"פקוד יפקוד" - מפתח הגאולה

"ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלוהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב" (בראשית, נ,כד).

בטרם מותו, מודיע יוסף לאחיו: דעו, הגלות הזו, גלות מצריים, אינה נצחית - היא גלות זמנית. תמוה. זה הרי אינו חידוש של יוסף, זה כבר נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם ארבע-מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יג-יד). אחת השאלות ששואלים המפרשים, היא: איך סופרים את אותם ארבע מאות שנה? זו שאלה כבדה. כפי שאומר הרמב"ם באיגרת תימן. 400 שנה מברית בין הבתרים, או 400 שנה מהרגע שהגענו למצרים, או שמא 400 שנה מהולדת יצחק? הראיה לכך שהחשבון אינו פשוט היא, ששבט אפרים יצאו שלושים שנה לפני הזמן  - ונהרגו (סנהדרין צב,ב).

מסקנת הבירור היא, שסופרים את השנים מיום הולדת יצחק. יוצא, שבני ישראל היו במצרים מאתיים ועשר שנים. כלומר, עצם ההודעה לאברהם אבינו היא רק הודעה שנצא לגלות. אבל מתי נצא, איך נצא ומי יוציא, זה לא נאמר לאברהם אבינו. וכך כותב הרמב"ם: "ודע שהקץ שביאר הקדוש ברוך הוא אותו בביאור, כלומר גלות מצרים, שאמר (בראשית ט"ו י"ג): "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק"... "והקץ האמתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק שהוא זרע אברהם שנאמר (בראשית כ"א יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואמר יתברך (בראשית ט"ו י"ג): "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק: "והיו ארבע מאות שנה" לגרות ולא לשעבוד, ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול, ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה. ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר לא ידעוהו - כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו (עי' איגרת תימן  מהד' מוסד הר"ק עמ' קנג-ד)...

 בהלכות מלכים אומר הרמב"ם לגבי זאת (יב,ב): כל אלו הדברים וכיוצא בהן - לא ידע אדם האיך יהיו עד שיהיו". וגם אז לא ידעו.

אם כן, מה חידש יוסף? אומר המדרש (שמ"ר ג,ח): "ויאמר יוסף אל-אחי: אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת, אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (בראשית נ כד). "ואמרת אליהם … פקוד פקדתי אתכם". אמר לו: מסורה היא בידם מיוסף, שבלשון הזה אני גואלם. לך אמור להם זה הסימן מהו? "פקוד פקדתי". פקוד במצרים, פקדתי על הים. פקוד להבא, פקדתי לשעבר. מיד: "ושמעו לקולך" – למה? שמסורת גאולה הוא בידם, שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה, גואל של אמת הוא". ובאמת אנו מוצאים לשון זאת גם אצל משה רבינו עליו השלום: לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם: ד' אלהי אבותיכם נראה אלי, אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר, פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצריים" (שמות ג טז).

לא ברור בעצם במה מדובר. האם באמירת שתי "מילות הקוד" הללו יש סימן לגאולה? או שיש כאן אמירה תמציתית של רעיונות עצומים ואבותינו הבינו דברים שאנו בקטנותנו לא מבינים. בכל אופן, נראה שמפתח הגאולה גנוז בשתי המילים הללו: "פקוד יפקוד". פקידה כפולה.

פקידה ראשונה: הצלה בזכות סגולת ישראל

הגאולה, דהיינו, הפקידה - אינה בשל זכויותינו! אלא "פקד יפקוד". באמירה התמציתית הזו לא מופיע תנאי. למשל: אם תהיו צדיקים אז תגאלו, או אם תשובו בתשובה... אלא כשהקב"ה יחליט לגאול – הוא יגאל. כך עתה וכך לעתיד לבוא. "זכו – אחישנה, לא זכו - בעיתה (ישעיה ס, סנהדרין צח). אומר הגר"א: וודאי שהם לא זכו, כי הרי היינו שקועים במצרים במ"ט שערי טומאה (זה"ח ריש יתרו, פרקי דר"א מח, ויקר"ר לב,ה). כמובן, שהיו ביניהם צדיקים, אומר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פ"א), אך הסך הכללי היה במ"ט שערי טומאה. וכן הוא בימינו: גם היום העם היושב בציון שקוע מאד בעניינים קשים ביותר ובכל זאת, ד' עושה גאולה. לצורך כך, הקב"ה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים... מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין, ובחדש הזה אתם נגאלין... אמרו לו: משה רבינו! היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים". (שהש"ר ב,ח).  

