים הפעם לשיטתו שיש מאוד להיזהר מהרע שבנפשות שעלול להתפרץ ולגרום חורבן אם לא תהיינה הגבלות חמורות בתרבות  בישראל (עין איה שם פ). "והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל" (שבת שם). מה הקשר לחטא העגל? אלא חטא העגל הוכיח שגם אחרי המעלה העליונה שזכינו לה במתן תורה, עדיין איננו מזוככים בעומק נשמתנו. אנו עלולים לקום לצחק (שמות לב ו), להתפרע (שם כה), וליפול לתוך עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, כדברי חז"ל (שמות רבה מב א). כמו אז כן עתה עלינו לעמוד על המשמר, כיוון שאיננו מטוהרים פנימית באופן אידיאלי. ואף הלל קיבל והסכים (עין איה שם פ).

שיטת יוסף ושיטת          האחים                                                                                                   

אחרי שהאחים ויתרו על הריגתו של יוסף, מפני שלדעתם גישתו מסכנת את האומה - החליטו למכרו. ברור שטעו בכך. אך יש להבין שהאחים היו קדושים וצדיקים וסברתם היתה איתנה ביותר. הם היו נתונים בתוך מערכת מחשבית בעלת אחריות כללית-גורלית, עמוקה ומסובכת. ובתוך מערכת אחראית כללית זו הם טעו.

מכל מקום, אם ננסה, כביכול, להיכנס למשא ומתן שביניהם אולי ישמעו הדברים כך: "אתה טוען שאפשר לתקן את הגויים, נמכור אותך לעבד ונראה מה יהיו חלומותיך". אנחנו לא ניתן לך לבנות כך את כלל ישראל. אבל אם אתה סובר שכך צריך להיות - עליך יוסף חובת ההוכחה!

הלך והצליח, ככתוב: "וירא אדוניו כי ד' איתו וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו" (בראשית לט,ג)! הכל!!! זה דבר פלא. אדם רגיל תמיד טועה בחלק ממעשיו. וכאן: הכל!!! מצליח את הכלכלה ומצליח את השלטון. כדברי חלומותיו: הצלחת הכלכלה: חלום האלומות. הצלחת השלטון: חלום השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים לו. הוא המשביר, הוא מנהל הכלכלה, הוא המלך והוא צדיק! הוא צדיק עליון העומד בניסיונות של אשת פוטיפר "עדות ביהוסף שמו" (תהי' כא,ו) אומרים חז"ל (סוטה י:) יוסף שקידש שם שמים ביותר זכה והוסיפו אות אחת של הקב"ה לשמו.

אולם האחים עדיין עומדים בשיטתם. כי העובדה שיוסף הצליח במצריים, אינה אומרת שזו שיטה המתאימה לכלל ישראל. זה רק אומר שגם אם בדיעבד נהיה בחשכת הגלות, נוכל להחזיק בה מעמד. (שבת קיט.)

רבות מחשבות בלב איש

כבר אמר רש"י (בראשית לז,כ): "ונראה מה יהיו חלומותיו" – אמר רבי יצחק: מקרא זה אומר דרשני. רוח הקודש אומרת כן, הם אומרים ונהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו - נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו". כלומר, על פי רש"י: "מה יהיו חלומותיו", אלו דברי השכינה. ומחשבות האחים היו כנגד מחשבות ד'. לכן עלה יוסף לגדולה באופן אלוקי דווקא בזכות מכירתו.

אגב, "טקטיקה" אלוקית כזו התקיימה  גם ביוסף אחר, יוסף מוקיר שבת.

