הקדמה

1. מתי נאמר: "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"?

לקראת סוף פרשת בראשית (ה, לב) נאמר: "ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח את שם את חם ואת יפת".

         אחר כך בפרשת נח (ז, יא) נאמר: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני, בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינֹת תהום רבה, וארֻבֹּת השמים נפתָחו".   עולה מכאן שמאז שנח הוליד את בניו עברו מאה שנים עד המבול.

         אבל אחרי שהתורה כתבה על הולדת בני נח נאמר: "ויאמר ד': לא ידון רוחי באדם לעֹלם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (ו, ג), והסבירו המפרשים שכוונת הפסוק היא שבעוד מאה ועשרים שנה יהיה המבול, כמו שיבואר בסמוך. וקשה: הרי מהולדת בני נח עברו רק מאה שנה עד המבול, ולא מאה ועשרים שנה, כמו שהתבאר. נשאלת אם כן השאלה: מתי נאמר הפסוק "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"?

2. מדוע הסבירו המפרשים שכוונת המלים "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" היא שבעוד מאה ועשרים שנה יהיה מבול?

ראשית יש לבאר מדוע הסבירו המפרשים שכוונת הפסוק היא שבעוד מאה ועשרים שנה יהיה המבול.

         כתב הראב"ע שם: "והיו ימיו - יש אומרים שזה קצב כל האדם. ואם מצאנו יותר, כן מצאנו מעט, רק על הרוב ידבר".

         כלומר: יש שחושבים שפירוש הפסוק הוא שבני האדם יחיו מכאן ואילך רק מאה ועשרים שנה, ולא כמו קודם, לפני המבול, שהאנשים חיו יותר מתשע מאות שנה. ואם מצאנו שהיו אנשים שחיו אחרי המבול יותר ממאה ועשרים שנה - הם היו רק מעטים. אבל רוב האנשים לא חיו יותר ממאה ועשרים שנה.

         כתב על כך הראב"ע: "ואין זה אמת, כי הנה שם חיה שש מאות (יא, י-יא), וכל הדורות אחריו חיו שנים רבות (שם, יב-יז). ובימי פלג חסרו השנים (שם, יח-לב). ומימות דוד עד היום שבעים או שמונים שנה (תהלים צ, י)".

         כלומר: שם חי שש מאות שנה, ומתוכם כחמש מאות שנה אחרי המבול!

ואם תאמר שאין להביא ראיה משם, כיון שהוא נולד עוד לפני המבול, גם האנשים שנולדו אחרי המבול בדורות הראשונים חיו יותר מארבע מאות שנה (שם, יב-יז). וגם אחר כך, מימי פלג, שהאנשים חיו פחות מארבע מאות שנה, אבל עדיין הם חיו יותר ממאתים שנה (שם, יח-לב)! ואילו דוד המלך כבר אמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורֹת שמונים שנה" (תהלים צ, י). אם כן מתי התקיים "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" לפי הסבר זה? אלא שהסבר זה אינו נכון!

         אם כן מה פירוש הפסוק?

         כתב הראב"ע: "והאמת מה שאמר המתרגם ארמית, שנתן קץ לאדם, כטעם: 'עוד ארבעים יום' (יונה ג, ד). ואם ישובו ימלטו, ואם לא ישובו וימותו".

         כך תרגם אונקלוס את סוף הפסוק: "ארכא יהיב להון מאה ועסרין שנין אם יתובון".

         וכן פירש רש"י: "והיו ימיו וגו' - עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו - אביא עליהם מבול".

3. "אין מוקדם ומאוחר בתורה"

         המשיך רש"י וכתב: "ואם תאמר: משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה"!

         כלומר: קשה: הרי מהולדת בני נח עברו רק מאה שנה עד המבול, ולא מאה ועשרים שנה!

         תירץ רש"י: "אין מוקדם ומאוחר בתורה. כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו ב'סדר עולם' (פרק כ"ח)".

         גם הראב"ע שם המשיך: "ואל תשים לבך אל מספר 'ויהי נח בן חמש מאות שנה' (ה, לב), כי אין מוקדם ומאוחר בתורה".

         יש לשאול: מדוע תורתנו הקדושה, שהיא שיא השלמות, אינה כתובה בצורה מסודרת, אלא בצורה של "אין מוקדם ומאוחר בתורה"[1]?

         נאמרו על כך שתי תשובות עיקריות:

א. דרך המקרא להשלים הענין

כתב הראב"ע (ו, ג): "ואל תשים לבך אל מספר 'ויהי נח בן חמש מאות שנה' (ה, לב), כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. והנה כתוב: 'וימת תרח בחרן' (יא, לב), ואחריו: 'ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך' (שם יב, א). ואנחנו נדע, כי לא מת תרח עד שהיה יצחק בן ל"ה שנה. ורבים כמוהו".