מתנה- בזכות הסגולה הישראלית

הגאולה היא מתנה! כך היו דברי רבנו זצ"ל גם על מלחמת ששת הימים: כל הניצחונות המופלאים הללו אינם בזכותנו - הם מתנה! וכן כל הגאולה הזאת וגם אז יציאת מצריים. הכל מתנה! (מדרש תהי' א,כ;א,ה. זהר תרומה קע: ילקוט ראובני בשלח סי' פב,פט).

לכאורה, קשה להבין את עניין המתנה. הרי כל התורה היא שכר ועונש.  אלא יש לבאר שיש הנהגת המשפט, שכר ועונש, ויש הנהגת הייחוד שהיא על פי החשבונות האלוקיים (דעת תבונות לרמח"ל). זה גם מובן משורש המילה: פ.ק.ד. זו פקודה. גם אם אינכם מבינים טעמה. פקד במצרים, פקד בבבל ופקד היום. הוא יתברך גוזר - בין שזכאים בין שלא זכאים. הסיבה ל"מתנות" האלוקיות היא הסגולה הישראלית. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישע' מג,כא) רבש"ע יצר את העם הזה כדי לספר תהילתו! הוא יתברך ברא את כל העולם כדי לספר תהילתו וכדי שכבודו ימלא את כל הארץ!  "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו" (אבות יא). ומי שעושה את העבודה הזאת, הוא עם ישראל! זו הסגולה הישראלית. אין זה אומר שאנו נקיים מחסרונות.

פעמים רבות מסביר הרב זצ"ל בספר אורות: איננו עיוורים, אנו רואים היטב את כל המגרעות שבעם ישראל. "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל היננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (אורות קמט). ולכאורה תרתי דסתרי! אנו רואים את כל מומיה ומאידך:" ומום אין בך" (שה"ש ד,ז)?! בפועל בוודאי ישנם מומים רבים, אבל בעומקי הנשמה, שם אין מום, אלא פך שמן טהור חתום בחותמו של הכוהן הגדול, קדושת הסגולה הישראלית.  כלומר, כל הלכלוך והטומאה של מצרים לא פגעו בסגולתנו כהוא זה. "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש" (שיר השירים א,ו). לכן פקד רבש"ע להוציאנו ממצרים בפתאומיות. בחיפזון! פתאומיות הכוונה: א. לא לפי זכויותינו. ב. לא בהדרגה. החלטה אלוקית: בחצות אתם יוצאים, כולכם, בבת אחת! אין אנו יודעים על ה"פקוד" הזה כיצד יהיה, ומתי יהיה. אלא רק שהקב"ה עושה זאת ברצונו הוא ועושה זאת היות ואנחנו עם ישראל.

נשאל: אבל היכן כתוב בפסוק "ופקדתי" בגלל הסגולה? הרי יוסף אמר ואלוקים פקוד יפקוד אתכם" (בראשית נ,כה). זה הרי כבר נכתב אצל משה רבינו: לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם: ד' אלהי אבותיכם נראה אלי, אלהי אברהם יצחק ויעקב  לאמר, פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצריים" (שמות ג טז).

אתכם ואת העשוי

פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי. "פקוד" ראשון זה "אתכם". ו"פקדתי" זה "את העשוי". "אתכם" הכוונה הסגולה. בגלל שאתם עם ישראל. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. "הבוחר בעמו ישראל באהבה"! "וארשתיך לי לעולם" (הושע ב,כא) זו הפקידה הראשונה. לכאורה, מה אפשר להוסיף על העניין הזה? הרי אמרנו את הכל? אולם, לא כן הוא הדבר יש פקידה נוספת - "את כל העשוי לכם במצרים".