"יוסף מוקיר שבת , היה לו בשכונתו נכרי אחד שנכסיו מרבים ביותר . אמרו לו כלדיים : (חוזים בכוכבים) כל הנכסים שיש לך – יוסף מוקיר שבת יאכלם . הלך ומכר את כל נכסיו וקנה בהם מרגלית וקבעה בכובעו . כשהיה עובר גשר , הפריחה רוח את כובעו והטילתו לים . בלעו דג . נצוד הדג והביאוהו לשוק בערב שבת בין השמשות . אמרו : מי יהא קונהו בשעה זו ? אמרו להם : לכו והביאוהו אצל יוסף מוקיר שבת , שרגיל לקנות . הביאוהו אצלו וקנה אותו . קרעו ומצא בו מרגלית . מכרה בשלש עשרה עליות דינרי זהב . פגע בו זקן אחד , אמר : מי שמלוה לשבת – השבת פורעת לו " .וכי יכולנו לחשוב איך יעברו כל הנכסים של אותו עשיר ליוסף מוקיר שבת? הרי זה לא דבר סביר. בזה שרצה אותו עשיר למנוע שיעבור רכושו ליוסף, מוקיר שבת, דווקא בזה הוציא גזירתו ית' לפועל.

נחזור לתכנית האלוקית בפרשתנו.   וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. (לז,יד)

רש"י: "מעמק חברון" - והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו) כי גר יהיה זרעך". כלומר גם זו תכנית אלוקית. הכל תכנית אלוקית. תכנית אלוקית שיוסף יהיה מלך מצרים. תכנית אלוקית שנרד מצרימה. כפי הפסוק (משלי יט,כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום". האדם חושב, מתכנן תכניות ו"יושב בשמים ישחק למו" (תהילים ב,ד). הקב"ה "משתמש" במה שאדם חושב נגדו יתברך, על מנת להוציא לפועל את אשר גוזרת חכמתו העליונה. א"כ מתבררת שיטתו של יוסף שהיא הנהגה עולמית מעשית. ואכן כשנולד יוסף נולד שטנו של עשיו. ((ל,כה רש"י) מתנגדו של עשיו. עשיו הוא כוח טומאה אדיר וחזק ויוסף הוא בדיוק המקביל לו בטהרה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. רש"י:  משנולד שטנו של עשו שנא' (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש אש בלא להבה אינו שולט למרחוק משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב. א"כ יוסף הוא בקיא בכל השטחים בהם עשיו בקיא. הוא חולם חלומות חקלאיים, כלכליים, לאומיים, מדיניים ושלטוניים . ואכן הוא מצליח. לעת"ל מבואר שעתיד עשו לשוב בתשובה (אך לא ידוע מתי). (סוטה יג א וילקוט הראובני).

בית יוסף ובית יהודה

במאמרי הראי"ה במאמר "המספד בירושלים" (עמוד 84 ואילך) מבאר מרן הרב זצ"ל באריכות את ענינם של רחל ולאה, יוסף ויהודה, מדינת ישראל, והציונות. עיי"ש.

שיטת יהודה, כאמור, היא הסתגרות, התגדלות והתקדשות בתוכנו פנימה ורק ומתוך כך, הקרנת הקדושה לעולם. דרך יוסף, לשיטתו עלולה להביא אותנו להיטמא (מ בצירה) כמו שקרה לירבעם בן נבט (שהיה, אגב משבט אפרים) שהסתבך בע"ז אע"פ שהיה ת"ח גדול שמונה ע"י נביא, אחיה השילוני.  חז"ל אומרים: כל חכמי ישראל לעומת ירבעם בן נבט כעשב השדה (סנהד' קב).  הוא נקט בשיטה זו, גרר  אומה שלמה עמו, ובסוף הסתבך הוא וכל האומה בעקבותיו. עלינו לעסוק בדברים שלנו ולא בדברים של הגויים. לא לעסוק בעניניהם ולא לנסות להשפיע עליהם .אם ישאל השואל כיצד יחזרו הגויים בתשובה? נשיב, איננו יודעים. מה שאנחנו יודעים באופן ברור הוא הבטחת ד' לאברהם אבינו: "ואעשך לגוי גדול" ומת"כ  "ונברכו בך כל משפחות האדמה". אע"פ שגם הסברא של יוסף, היא סברא. עובדה שעשה והצליח. "וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו". מה שכן ניתן לומר על משך היותינו בגלות, הוא, שדרך המפגש עם הישרות הפשוטה שלנו, הצדקות והחסד של היהודי הפשוט בגולה, העוצמה הפנימית שהתגלתה בנו למרות או בגלל כל הרדיפות, הגזרות, ההריגות והשמדות. מתוך כל אלה משהו טוב חלחל לתוך הגויים והחדיר בהם פרורים מהמוסר היהודי הטהור.

