הקדמה

התורה מאריכה לתאר את הכנסת האורחים של לוט, שהפציר מאד במלאכים שיכנסו אליו (יט, ב-ג), ואחר כך אף הציע את בנותיו לאנשי סדום כדי להציל את המלאכים מידם (שם, ח), ומשמע שלוט ניצל בזכות הכנסת האורחים שלו. אולם ברש"י (יח, ב) מבואר שהמלאכים באו אל לוט כדי להצילו, ואם כן משמע שהצלת לוט לא נבעה מהכנסת האורחים, אלא תוכננה על ידי ד' עוד קודם לכן.

         בזכות מה ניצל לוט? נאמרו שני פסוקים שמסבירים את הסיבות להצלתו.

         בפסוק ט"ז נאמר: "ויתמהמה, ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו, בחמלת ד' עליו, ויצאהו ויניחהו מחוץ לעיר". מפסוק זה עולה שלוט ניצל בגלל רחמי ד'.

         בפסוק כ"ט נאמר: "ויהי בשחת אלקים את ערי הככר, ויזכֹר אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה, בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט". מפסוק זה עולה שלוט ניצל בזכות אברהם.

         מהו היחס בין שני הפסוקים ומהו הפירוש המדויק של הפסוקים? נחלקו בכך המפרשים. כיון שפירוש הרד"ק נראה הפשוט ביותר מבין הראשונים, נפתח בו, וכיון שרש"י נראה כפירוש הקשה שבכולם, כפי שהקשו מפרשיו, נדון בו רק אחר כך.

א. הסבר הרד"ק והמפרשים שבשיטתו

         כתב הרד"ק בפסוק ט"ז: "בחמלת ד' עליו – בעבור אברהם מהרו להוציאו ולהצילו, אף על פי שהגיעה עת ההפיכה".

דברי הרד"ק קצת קשים: היכן כתוב בפסוק זה שד' ריחם על לוט בעבור אברהם? כנראה שהרד"ק הסביר את פסוק ט"ז על פי פסוק כ"ט.

         עוד כתב הרד"ק בפסוק כ"ט: "ויהי בשחת – אמר זה אחר שאמר 'וישכם', 'וישקף', להודיע כי בזכות אברהם הציל הא-ל את לוט, כי אף על פי שהיה צדיק, לא היה צדיק כל כך שינצל בזכותו, אם לא היה זכות אברהם. ועתה הודיעו הא-ל, כי היה משקיף על פני סדום ועמורה, כדי שלא יפול לבו עליו על לוט בן אחיו, הודיעו שניצל".

         לפי הרד"ק אמנם לוט היה צדיק, אך לא מספיק כדי שיזכה להינצל, ורק בזכות אברהם הוא ניצל.

         נקודה זו שלוט היה צדיק כתב הרד"ק גם במקום נוסף. על הפסוק "ויפרדו איש מעל אחיו" (יג, יא) כתב הרד"ק: "לוט ישב בערי הככר, זמן בזה וזמן בזה, ונסע ממקום למקום, עד שהגיע עד עיר סדום, ושם קבע מושבו. ואף על פי שהיו רעים וחטאים לא חשש על אנשי המקום, כי המקום ישר בעיניו, והוא היה כל כך חזק באמונה וביושר, שלא למד ממעשיהם".

         גם הספורנו (בפסוק כ"ט) כתב שלוט ניצל בזכות אברהם: "מתוך ההפכה בהפך את הערים – בהיות שנמלט בזכות אברהם".

גם בפסוק ט"ז כתב הספורנו דברים דומים, בתוספת הסבר: "בחמלת ד' עליו – אף על פי שבזכות אברהם היה נמלט, כאמרו: 'ויזכֹר אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה' (כט), הנה כיון שהיה מאחר ומתעכב אחר אזהרת המלאכים היה ראוי להיות נספה, אבל היתה החמלה עליו, כי לא במרד ולא במעל היה עכובו, אלא מצד עצלה ונפש נבהלה".

         כלומר: הצלת לוט היתה בזכות אברהם, כמפורש בפסוק כ"ט, אלא שכאשר לוט התמהמה היה ראוי להיות נספה, כיון שעבר על דברי המלאכים, אולם ד' ריחם עליו, כי השתהותו של לוט לא נבעה מחמת זלזול בדברי המלאכים, אלא מחמת עצלות ואהבת הממון.

         גם רש"י (בפסוק י"ז) כתב שלוט ניצל בזכות אברהם: "אל תביט אחריך – אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול".

         רש"י הסביר שלוט לא היה צדיק, שלא כרד"ק המובא לעיל, ורש"י כאן לשיטתו, שכתב לעיל (יג, יא): "ואנשי סדום רעים – ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם". מכל מקום גם רש"י כתב כאן שלוט ניצל בזכות אברהם.

         יש לשאול: כיצד יתכן שאדם אחד ינצל בזכות אדם אחר?

         ניתן לומר שזה כעין "זכות אבות" שמסייעת לבנים, ונרחיב בזה בס"ד בהמשך המאמר.

