לאחר שאבימלך מלך גרר לוקח את שרה, נגלה אליו ד' בחלום ואומר לו: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג). בפסוק שלאחריו (ד), מעידה התורה ש"אֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ", ולכן שאל אבימלך את ד' "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?".

 כמדומני שהמשמעות הפשוטה המשתמעת מדברי אבימלך היא, שהוא שואל את ד': וכי אתה נוהג להרוג גוי, כלומר מי שאינו מעם ישראל, אפילו אם הוא צדיק? הרי אני לא חטאתי באשת איש, וגם איני אשם בכך שלקחתיה אליי, שהרי לפני כן שאלתי את שניהם והם אמרו לי ששרה היא אחותו של אברהם, ואיך יכולתי לדעת שהיא אישה נשואה?

 הבנה זו מבוססת על הלשון השגורה בפינו כיום, ולפיה 'גוי' הוא מי שאינו יהודי. זו המשמעות של 'גוי' גם בלשון חז"ל במקומות רבים, ביניהם, בברכה שתיקנו לברך בכל יום "שלא עשני גוי". וכן נראית דעת ר' ברכיה בבראשית רבה על פסוק ד, ובתרגום יונתן, ובעקבותיהם גם לפי פירושי החזקוני והנצי"ב.

 אך ייחוס משמעות זו למילה 'גוי' מחודש בפירושי לשון התורה. שכן, כמדומני שבכל התנ"ך, יותר ממאה ושלושים פעמים, פשט המילה 'גוי' הוא עם, ולא אדם יחיד! נביא לכך מעט דוגמאות מהפרשות שלנו שבתחילת ספר 'בראשית'. בתחילת פרשת 'לך לך' אומר ד' לאברהם אבינו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (יב, ב). ב'ברית בין הבתרים', ד' אומר לו: "גַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (טו, יד). ובפרשתנו אמר ד' לפני הפיכת סדום "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" (יח, יח). [בגלל הערה זו, יש מי שלא בירכו "שלא עשני גוי", אלא 'שלא עשני עכו"ם'. ראה ילקוט יוסף סימן מו הלכה כ בהערה, ובתשובת ר' שלמה קלוגר שנביא לקמן.]

 אלא שבפסוק שאנו דנים בו, קשה לפרש את המילה "גוי" בדברי אבימלך במובן של 'עם', מכיוון שכל הדיון בין ד' לאבימלך נסוב על אבימלך עצמו: ד' אמר לו שהוא ימות, על האישה שהוא לקח, ועל כך הוא תוהה. גם מה שהוא מצדיק בדבריו לאחר מכן, זה את מעשיו הפרטיים. לכן קשה להבין ש'הגוי' שהוא מדבר עליו הוא עם.

מלבד המפרשים הנ"ל, נראה שרוב המפרשים ביארו שגם בתהייתו של אבימלך מדובר ב'גוי' והכוונה היא ל'עם', ופירשו זאת בכמה דרכים, ונביא כאן שתים מהן:

• הרד"ק מבאר: 'אם תהרגני כאילו נהרג עַמי, כי אני מלך מנהיג אותם במשפט, ואם אינני, כאילו הם מתים'. כעין זה מפרשים גם הספורנו ואור החיים הקדוש.
• רש"י מביא את דעת חז"ל מבראשית רבה: "שמא כך דרכך לאבד האומות חנם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר, כשם שאתה אומר להרגני". הרא"ם והמהר"ל מסבירים שרש"י מסביר בכך את ה'גוי' שנזכר בפסוק, שלא מדבר על אבימלך עצמו, אלא שאבימלך מסיק מכוונת ד' להורגו למרות שלא חטא, שכך עשה גם לדור המבול ולדור הפלגה.

 בכל אופן, נותר לנו לברר, מדוע נתהפכה משמעות המילה 'גוי' מ'עם' לכינוי לאדם פרטי שאינו יהודי – בין אם זה קרה כבר בתורה, ובין אם זה קרה רק בלשון חז"ל.

 ר' שלמה קלוגר, בשו"ת 'האלף לך שלמה' (חלק או"ח סימן לד), מבאר באופן נפלא את טעם הדבר. לדבריו, הכינוי 'גוי' מבטא מציאות שלמה שעומדת בפני עצמה {שכן שורש 'גוי' הוא 'גֵּו', גוף שלם של אדם, ממנו נגזרת המילה גויה}, וכינוי זה יכול להתאים לכל אדם באשר הוא כל עוד אינו יהודי, מכיוון שהוא גופו, הוא יישות אחת בפני עצמה, ואין לו קישור ממשי לזולתו, אך אדם מישראל, כל פרט בפני עצמו הוא חלק מכלל, הוא קשור לכלל כי כל ישראל יחד הם גוי אחד, הם עם אחד, ואין אחד מהם 'גוי' בפני עצמו. לכן יכול כל אחד מישראל לברך "ברוך...שלא עשני גוי".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.