לאחר שלבן משיג את יעקב, הוא שואל אותו מדוע ברח כך בלי להודיע לו, והוא מסיים את דבריו בפסוק הבא: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי" (לא, ל).

בפסוק זה מופיעה פעמיים צורה מיוחדת של פועל בלשון כפולה, כאשר לפני הפועל ה'רגיל' – 'הָלַכְתָּ' ו'נִכְסַפְתָּה' - מופיע 'מקור'  הפועל, 'הָלֹךְ' ו'נִכְסֹף'.

  הפרשנים השונים מתייחסים רבות למשמעות הלשון הכפולה בהופעותיה הרבות בתנ"ך.  

מהמעט שראיתי נראה שיש מכנה משותף לרבים מהפירושים שמבארים את פשטי הפסוקים, והוא שמשמעותה הכללית של צורה זו היא שהפעולה המתוארת כך נעשית באופן שלם וחזק יותר מאשר בהופעת הפועל לבדו. כמובן, הגדרה זו כללית מאד, ובכל מקום כזה יש לעיין באיזה תחום באה התורה להדגיש את חוזק ושלמות הפעולה.

  הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בספרו 'אילת השחר', מחדד את השאלה לגבי הפסוק בפרשתנו:

• יש מי שסובר שאנחנו לא אומרים ש'דיברה תורה כלשון בני אדם', ולפיו הכפילות צריכה ביאור.
• [גם למי שסובר שהתורה דיברה כלשון בני אדם - ] לא כתבה התורה את כל מה שאמר כל אחד, אלא רק את הנצרך ללמדנו.
• בפרט כאן נשאלת השאלה, כיוון שלבן לא דיבר בלשון הקודש [שהרי בסוף פרשיה זו (לא, מז) הוא קורא לגלעד 'יְגַר שָׂהֲדוּתָא' – המילים היחידות בארמית שמופיעות בתורה!], ומדוע תיארה כך התורה את דבריו?

נביא פירוש אחד לגבי כל אחת מהכפילויות בפסוק, כדי לא להשאר בשאלה. אך גם כאן, כמו במקומות רבים, יש פירושים שונים במפרשים מה משמעות כפל הלשון,.

  את הכפילות ב"הלך הלכת", מבאר הש"ך, שכוונת לבן היתה שהליכה זו של יעקב לא היתה פתאומית, שכן יעקב כבר פנה אליו בעבר וביקש ממנו: "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה" (ל, כו). כבר אז היה ברצונו ללכת, ועכשיו הוא רק השלים והוציא לפועל את אותו רצון.

  את הכפילות ב"נכסף נכספת", מבאר רבנו בחיי, שבנכספותו של יעקב לבית אביו, היתה כלולה גם נכספותו לארץ הקודש, ולפי דברינו נראה שכוונת לבן שבגלל זה נכספותו של יעקב לחזור לארץ חזקה יותר.

  נראה לפי פירושים אלו, שטענתו של לבן היא על דרך ה'אף אם תאמר', כפי שמבארים רבים מהמפרשים, וקשורה לשאלתו האחרונה בסוף הפסוק: אף אם תאמר שאתה לא ממש ברחת, אלא השלמת את ההליכה שעליה כבר ביקשת לפני זמן רב; ואף אם תתרץ את העלמותך הפתאומית שהיא מתוך שנכספת מאד לחזור לבית אביך – לפגוש את הוריך ולחזור לארץ הקודש – עדיין אין בכך להסביר "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי". לזה, טוען לבן, אין הסבר אחר מלבד שרצית לברוח ממני וחשבת שע"י כך לא אוכל להשיגך.

לסיום, מקום להתבוננות בשבת.

ר' אלעזר אזכרי, בשירו המפורסם 'ידיד נפש', משתמש בלשון כפולה, שמקורה ודאי בפרשתנו, לבטא השתוקקות וכמיהה:

'ותיק יהמו נא רחמיך וחוסה נא על בן אהובך, כי זה כמה נכסף נכספתי לראות בתפארת עזך'. מתאים מאד להבין גם כאן, שכפל הלשון מורה על גודל וחוזק ההשתוקקות. אך יש לעיין עדיין, כמו בכל מקום, מדוע ובמה גדולה כל כך ההשתוקקות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.