כל מי שיודע מעט עברית, יודע שהאות ו' משמשת בדרך כלל לחיבור מילים זו לזו ומשפטים זה לזה, על ידי הצטרפותה ל'פריט' השני בתחילתו. ר' שלמה פפנהיים (הרש"פ) מסביר שזו הסיבה שה'וָו' המשמש לתליה נקרא כך – כמו בפרשיות המשכן "וָוֵי הָעַמֻּדִים" (שמות כז, י) – כיוון שהוו מחבר את הדבר התלוי עליו לדבר שאליו הוא עצמו מחובר (יריעות שלמה ח"א עמ' 21). הדוגמאות לחיבורים כאלה רבות מספור.

 אמנם, ישנם אופנים שונים של החיבור שעושה האות ו'. (עסקנו בכמה אופנים כאלה בפרשת 'בחקתי' בשנה שעברה, למעוניינים להרחיב בנושא..).

 לעומת ואו החיבור, המילה 'או', תפקידה הפוך – להבדיל בין מה שלפניה למה שלאחריה, להדגיש שכל פריט עומד בפני עצמו. לדוגמה, "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד" (ויקרא כב, כז) – המילה 'או' מחדדת שהדין האמור בהמשך הפסוק, נוהג בכל אחד מהם בפני עצמו.

 אך באופן מפתיע, האות ו' משמשת לפעמים גם במשמעות של 'או', היא באה להבדיל בין שני דברים - לכאורה ממש הפוך מתפקידה בדרך כלל – חיבור . כך לדוגמה כאשר נאמר בתורה ביחס לכהנים "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ" (ויקרא כא, ז), ברור שאין הכוונה שאסור לכהן לקחת דווקא אשה שהיא גם זונה וגם חללה, אלא כל אחת בפני עצמה אסורה עליו.

 האם במקרים כאלה האות ו' איננה מחברת?

התשובה היא שגם כאן היא מחברת ומצרפת, וכן בכל מקום שהואו מחלקת, היא בכל זאת מצרפת את שני הדברים לאיזשהו עניין. כאן הואו מצרפת את שתי הנשים לאותו איסור, שנוהג כלפי כל אחת מהן, במקום לחזור על האיסור פעמיים, ביחס לכל אחת מהנשים לחוד.

 סוגיה מרכזית בנושא זה היא מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן בגמ' חולין (עח ע"ב). בפרשת 'קדושים' נאמר: "כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ" (ויקרא כ, ט). ונחלקו התנאים הנ"ל, האם כאשר נאמר בפסוק "אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" המשמעות הפשוטה היא 'את אביו וגם את אמו' (ולכן נצרך לימוד מיוחד ללמד שגם מי שקילל רק אחד מהם חייב מיתה), או שברור שהכוונה היא 'את אביו או את אמו'. צריך לברר מה הם בדיוק גדרי המחלוקת, שכן כאמור ישנם מקומות שברור שהואו מחברת, וישנם מקומות שברור שהו' מחלקת. עסקו בכך המלבי"ם ו'הכתב והקבלה' בפרשת 'קדושים' שם.

בפרשת ויחי, אומר יעקב שעם ישראל עתידים לברך את ילדיהם בברכה "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ), הברכה המפורסמת כיום בשם 'ברכת הבנים'.

כאשר מתבוננים בברכה זו, נשאלת השאלה – מה משמעות האות ו' שבמילה "וְכִמְנַשֶּׁה"? האם הכוונה שמברכים כל ילד שהוא יהיה כאפרים וכמנשה יחד? או שהכוונה שיהיה כאחד מהם, והואו היא ואו מחלקת?

 נביא כאן שתי דרכי ביאור מן המפרשים.

• הנצי"ב (ב'הרחב דבר' כאן) מבאר שכאשר מברכים מישהו, ראוי לברך אותו 'מעין ברכותיו שברכו ד' עד כה', והוא מסביר את הפסוק לפי דברי תרגום יונתן בפסוק, שכוונת יעקב לומר שעם ישראל יברכו ברכה זו לבניהם דווקא בזמן ברית המילה – "יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא" - שכן 'בשעת מילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל ישמך אלקים 'כאפרים', אם יהא עוסק בתורה יצליח כמוהו, 'וכמנשה', אם יהיה עסוק בהויות העולם יהיו כמנשה'.
• לעומתו, ה'חתם סופר' (ב'תורת משה' כאן) מבאר שהברכה היא דווקא על הצירוף של מעלות אפרים ומנשה יחד, שאצל אפרים מצינו את התורה, ואצל מנשה את הגדולה, והברכה שיברכו בעם ישראל לכל אחד היא שיזכה לתורה וגדולה יחד, שכן מצינו שיש לכך מעלה מיוחדת, כדברי הגמ' בגיטין נט ע"א: 'מימות משה ועד רבי, לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד', ובהמשך שם אומרים כך גם על רב אשי, ועל ידי שלושתם הושלמו עמודי התורה שבכתב ושבע"פ, כפי שאומר המהר"ם שיף על אתר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.