בפסוק הראשון בפרשתנו, נגש יהודה אל יוסף ואומר לו: "בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי..."

המילה נא מתפרשת בלשוננו כמילת בקשה. לפירוש זה יש סימוכין במקור בדברי חז"ל, שאמרו בגמרא (ברכות ט ע"א): 'אמרי דבי רבי ינאי אין 'נא' אלא לשון בקשה'. הסבר זה גם מתיישב היטב, לכאורה, בפשט הפסוק, מכיוון שיהודה בא ומבקש לדבר עם יוסף כדבר עבד אל אדונו, ומילה זו מדגישה את בקשתו לדבר.

  אמנם, לא בכל מקום ניתן לפרש כך את המילה נא.

קודם כל, ישנו מובן שלא נוגע להקשר של בקשה ודיבור כלל, אלא הוא תיאור של בשר שאינו מבושל או צלוי כל צרכו, כמו שנאמר לגבי קרבן פסח: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא" (שמות יב, ט), וכפי שפירש רש"י שם.

  אך גם בתוך בקשות ודיבורים אנו מוצאים מקומות שלא ניתן לפרש את המילה 'נא' במובן הרגיל בלשוננו:

• לפני הפיכת סדום, אומר ד': "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית יח, כא). כאן אין הדיבור מבטא איזושהי פניה ובקשה ממישהו, אלא דיבור עצמאי, ולא שייך לבארו במובן של בקשה. כך גם בדברי משה בראותו את הסנה בוער באש: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה" (שמות ג, ג), ודאי המשמעות אינה בקשה.
• ישנם מקומות שה'נא' מופיע כתיאור מציאות. לדוג' בצירוף המילים 'הנה נא', המופיע במקומות רבים בתנ"ך.
• גם בצירוף המילים 'אם נא מצאתי חן בעיניך' – אף כשהוא מופיע כהקדמה לבקשה, המיקום של המילה 'נא' לא מתייחס לבקשה עצמה, אלא למציאת החן. כמו כן, ברוב המקומות שביטוי זה מופיע, בבקשה שלאחריו מופיעה שוב המילה 'נא', מה שמייתר את הצורך ב'נא' בפעם הראשונה, אם הוא בא לבטא את הבקשה.

  אולי זו אחת הסיבות שמפרשים רבים מסבירים פעמים רבות שמשמעות המילה נא הוא 'עתה', ובראשם אונקלוס והראב"ע. אונקלוס מתרגם את המילה 'נא' כמעט בכל המקומות בתורה במילה 'כען', שמשמעותה 'עכשיו', כמבואר מכך שהוא מתרגם במילה זו גם את המילה 'עתה'. גם בפסוק שלנו הוא מתרגם כך. אך גם הוא מתרגם את המילה 'נא' פעמים אחדות למילה 'בבעו' שמשמעותה 'בבקשה'. והשאלה מתבקשת, האם יש קשר בין הפירושים, הנראים במבט ראשון שונים כל כך זה מזה?

ב'חשק שלמה' (שרשים שורש נא) מבאר הרב שלמה פפנהים שישנו מכנה משותף למשמעויות השונות של המילה 'נא': כמו שבשר נא זהו בשר שלא בושל כל צרכו, הוא לא בשלמות בישולו והכשרתו לאכילה – כך המילה נא בהקשריה השונים מבטאת איזשהו ריכוך וצמצום של הדיבור אליו היא מצורפת, שהוא לא בשלמותו.

  כך כאשר המילה 'נא' נסמכת לציווי, שיש בו משמעות של פקודה וציווי של המדבר אל השומע לעשות דבריו – המילה 'נא' מעדנת את הציווי, שהוא יהיה בקשה בלבד, לא במלוא תוקף הבקשה שהיא כבר ציווי. זוהי המשמעות של ה'נא' בלשוננו.

  על פי דבריו ניתן לבאר לדרכם של המפרשים שמשמעות 'נא' היא 'עתה' – שמשמעות הדגשת ה'נא' היא עידון או צמצום של זמן הנושא המדובר, שדווקא עכשיו ולא תמיד או קודם לכן או אחר כך.

  אם כנים דברינו, ניתן להבין קושי שמתעורר בסוף הפרשה, בבקשת אחי יוסף מפרעה (מז, ד): "וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן". אונקלוס מתרגם ל'וכען יתבון כען עבדך בארעא דגשן'. לכאורה יש לפי פירוש זה כפילות מיותרת בפסוק. אך לפי דברינו יש לומר, שהמילה 'ועתה', באה רק לציין את עכשוויות הפעולה מצד היותה נובעת כמסקנה מהסיפור הקודם לה, שהם הגיעו למצרים בגלל הרעב, ואילו המילה 'נא' באה לצמצם את פעולת הישיבה המדוברת: כוונתם לומר שרק עכשיו ישבו בארץ גשן, כל עוד יש רעב, אך אין בכוונתם להשתקע במצרים לצמיתות. פירוש זה מתאים מאד לדרשת חז"ל מפסוק זה בהגדה של פסח – "לגור שם" – 'מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם, שנאמר "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן".'

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.