לאחר שאברהם מבקש מעפרון החיתי שימכור לו את מערת המכפלה, עונה לו עפרון:

"לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ, לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ" (כג, יא). מדוע הקדימה התורה בדברי עפרון את פעולת הנתינה למקבל הפעולה, 'נתתי' לפני 'לך', ואילו כשמדובר במערה הסדר הפוך, 'לך' לפני 'נתתיה'?

  שאלות כאלו מתעוררות במקומות רבים בתורה, במיוחד במשפטים שמופיעים בשני מקומות, ובסדר שונה בכל מקום. לדוגמה, מפורסם ההבדל בסדר המילים בין מצוות כיבוד אב ואם למצוות המורא מהם: בפסוק "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יב), האב קודם לאם, ואילו בפסוק "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג), האם קודמת לאב. את הסיבה להבדל זה, ביארו חז"ל בגמרא במסכת קידושין (ל:-לא.):

'תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא מורא האם למורא האב.'

  אך גם בפסוקים שסדר המילים בהם זהה, נשאלת השאלה מדוע נבחר אותו סדר דווקא.

 'הכתב והקבלה' (בבראשית יח, י) מבאר לפי דברי חז"ל, שכמו שהתורה מקדימה במצוות כיבוד אב ואם את מי שצריך להדגיש את המצוה ביחס אליו, דהיינו את האב במצוות הכיבוד ואת האם במצות המורא – כך גם בסדר המילים בפסוק, 'מדרך הלשון להקדים תחלה את העיקר והחשוב ולאחֵר את הטפל'. בכך הוא מבאר, מדוע המלאכים אמרו תחילה לאברהם (שם) "וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", הקדימו את הבן לשרה - ואילו כאשר ד' דיבר עם אברהם לאחר ששרה צחקה, אמר לו: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (שם שם, יד) - הקדים את שרה לבן, מכיוון ששרה חשבה שמא לא היא עצמה תלד את הבן המובטח, לכן הקדים אותה הכתוב לבן, להדגיש שהיא עצמה תלד אותו.

    על פי עיקרון זה מבאר 'הכתב והקבלה' גם את הסיבה לשינוי בסדר המילים בדברי עפרון החיתי. ביחס לשדה, מאחר שהוא דבר חשוב וראוי לנתינת מתנה גם בין אנשים חשובים, מקדים עפרון את פעולת הנתינה (שיש לה חשיבות ומשמעות בפני עצמה), ואחריה מציין באופן נלווה גם מי מקבל המתנה. אך בנוגע למערה, שאיננה דבר חשוב ביחס לשדה, מקדים עפרון את זהות המקבל - אברהם – לפעולת הנתינה, ובכך מדגיש שבנוסף לשדה יקבל אברהם גם את המערה, ופעולת הנתינה שנזכרת בסוף, רק מסבירה באיזה אופן הוא יקבל את המערה.

  על פי עיקרון זה, מסביר 'הכתב והקבלה' הבדל נוסף שיש בין שני פסוקים בפרשתנו.

רבקה עונה על שאלתו של אליעזר 'בת מי את': "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר" (כד, כד) – מקדימה את היות בתואל בן מלכה להיותו בן נחור. לעומת זאת כאשר חוזר אליעזר על סיפור הדברים באוזני משפחתה של רבקה, הוא משנה את סדר הדברים. הוא אמר שהיא ענתה לו: "בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה" (שם, מז) – הזכירה קודם כל את נחור. מסביר 'הכתב והקבלה' את סיבת השינוי: מלכה, הייתה בת הרן, שעל ידו התקדש שם שמיים ברבים, ועל כן הקדימה רבקה את ייחוסה אל מלכה לייחוסה אל נחור. אך מכיוון שבתואל ומשפחתו היו עלולים לראות בכך פחיתות כבוד, שינה אליעזר מדבריה כשחזר עליהם בפני בתואל ומשפחתו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.