בלשון הקודש מתמיינות מילים המציינות פעולות, לשבעה בניינים: פעל (קל), נפעל, הפעיל, הופעל, פיעל, פועל והתפעל. שלושת האחרונים מכונים כבדים בשל הדגש המסומן בע' הפועל שלהם (האות האמצעית של השורש). כבר הראשונים השתמשו בחלוקה זו, ביניהם הרד"ק, שהבאנו מדבריו בבאור בנין 'התפעל' בפרשת לך לך.

  יש הבדל במשמעות של פועל בבניין פעל (קל) לבין אותו פועל בבניין פיעל. בניין פיעל הוא אחד מהבניינים הכבדים ומשמעותו ציון פעולה חזקה יותר. (למשל: שִבֵּר לעומת שָבַר).

  בפעלים משורש ש.ל.ח, ההבדל בין הבניינים פעל (קל) לבין פיעל (כבד) משמעותי במיוחד.

  שם הפועל לְשַׁלֵּחַ בבניין הכבד מציין הרחקה גמורה, שלא על מנת לחזור. לדוגמה: נח מְשַׁלֵּחַ את העורב ואת היונה. אברהם מְשַׁלֵּחַ את הגר, וכן את בני קטורה הוא מְשַׁלֵּחַ ומרחיק מעל יצחק בנו. כל יציאת ישראל ממצרים היא במשמעות זו – בקשת משה מפרעה היא "שַׁלַּח את עמי", במובן של שחרור והרחקה גמורים, לא במובן של שליחת שליח. וכך היה בסוף, "ויהי בְּשַׁלַּח פרעה את העם."

  לעומת זאת בבניין פעל, הקל, משתמשים כאשר מדובר בשליחויות ובשליחת שליחים, שאמנם מתרחקים לזמן מה, אך מטרתם לחזור אל שולחם לאחר שימלאו את שליחותם. רבקה אומרת ליעקב שהיא תשלח לקרוא לו מלבן. יעקב שולח מלאכים אל עשו, והם שבים ומעדכנים אותו בהתקרבות עשו אליו. וכן בספר במדבר ודברים, בעניין שליחת המרגלים.

  כלל זה נראה אמנם די פשוט, וההוכחות לו נראות מוצקות. אך ישנם מצבי ביניים, שההתבוננות בבניין בו הם נאמרים יכולה להאיר את עינינו בהבנת הפסוקים. נציין שני מקומות כאלה בפרשתנו, באחד נרחיב ובאחר נקצר:

 לאחר שטבלו האחים את כתנת הפסים בדם נאמר: "וישלחו אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ...". מצד אחד, אין מדובר כאן על גירוש והרחקה כמו בדוגמאות שהבאנו בבניינים הכבדים, אלא על הבאת הכתנת ליעקב. לפי זה היינו מצפים לשימוש בבניין קל. מאידך גיסא, לא מדובר כאן על שליחות שממנה אמור השליח לחזור ולהשיב דבר לשולחיו, ולכך מתאים יותר שימוש בבניין כבד.

  בפסוק מנוקד הפועל: "וַיְשַׁלְּחוּ". לכאורה יש ללמוד מזה, שכל שליחות שאין מטרתה לחזור, מבוטאת בבניין כבד.

אך אולי ניתן לבאר, שהסיבה שבגללה שִׁלְּחוּ האחים את הכתונת היא רצונם להרחיקה מעליהם – שכן היא מבטאת את העדפת יעקב את יוסף על פניהם. בכך ניתן להסביר גם מדוע לא נאמר פשוט "וַיִּשְׁלְחוּ את כתנת הפסים אל אביהם" – כדי להדגיש שמלבד מטרת הבאתה ליעקב, הייתה לאחים גם מטרה להיפטר ממנה.

  אמנם, כל זה נכון אם מבארים שהאחים שלחו שליחים שיביאו את הכתונת ליעקב, כפי שמסבירים רוב המפרשים. אך כמה מפרשים מסבירים שהאחים עצמם הביאו אות הכתנת ליעקב, ולפי זה מתבארת פעולת האחים במשמעות אחרת.

וזו לשון הרמב"ן: 'ויש מפרשים, וישלחו, שתקעו בה השלח (דהיינו חרב) לקרעה במקומות רבים כדמות שיני חיות, מלשון "בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ" (איוב לו יב)'. לפי מה שהתבאר, ייתכן שהסיבה שהם מפרשים כך היא בגלל שהפועל כאן הוא בבניין כבד ולא בבניין קל, שהוא הבניין הנפוץ כאשר מדובר בשליחויות. [שמא יש לומר, שהחרב נקראת שלח, בגלל שבדקירתה היא מחלקת את הדבר הנדקר ומרחיקה באופן גמור בין חלקיו.]

בשיח בין יהודה לתמר בהמשך הפרשה, יהודה אומר לתמר: "אָנֹכִי אשלח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן". גם כאן נאמר בפסוק "אֲשַׁלַּח", בבניין הכבד. אך בחציו השני של הפסוק, מובאת תשובת תמר ליהודה בבנין קל: "וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ". מדוע כל אחד מהם משתמש בבניין בו הוא משתמש? לעיונכם...   

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.