פקידה שניה - מדרגה עליונה בזכות משה רבינו וקדושתו

הרמב"ם בהלכות מלכים (פי"ב) מסביר: "לא נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח--לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא". ימות המשיח נועדו, כדי שנוכל ללמוד תורה ולהתרומם לעולם הבא. בדומה לכך, יציאת מצרים היתה כדי שנגיע להר סיני ונקבל את התורה. "ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את-העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג, יב). ממצרים מתחילים לספור חמישים יום עד מתן תורה. כלומר, סגולת ישראל מתגלה בתורה, בקדושה, בדבקות האלוקית. הפקידה הראשונה היא להצילנו. הפקידה השנייה היא המשמעות של ההצלה. לשם מה הקב"ה מציל אותנו? בשביל קידוש ד' הגדול. בשביל הופעת האור האלוקי של התורה בעולם. זו הפקידה השנייה. אבל יש על כך קושיא. כאמור, משה אמר: "העשוי לכם במצרים", היינו, כל הצרות והייסורים הנוראים הכשירו אותנו, היו ייסורים שמרקו אותנו.

אולם,בגלל שהייסורים אינם מספיקים לעשות אותנו תלמידי חכמים, נשלח משה רבנו, שלימד תורה ורומם את האומה למדרגה עילאית. משה רבנו הוא מתנה.  עיקר ההשפעה שלו היתה בקדושתו. קדושתו סנוורה את עם ישראל כל כך, עד שאחרי חטא העגל הוא הוכרח לשים מסווה על פניו (שמות לד). הקדושה העצומה הזאת יכלה לפעול דווקא בגלל שבני ישראל נטהרו בייסורים.  כל זה כתוב בקיצור נמרץ במדבר שור (הדרוש האחד ושלושים): "ואולי יתבארו בזה דברי חז"ל שאמרו במדרש: "שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא", אשר צריך ביאור מה יתרון ללשון פקידה על שאר לשונות של זכירה וישועה, גם מה צורך בכפילת הלשון?

משיב מרן הרב קוק: "זו היא הפקידה הכפולה, שאמר להם יעקב: שיבא גואל שירומם אותם בכח קדושתו הגדולה למעלה רמה, לא לבד כפי מה שהם ראוים בעצמם, ולא בהדרגה, כי אם, עוד במעלה יותר עליונה ממה שהיו ראויים אליה - לולא הגלות והשיעבוד. וזהו שאמר: "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים", ב' פקידות, וב' מדרגות, אעלה אתכם שלא בהדרגה.

הפקידה הראשונה: "אתכם, היינו מדרגה שלכם כפי שהיא מצד עצמכם, לולא שנפלתם מ'איגרא רמה לבירא עמיקתא' של השיעבוד"...

והפקידה השנייה: "אך עוד פקדתי להעלות אתכם שלא בהדרגה... יען "העשוי לכם במצרים", שהחושך והמירוק של הגלות גרמו שתתבקש לכם זכות להעלות אתכם אל הגדולה שבמעלות שהיא קבלת התורה, אף על פי, שגם זולת הגלות אינכם ראויים לזה, מכל מקום, על ידי זכות משה רבינו וכח קדושתו, תעלו עד המעלה ההיא".

אם כן, "פקוד יפקוד" זו איננה מילת קסם שכשאומרים אותה היא מעידה שהאומר הוא הגואל. וכן לא מדובר כאן באדם שיבוא ויפתור לנו את כל הבעיות. אלא מדובר פה בפקידה כפולה שהיא תהליך הבא לביטוי בשתי פנים: א. להצילנו מהייסורים שלא בזכותנו אלא בגלל הסגולה. ב. התעלות והתקדשות על ידי התורה אחרי שנטהרנו מן הייסורים. הפקידה הראשונה מכשירה אותנו לקראת הפקידה השנייה. יש למלא את האומה בדבקות אלוקית ולהעמיד כאן גוי קדוש עם יודעי אלוקיו.

ויהי רצון שנזכה להמשיך עלינו את החסד האלוקי כאז כן עתה עד לבניין בית מקדשנו ועד עולם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.