ברכת יעקב אבינו לדן בנו, מסתיימת בפסוק קצר בן שלוש מילים: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ד'" (בראשית מט, יח).

 אל מי פונה יעקב במילה "לִישׁוּעָתְךָ"? המפרשים נחלקו בדבר:

 לכאורה נראה, שיעקב פונה אל ד', שהרי בסוף הפסוק נזכר שם ד'. ואכן כך מבואר במדרשים שונים, וכן מבארים מפרשים רבים.

 אך מצד הקשר הפסוק, יש בכך דוחק, מדוע באמצע הברכות לשבטים פונה פתאום יעקב לד'. התייחסו לכך כמובן במדרשים ובמפרשים, אך בגלל קושי זה כמה פרשנים אחרים מסבירים, שגם בפסוק זה, כמו בקודמו, פונה יעקב אל דן, ואומר לו – לישועתך, דן, קוויתי אל ד', דהיינו קיוויתי אליו שיושיע אותך.

 ההבדל בין שני הפירושים קשור לתופעת החיבור הלשוני שיש במילה 'לישועתך': באמצעות הוספת האות 'ךָ', מאוחדות בה שתי מילים - שם העצם, 'ישועה', ומושא הישועה, מי שהיא מתייחסת אליו. חיבור כזה נפוץ מאד בתנ"ך, ומצוי בלשון הקודש גם בעצמים וגם בפעולות. אך יש לשים לב, שאם ננסה לפתוח ולבאר מילה מחוברת כמו 'לישועתך', על ידי פירושה בשתי מילים, עשויות להיות לה כמה משמעויות אפשרויות שונות, משום שהאות 'ךָ' יכולה להתפרש בכמה אופנים. לדוגמה, בתחילת הפרשה נאמר: "בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" (מח, ב). במילה 'בנך', הסיומת 'ךָ' היא קיצור של מילת היחס 'שלך', בנך = הבן שלך. אך במילה 'אליך', היא קיצור של המילה 'אתה', אליך = אל אתה. ואילו בפסוק ד שם נאמר: "הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ", ובו ה'ךָ' במשמעות שלישית - 'אותךָ'.

 משמעותה של מילה מאחדת מובנת בדרך כלל על פי הקשרה, אך לפעמים אפשר להבינה בכמה אופנים, ונראה שבזה נחלקו הפרשנים שמדבריהם הבאנו לעיל בפירוש המילה 'לישועתך':

אם פירוש המילה 'ישועתך' הוא 'הישועה שלך', דהיינו שאתה המושיע - אז הפסוק מתפרש כפנייה אל ד' המושיע;

אך אם פירוש 'ישועתך' הוא 'הישועה אותך', שאתה הנושע - אז הפסוק מתפרש כפנייה לדן, שייוושע ע"י ד'.

 מדברי המדרש בשמות רבה (משפטים ל, כד), עולה פירוש נוסף לפסוק.

כך נאמר במדרש:

דבר אחר, "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא" (ישעיהו נו, א), 'כי קרובה ישועתכם' אינו אומר, אלא 'ישועתי'... אלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אין לכם זכות, בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם שם, בצרה אני עמכם, שנאמר "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהלים צא, טו). ואני גואל לעצמי, שנאמר (ישעיה נט, טז) "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ"... אפילו אין בידכם מעשים עושה הקדוש ברוך הוא בשבילו, שנאמר "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא"

אמנם הפסוק שהמדרש עסוק בביאורו הוא הפסוק "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא" (ישעיהו נו, א), אך אותו דקדוק שהוא מדקדק בו, שייך לדקדק גם בפסוק שלנו (שהמדרש מזכיר אותו ממש קודם לכן). לפי המדרש משולבים שני הפירושים הקודמים שראינו: המילה 'ישועתך' מתייחסת למי שנושע, אך בכל זאת דורשים אותה ביחס לד' ולא לדן, והיינו שכביכול ד' נושע בישועת ישראל.  

 קודם לכן במדרש, מבארים חז"ל שהציפייה של יעקב לישועת ד', היא היסוד לתביעה מכל צאצאיו לצפות לישועת ד': '...היו דומים לאביכם שאמר "לישועתך קויתי ה'", צפה לישועה שהיא קרובה. לכך נאמר "כי קרובה ישועתי לבא".

 לפי מה שראינו שמבואר בהמשך המדרש, נראה שבציפייה לישועת ד' כלולה לא רק התקווה שד' יושיע אותנו, אלא גם ציפייה אידיאלית שבישועתנו ד' יוושע, כביכול. נראה שמדרגה זו בציפייה לישועה שייכת למדרגת החסידות, שכן 'הכונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה' (מסילת ישרים פרק יט). ואכן כך אומר הרמח"ל בהמשך דבריו שם, שהחסיד 'יתאוה לגאולה לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.