כאשר שר המשקים מספר לפרעה על יוסף, הוא לא קורא ליוסף בשמו, אלא מתאר אותו רק כ"נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים" (מא, יב).
הכינוי 'עברי' נאמר כבר על אברהם אבינו, בפרשת לך לך (יד, יג): "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי", ובהמשך פרשתנו מבואר שלפחות כל משפחת יעקב נקראה כך: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (מג, לב).
מה משמעות כינוי זה?
במדרש (בראשית רבה מב, ח) נאמרו שלושה-ארבעה הסברים לכינוי "אברם העברי" :
רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד.
ר' נחמיה אמר: שהוא מבני בניו של עבר.
ורבנן אמרי: שהוא מעבר הנהר, ושהוא משיח בלשון עברי.
כאשר שר המשקים מציין את היות יוסף 'עברי', מה הוא רוצה לומר בכך?
כתוב בכמה מדרשים, וכן מביא רש"י, ששר המשקים התכוון לבזות את יוסף. ישנם הסברים שונים מה בדיוק היה הגנאי שהתכוון כשציין שהוא עברי, אך נראה שכולם מבוססים על ההבנה ש'עברי' הוא לא סתם תיאור מוצא, משפחתי או מקומי, שאין בו גנאי, אלא שבכינוי "עברי" נרמז אופיו של האדם שמכונה כך, כדברי ר' יהודה: אדם שעומד בנחישות על דעתו, גם כנגד כולם. לכן, לדעת שר המשקים, "עברי" הוא שוגה, דהיינו טועה, כמבואר בפסיקתא, שהרי ודאי הרוב צודק; בילקוט שמעוני מבואר שכוונת שר המשקים היתה לומר שיוסף 'שונא' – כי זו הפרשנות השלילית שלו לכך שיוסף כל כך שונה מכולם; וזו גם הסיבה שאף שיוסף נמצא כבר זמן רב במצרים, הוא לא מכיר היטב את לשונם (כפי שמבאר רש"י), כי הוא מתעקש לדבוק בשפתו העברית כנגד כל סביבתו הדוברת מצרית.
אולי אפשר לומר, שכל ההסברים במדרש, קשורים זה בזה באופן הדוק:
הלשון העברית נקראת על שם עבר, כי עבר הוא זה שהמשיך להחזיק בה גם לאחר שהאנושות התפלגה בדור הפלגה לשבעים עמים ולשונות. בכך עבר [האיש] עומד מעבר אחד, וכל העולם מהעבר האחר. כל העולם 'התקדם' לשפות אנושיות חדשות, נאורות, רק עבר נשאר בעבר, 'חשוך', עם השפה האלוקית העתיקה.
הגעתו של אברהם מעבר הנהר, רומזת לאירוע משמעותי שקדם להגעתו. מפורסמים דברי חז"ל, שאברהם אבינו עמד עמידה איתנה על אמונתו בד' כנגד כל סביבתו, ובעקבות עמידתו זו, נלחם בו נמרוד עד שלבסוף יצא אברהם מארצו. יש אומרים שיציאה זו היתה ע"י שנמרוד גירש את אברהם מארצו - אולי במגמה להראות עד כמה הוא מנוגד לכל המציאות שסביבו. ייתכן שלכן נקרא אברהם "עברי" על שם הגעתו מעבר הנהר – כי ההגעה משם, מלמדת על איתנות עמידתו כנגד כולם, עד כדי כך שגורש מארצו.
לפי הסברים אלו, הכינוי 'עברי' מתאים לאברהם ולזרעו, שכמו עבר, שנשאר נאמן לשפה האלוקית, ללשון הקודש שבה ברא ד' את העולם, אף שבכך הוא עמד בעבר אחד כנגד כל העולם שהיה בעבר אחר - כך גם הם נהגו כמותו. ועל גבי הנאמנות לשפה העברית, אברהם אבינו חידש קומה נוספת בתכונת ה'עבריות', ודבק באמונתו בד' בנחישות כנגד כל העולם, ועמידתו הנחרצת על אמונתו הביאה לכך שהוא גורש מעבר הנהר, כיוון שכל בני עבר הנהר, ומלכם בראשם, היו נגדו.
לכן כינוי זה דבק גם בזרעו: יוסף הצדיק הודה בארצו, לא הסתיר את עבריותו, ועמד בצדקותו במצרים. ואף שבעיני שר המשקים נחשבה העבריוּת לגנאי – באמת זהו שבח גדול, עד כדי כך שד' אומר למשה לתאר אותו בפני פרעה כ"אלוקי העבריים" (שמות ג, יח) – כי עבריוּת זו מציינת את עמידתם האיתנה של בני ישראל באמונתם בד' ושלא שינו את לשונם, לשון הקודש, בניגוד למצרים ולכל העולם שסביבם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