         ושם, בתיאור מות תרח כתב הראב"ע (בראשית שיטה אחרת): "ואמר וימת תרח בחרן - אף על פי שלא מת רק אחר צאת אברהם מחרן כמו ששים שנה, להשלים ענינו, כי כן דרך המקרא".

         כלומר: דרך התורה שכאשר היא עוסקת באיש מסוים ומפסיקה לעסוק בו היא מציינת את מותו, אף על פי שהוא מת שנים רבות אחר כך. 

         על פי זה ניתן לומר שהתורה עסקה בסוף פרשת בראשית בעשרה הדורות שמאדם הראשון ועד נח, וציינה בכל אחד מהם מתי הוא הוליד, ולכן היא ציינה שנח נוליד את בניו בגיל חמש מאות, אף על פי שעדיין הוא לא הוליד.

         כעין דברי הראב"ע כתב הרמב"ן (יא, לב): "זה מנהג כל הכתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו, ואחר כך מתחיל בענין הבן. בכל הדורות כך נהגו הכתובים. ונח עצמו, הנה בימיו של אברם עודנו חי, ושם בנו כל ימי אברהם היה חי"!

         גם רש"י כתב דברים דומים. על הפסוק בפרשת בשלח "ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת, ותן שמה מלא העמר מן, והנח אֹתו לפני ד' למשמרת לדֹרֹתיכם"  (שמות טז, לג), כתב רש"י: "והנח אתו לפני ד' - לפני הארון, ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן".

         כלומר: המן התחיל לרדת בחדש אייר (שם, א), ואז לכאורה ציוה משה את אהרן לקחת מהמן, ולהניחו לפני הארון. אבל, כידוע, בני ישראל נצטוו על המשכן רק למחרת יום הכפורים (שם לה, א ורש"י), כחצי שנה אחר כך. ובניית המשכן היתה רק בראש חדש ניסן (שם מ, א), כשנה אחר כך! אלא, שכיון שכאן עוסקת התורה בפרשת המן, היא סיימה את הענינים שנוגעים למן, גם את אלו שקרו כשנה אחר כך. תדע שהתורה כתבה כאן גם: "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בֹּאם אל ארץ נושבת. את המן אכלו עד בֹּאם אל קצה ארץ כנען" (שם טז, לה). והרי המן התחיל לרדת בחדש השני ליציאת מצרים, ועדיין לא נגזרה כלל גזירת המרגלים שבני ישראל יהיו במדבר ארבעים שנה! אלא, שכיון שכאן עוסקת התורה בפרשת המן, היא סיימה את הענינים שנוגעים למן.

         יש להעיר שהסבר זה אמנם עונה על מקומות רבים, אבל יש מקומות רבים שבהם לא שייך לענות על פי הסבר זה. ואכן רש"י כתב הסבר נוסף.

ב. הסתרת גנותם של ישראל ושל הצדיקים

1. הסבר רש"י בפרשת בהעלתך

         על הפסוק "וידבר ד' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר" (במדבר ט, א) כתב רש"י: "בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר ["וידבר ד' אל משה במדבר סיני באהל מועד, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר" (א, א)]!

למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה.

ולמה לא פתח בזו?

מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".

         רש"י כותב כאן שהתורה שינתה את סדר כתיבת המאורעות כדי להסתיר את גנותם של ישראל! על פי זה יש להסביר מספר פרשיות בתנ"ך[2].

         נראה שכאן, בשאלה על נח, לא שייך לענות תשובה זו. ואכן מהראב"ע המובא בתחילת הפרק נראה שהוא הסביר שכאן נכתבו הדברים כדי לסיים הענין. אבל יש מהראשונים שהשתמש בהסברו של רש"י גם בפרשתנו.

2. הסבר החזקוני בפרשתנו

         כתב החזקוני (ו, ג): "והיו ימיו מאה ועשרים שנה - פירש רש"י: 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' וכו'... ומשום כבודו של נח, שלא יאמרו העולם: 'היאך הוליד נח לבהלה אחר הנחמה', הקדים הכתוב: 'ויולד נח את שם' ל'וינחם כי עשה את האדם'".

         כוונת החזקוני היא שאם היה כתוב קודם שד' גזר על המבול, ואחר כך היה כתוב שנח הוליד בנים, היו אומרים העולם שנח לא עשה בחכמה שהוליד ילדים אחרי ששמע על הגזרה שיבוא המבול. ולכן הפכה התורה את סדר המאורעות, וכתבה קודם שנח הוליד את בניו, ורק אחר כך על הגזרה של המבול.