יעקב אבינו שמר את הדבר

כאן גם מתבררת השאלה: מדוע לא התערב יעקב אבינו במחלוקת העקרונית הזו? הרי היה נביא? ראשית, נבואה איננה קסם. יש דברים שהקב"ה מסתיר (כמו מיקומו של יוסף). שנית, אמרה התורה: "ואביו (יעקב) שמר את הדבר". פירוש, הוא לא הכריע. יעקב אבינו לא רצה לנקוט עמדה. ידע יעקב אבינו שהדברים מוכרחים להתברר מתוך עצמם. הרי כאן אין מדובר בכוח טוב, מול כוח רע, כמו שהיה אצל יצחק וישמעאל ואצלו, יעקב מול אחיו עשיו. כאן יש שני כוחות שכל אחד מהם הוא אמיתי וחיוני לאומה. השאלה איננה מי כן, ומי לא. אלא כמה אחוזים מכוח זה וכמה מזה. שני הכוחות נחוצים לבנין האומה. יש צדדים משותפים לנו ולגויים כמו כלכלה, בטחון וכו'. וכן יש דברים שאפשר ללמוד מהגויים. (שיטת יוסף) אך, מאידך, יש דברים שאנחנו צריכים ללמד אותם ובשום אופן אין לנו ללמוד מהם (שיטת יהודה) כוח יהודה, אין בו החצנה כלל.  "היתה יהודה לקודשו", זו קדושה פנימית. "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב!" שני כוחות אלו מוכרחים לבוא לידי איזון מעצמם במהלך קוממיות ישראל! . זו היתה משמעות אי נקיטת העמדה של יעקב.

יש לחזור וללמוד דברי מרן הרב זצ"ל במאמרו "המספד בירושלים" על שני כוחות אלו, כוח יוסף וכוח יהודה. העולמות המכוסים והעולמות הגלויים. רחל- עלמא דאיתגלייא, לאה- עלמא דאיתכסייא. ובית ישראל נבנה משתיהן.  "כרחל וכלאה, אשר בנו שתיהן את בית ישראל" (רות ד,יא). בוודאי שבמדינת ישראל צריך לעסוק בכלכלה, בהנהגה ובשלטון. אבל צריך לעסוק בזה בקדושה ובטהרה. השאלה היא מה הם העולמות המכריעים המכוסים או הגלויים. מדינת ישראל היום היא מדינה עם הרבה מאד חילוניות, משברים, תרבות גויים וכו'. זה כמו של יוסף. בעולמות הרוחניים  העליונים, הנשגבים הם באיתכסייא ולאט לאט לאט הם חודרים. כמו שקודם היה יוסף ואח"כ יהודה. קודם מלכות שאול ואח"כ מלכות דוד. (ואיזה מעברים קשים היו בין מלכות שאול למלכות דוד!) בוודאי שצריך לעסוק בכלכלה ובהנהגה ובשלטון אבל צריך לעסוק בזה בקדושה ובטהרה. כדי לקיים את האומה בבריאותה השלמה, הם צריכים למצוא את האיזון המדויק ביניהם באופן טבעי מחלוקת שיטת יוסף ושיטת יהודה היא אותה מחלוקת בין החרדים והציונים. (שם) זו מחלוקת עמוקה ועקרונית: איך בונים את מדינת ישראל. איך מארגנים יחד את שני הכוחות. זו מהותו של ספר "אורות". ואל נשכח שבסוף יוסף ואחיו נפגשים, מתאחדים ומתחבקים. סימן הוא, שלבסוף הכל מסתדר לטובה.  

ויהי רצון שנזכה לפעול עם א-ל בבנין האומה בהרמת קרן משיחינו; משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, איש על מחנהו ואיש על דגלו, באהבת חינם הדדית

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.