         עוד אפשר להסביר כמו שכתב הרלב"ג בתועליות העולות מפרשתנו (בסוף פרק י"ט): "התועלת הכ"א הוא בדעות, והוא שהאנשים הטובים כבר ימשך מההשגחה בהם שישגיח ד' בקרוביהם ואוהביהם, כדי שלא יצטערו ברע שימצאם, ולזה תמצא שהשתדל ד' יתברך בהצלת לוט בעבור אברהם כמו שזכר".

         כעין זה כתב גם ה"אזנים לתורה" בפסוק כ"ט: "יש שאדם ניצול ממיתה מפני שמיתתו תגרום צער גדול לאביו או לקרובו הצדיק. כך ראיתי בספרים. וגם לוט יצא מתוך ההפיכה מפני שאברהם אבינו היה מצטער מזה".

ב. הסבר הרמב"ן

         הסבר אחר כתב הרמב"ן בפסוק כ"ט: "ויזכֹר אלקים את אברהם וישלח את לוט – ענין הכתוב הזה, כי לוט נתחסד עם הצדיק [- אברהם] ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך, והוא שנאמר: 'וילך אתו לוט' (לעיל יב, ד), כי לצוות שלו הלך, ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם, כי בעבורו הוא גר בסדום, ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו, ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו. וגם זה היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו (יד, יד)".

         בדברי הרמב"ן הללו שני חלקים. בחלק הראשון של דבריו כתב הרמב"ן: "לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך, והוא שנאמר: 'וילך אתו לוט' (יב, ד), כי לצוות שלו הלך, ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם". כלומר לוט ניצל בזכות מעשהו הטוב שהלך עם אברהם.

         בחלק השני כתב הרמב"ן: "כי בעבורו הוא גר בסדום, ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו, ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו". כלומר שלוט הגיע לסדום רק בגלל התלוותו לאברהם, ולכן לא ראוי שינזק ממעשה זה. יש לעיין האם יש כאן טעם אחד או שני טעמים. כך או כך, לוט ניצל לא בגלל קרבתו לאברהם, אלא בגלל מעשהו הטוב, שהתלווה לאברהם.

         ב"אזנים לתורה" כתב בשם בנו הרב אלחנן על דברי הרמב"ן הללו: "יש ללמוד הרבה מאד מחשבונות הנפש של אברהם אבינו. שהרי לוט רעה בהמותיו בשדות אחרים, ולא יכל לשבת עם אברהם אבינו, ובחר לו לוט מרצונו הטוב את ככר הירדן ויאהל עד סדום, מפני שבחר בהם ובמעשיהם הרעים, והתנהג כסדומי גמור, עד שנעשה אצלם לארכי הדיינים. ומשורת הדין עליו לשאת בתוצאות בחירתו ומעשיו, ולהתענות עם אנשי סדום בשביה, ולהיספות עמהם במהפכת סדום, שהרי הוא היה ראשם ושופטם. ואחרי כל אלה מרגיש אברהם את עצמו אחראי לגורלו של לוט, מפני ש'לולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו'! ומשום חשבון זה מוסר אברהם אבינו את נפשו ואת נפש ילדי ביתו במלחמתו עם המלכים! ומשום זה 'לא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו', ולוט נלוה אליו (אף שאפשר לחשוד את לוט שליוה את דודו העשיר והעקר כדי... לירשו)! ולפיכך ראה הקב"ה בצערו של אברהם אבינו שחשב שהוא 'גרם' למצבו של לוט, 'וישלח את לוט מתוך ההפכה'. אמנם הצדיקים מדקדקים עם עצמם כחוט השערה"!

         בפסוק ט"ז כתב הרמב"ן: "בחמלת ד' עליו – לא בזכותו, רק בחמלת הא-ל וברחמיו הרבים. או יאמר שהחזיקו בו למהר להוציאם בעוד החמלה עליו, פן יצא הקצף מלפני ד' ויספה".

         הרמב"ן כאן הדגיש שלוט לא ניצל בזכותו, אלא ברחמי ד', וכאן לא הזכיר הרמב"ן את אברהם כלל, אבל למדנו שבפסוק כ"ט כתוב: "ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה", ושם כתב הרמב"ן: "ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם", ולכן הסביר "בית היין": "כלומר זכותו לא הועילה להצילו בדין, אלא בחמלת הא-ל וברחמיו הרבים הועילה זכותו להצילו בזכות אברהם".

ג. הסבר רש"י

         אף על פי שרש"י כתב בפסוק י"ז שלוט ניצל בזכות אברהם (כמובא לעיל בפרק א'), בפסוק כ"ט כתב רש"י באופן אחר לכאורה, וכך כתב רש"י שם: "ויזכר אלקים את אברהם – מהו זכירתו של אברהם על לוט? נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה 'אחותי היא', ולא גלה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו".

         לפי רש"י עולה שלא רק בזכות אברהם ניצל לוט, אלא בזכות מעשהו הטוב של לוט, ששתק כאשר שמע שאברהם אמר על שרה "אחותי היא"!

         בדברי רש"י אלו האריכו המפרשים ועיין על כל זה באריכות במאמרי בספרי "הדר התורה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.