דיון בהסבר החזקוני

         יש לשאול מספר שאלות על הסבר החזקוני:

1. מדוע יאמרו העולם: "היאך הוליד נח לבהלה אחר הנחמה"? אולי כולם יחזרו בתשובה, ולא יהיה מבול!
2. אולי הבנים יהיו צדיקים, ולא ימותו במבול!
3. אולי אפילו אם הבנים לא יהיו צדיקים, הם לא ימותו במבול בזכות נח[3]?
4. לפי רש"י (ה, לב) בגיל זה הם לא היו בני עונשין, ולכן הם לא ימותו במבול!
5. לכאורה נח לא צריך לעשות חשבונות של שמים, אלא להוליד ילדים, כמו שאומרת הגמרא במסכת ברכות (י ע"א) שישעיהו הנביא אמר לחזקיהו המלך שלא רצה לשאת אשה מפני שראה ברוח הקדש שיולדו לו ילדים רשעים שעליו לקיים את ציווי ד'[4]!

         יש לומר שאכן כל אלו הסברים טובים ונכונים מדוע נח הוליד, אבל הרשעים תמיד מחפשים להטיל דופי בצדיקים, והתורה מסתירה גם את מה שעלול להתפרש על ידי אותם רשעים כגנות.

3. דברי רש"י בפרשת נח

         עוד כתב החזקוני כתב: "קרוב לדוגמא זה פירש רש"י סוף פרשת לך לך".

         היכן מצא החזקוני דבר דומה ברש"י בסוף פרשת לך לך?

         כתב הרב חד"ש, מהדיר החזקוני, שנפלה טעות סופר בדברי החזקוני, וצריך לגרוס: "קרוב לדוגמא זה פירש רש"י סוף פרשת נח".

         כך כתב רש"י שם (יא, לב): "וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען, והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב: 'ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן' (יב, ד), ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם (יא, כו), הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה[5]. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם? שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו: 'לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו'. לפיכך קראו הכתוב 'מת', שהרשעים אף בחייהם קרויים 'מתים', והצדיקים אף במיתתן קרויים 'חיים', שנאמר: 'ובניהו בן יהוידע בן איש חי' (שמואל ב כג, כ)".

         אכן הסבר רש"י שם לגבי אברהם דומה מאד להסבר החזקוני לגבי נח: גם שם וגם כאן הכתוב שינה את סדר הזמנים, כדי שלא יאמרו הבריות דברי גנאי על הצדיק. וגם שם היו לאברהם הסברים טובים ונכונים מדוע לעזוב את אביו, שהרי בנוסף על מה שכתב רש"י שהרשעים קרויים מתים, ד' אמר לו בפירוש לעזבו. אבל הרשעים תמיד מחפשים להטיל דופי בצדיקים, והתורה מסתירה גם את מה שעלול להתפרש על ידי אותם רשעים כגנות.

הסבר הרמב"ן בדברי רש"י

         יש לציין שהרמב"ן שם הביא את דברי רש"י, וכתב עליהם: "ובבראשית רבה (לט, ז) הוא. ואני תמה על דבריהם, שזה מנהג כל הכתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו, ואחר כך מתחיל בענין הבן! בכל הדורות כך נהגו הכתובים. ונח עצמו, הנה בימיו של אברם עודנו חי, ושם בנו כל ימי אברהם היה חי!

ויתכן שבאו למדרש הזה מפני ששינה הכתוב בתרח סדר הפרשה כולה, כי בשם ותולדותיו כולם לא הזכיר הכתוב מיתה, ולא חזר וכלל השנים. ובכאן חזר ותפש הסדר הראשון שבבעלי השנים הרבות מאדם ועד נח, וכלל: 'ויהיו ימי תרח', 'וימת'. והוסיף להזכיר עוד מקום המיתה, שהיה בחרן, המקום שהזכיר לאברהם. ולכך דרשו שכל זה כדי שיראה מבלי עיון שהיה אברהם שם עמו".

4. מדוע הוצרך החזקוני לפרש שהתורה רצתה לסתיר את גנותו של נח?

         יש לשאול על הסבר החזקוני: מדוע הוא הוצרך להסביר שהתורה רצתה להסתיר את גנותו של נח? והרי בענינו של נח נהגה התורה כמנהגה, לסיים הענין!

         נראה לענות על כך על פי העיקרון שכתב הרמב"ן. יש שינוי מסוים בין תיאור נח לתיאור הדורות הקודמים, ולכן כנראה העדיף החזקוני להסביר שהסיבה כאן היתה להסתיר את מה שעלול להתפרש כגנותו של נח.

מה השינוי בין תיאורו של נח לתיאור עשרת הדורות הקודמים?

בדורות הקודמים כתוב למשל:

ה, כח. "ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן.

כט. ויקרא את שמו נח לאמר: זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ד'.

ל. ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה, ויולד בנים ובנות.

לא. ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת".

         כלומר: בתחילה כתוב באיזה גיל הוא הוליד את בנו העיקרי, שממנו ממשיכה השושלת. אחר כך כתוב כמה שנים הוא חי אחרי הולידו את אותו הבן, ובסוף סיכום שנות חייו.

לעומת זאת על נח כתוב רק:

ה, לב. "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת".

ואחר כך מתחילה התורה ענין חדש:

ו, א. "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם.

ב. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

ג. ויאמר ד': לא ידון רוחי באדם לעֹלם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

         מצד אחד ניתן לומר שהתורה רצתה לסיים את הענין, ולכן כתבה שנח הוליד שלושה בנים כאשר היה בן חמש מאות שנה. אבל מצד שני אם נאמר שהתורה רק רצתה לסיים את הענין, היא יכלה לכתוב רק את לידת נח, ולא את לידת בניו, כיון שכאן לא כתובה מיתת נח בדומה לכל עשרת הדורות שמאדם ועד נח. אם כן מדוע נכתבה כאן לידת בניו? על כך כתב החזקוני שהדבר נעשה כדי להסתיר את גנותו.

         עוד יש לומר שהפסוק המתאר את לידת בני נח לכאורה מיותר, שכן בתחילת פרשת נח נאמר: "ויולד נח שלשה בנים: את שם את חם ואת יפת" (ו, י)! ואם כן מדוע נאמר כאן על לידת בני נח? אמנם שם לא כתוב שנח היה בן חמש מאות שנה כאשר הוא הוליד אותם, אבל התורה יכלה לוותר על הפסוק הראשון, ולכתוב בפסוק השני: "ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח שלשה בנים: את שם את חם ואת יפת"! ומדוע בכלל היא כתבה את הפסוק הראשון? לכן כתב החזקוני שהתורה כתבה את הפסוק הראשון כדי להקדימו לגזירה על המבול, כדי שלא יאמרו על נח שהוא הוליד לבהלה.

סיכום

         פעמים רבות התורה משנה את סדר הזמנים, וכותבת בצורה של "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

נאמרו שני הסברים עיקריים מדוע התורה נוקטת בדרך כתיבה זו:

1. כדי לסיים את הענין שבו היא עוסקת.
2. כדי להסתיר את גנותם של ישראל, ואת גנותם של הצדיקים.

         במאמר זה למדנו שאפילו במה שאין באמת גנות, אבל הרשעים יכולים לתלות בהם גנות, גם שם התורה משנה את סדר הזמנים, כדי למנוע את גנותם.

         את כל זה עשה ד' מתוך אהבתו את עם ישראל ואת הצדיקים, וכדי ללמדנו כמה עלינו להתרחק מלדבר גנות על ישראל ועל הצדיקים.

[1] עיין בשל"ה הקדוש בפרשת חוקת "תורה אור" אות ט, שכתב: "והנה רבותינו ז"ל (פסחים ו ע"ב) אמרו: 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', וקשה: איך לא תהיה תורה הקדושה מסודרת בסדר".

[2] עיין במאמר "הסתרת גנותם של ישראל" בספרי "הדר התורה" במדבר בפרשת בהעלתך, ובמאמר "מדוע לא כתוב בפרשת יתרו שבני ישראל אמרו: 'נעשה ונשמע'?" בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת יתרו, ובמאמר "מתי נעשה פסל מיכה?" בספרי "הדר הנביאים" בספר שופטים פי"ז.

[3] עיין רש"י בפרשת וירא על הפסוק "ויהי כהוציאם אֹתם החוצה ויאמר: המלט על נפשך, אל תביט אחריך, ואל תעמֹד בכל הככר, ההרה המלט, פן תספה" (יט, יז): "אל תביט אחריך - אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול". ומה לוט, שהיה אחינו של אברהם אבינו, ניצל בזכותו, כל שכן שבניו של אדם ינצלו בזכותו. ועיין לקמן בפרשת וירא במאמר "בזכות מה ניצל לוט מהפיכת סדום?".

[4] א. עיין גם במסכת סוטה (יב ע"א) שמרים אמרה לעמרם אביה לאחר שגירש את אשתו בגלל גזירת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו": "אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות!

פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא!

פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת".  

ב. יש לשאול שמדברי רש"י נראה לכאורה שנח כן עשה את החשבון! כך כתב רש"י על הפסוק: "ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח את שם את חם ואת יפת": "בן חמש מאות שנה - אמר רבי יודן: מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה, וזה לחמש מאות? אמר הקדוש ברוך הוא: אם רשעים הם - יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם - אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד, עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול, דכתיב: 'כי הנער בן מאה שנה ימות' (ישעיה סה, כ), וראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה".

אבל נראה שכוונת רש"י היא שד' עשה את החשבון וכבש את מעינו של נח שלא יוליד, ולא נח! וכן מפורש ברא"ם י, כא.

[5] עיין בראב"ע המובא בתחילת פרק א' שכתב דברים דומים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.