מדוע פירטה התורה באיזה גיל הוליד כל אחד מהדורות הראשונים?

הקדמה

בפרשתנו (פרק ה') מפרטת התורה את עשרת הדורות הראשונים שמאדם ועד נח, וכל אחד מהם באיזה גיל הוא הוליד.

         נשאלת השאלה: מדוע כתבה התורה דבר זה?

א. הסבר הרמב"ם

         על שאלה דומה כתב הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (חלק ג פרק נ): "יש כאן דברים שהם סתרי תורה גם כן, כבר נכשלו בהם רבים וצריך לבארם. והם אלו הספורים אשר סיפר בתורה, אשר יחשבו רבים שאין תועלת בזכרם, בספרו הסתעף המשפחות מן נח ושמותם ומקומותם, וכן בני שעיר החורי, וספר המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכיוצא בהם.

         וכבר ידעת אמרם שמנשה הרשע לא היה מרבה מושבותיו הפחותים רק בדקדוקי אלו המקומות. אמרו: היה יושב ודורש בהגדות של דופי, היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב אלא 'ואחות לוטן תמנע' (סנהדרין צט ע"ב).

         ואני אודיעך כלל אחד, ואשוב אחר כן אל הפרטים, כאשר עשיתי בטעמי המצוות.

         דע, כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה: אם לאמת דעת שהוא פינה מפינות התורה, או לתיקון מעשה מן המעשים, עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס [כלומר: כל סיפור בתורה בא ללמד אותנו אמונה או מוסר]!

         ואני אסיר לך הספק: כאשר היתה פינת התורה שהעולם מחודש, ואשר נברא תחילה היה איש אחד ממין האדם, והוא אדם הראשון, ולא היה באורך הזמן אשר מאדם עד משה רבינו רק אלפים וחמש מאות שנה בקרוב. ואילו בא להם זה הסיפור לבד - היה האדם מסופק בדבר, כי נמצאו אז בני האדם מפוזרים בקצוות הארץ כולה, ומשפחות חלוקות, ולשונות חלוקים רחוקים מאד.

והוסר הספק הזה ביחסם כולם וזכרון הסתעפם, וזכר שמות המפורסמים מהם, פלוני בן פלוני ושנותיהם, ולהגיד מקום שכנם, והטעם המביא להתפזרם בקצות הארץ, והטעם המביא להחלק לשונותם. ושמתחילה היו במקום אחד ושפה אחת לכולם, כי כן ראוי להיותם בני איש אחד".

         אמנם הרמב"ם שאל בפירוש על "הסתעף המשפחות מן נח ושמותם ומקומותם", והוא לא שאל על הכתוב בפרקנו, אבל בתשובה לשאלתו יש תשובה גם לשאלה מדוע פירטה התורה באיזה גיל הוליד כל אחד מעשרת הדורות הראשונים שמאדם ועד נח: כדי לחזק ולבסס את האמונה שד' ברא את העולם!

1. הוספת הרלב"ג

         כך כתב הרלב"ג בפרשתנו (ד, א): "ראינו להציע כאן הצעה אחת, מקפת בכל מה שבא בתורה סיפור התולדות והשתלשלותם. ...ונאמר שזה הסיפור כולו, כשהתבוננו בו מצאנוהו שבא לאחת מארבע סיבות, או ליותר מאחת מהן. הראשונה ליישב לנו אמונת החידוש, וכבר זכרה הרב המורה (ח"ג פ"נ). וזה מפני שסיפרה לנו התורה שהעולם מחודש, ושהנברא ממנו ראשונה הוא איש אחד בלבד, יפול ספק חזק לאנשים על זה המאמר, בראותם בישוב אומות רבות מתחלפות, מלאו את הארץ, ולשונותיהם חלוקים. ויחשבו מפני זה שיהיה מה שהגידה התורה מזה כזב! כי האנשים אשר הם מאיש אחד ראוי שידברו בלשון מולידם. וימשך מזה שלא יהיה נמצא כי אם לשון אחד בלבד... כל שכן שיהיה זה יותר רחוק להאמין שישלם זה בכמו זה הזמן המועט אשר היה בין בריאת העולם ובין מתן תורה. וכאשר סיפרה לנו התורה איך הסתעפו האומות המתחלפות מאדם הראשון, ומה היתה הסיבה אשר הביאה להתחלק הלשונות, הוסר זה הספק. עם שבזה מתישבת בלבנו אמונת החידוש. כי כשהוגדו לנו אלו התולדות איך היו, ושמות הנולדים ומספר חייהם, עד שנמשך הענין עד הדור שנתנה לו התורה התישבה בלבנו זאת האמונה".

         הרלב"ג הסביר את דברי הרמב"ם גם על האמור בפרקנו, מדוע פירטה התורה באיזה גיל הוליד כל אחד מעשרת הדורות הראשונים שמאדם ועד נח: כדי לחזק ולבסס את האמונה שד' ברא את העולם!

2. הוספת הרמב"ן

         גם הרמב"ן הביא את דברי הרמב"ם, והוסיף עליהם. כך כתב הרמב"ן בפרשת נח (י, ה): "... והרב אמר במורה הנבוכים (ג, נ) כי זה יאמת לשומעים חידוש העולם. וגם זה אמת, כי אברהם אבינו יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ויעיד להם על נח ובניו שראו המבול והיו בתיבה, והנה הוא עד מפי עד בכל ענין המבול, ועד רביעי על היצירה, כי נח ראה אביו, שראה אדם הראשון, ויצחק ויעקב ראו שֵם, העד במבול, ויעקב הגיד כל זה ליורדי מצרים, גם לפרעה ואנשי דורו. והאנשים בכל דור יודעים מאבותם ארבעה וחמישה דורות, מגידים מעשיהם ותולדותיהם".

         הרמב"ן הביא את דברי הרמב"ם והוסיף עליהם שאברהם ראה את נח, ונח ראה את אביו למך, ולמך ראה את אדם הראשון, ואם כן אברהם אבינו הוא עד רביעי על היצירה!

         מנין לרמב"ן שלמך ראה את אדם הראשון? פשוט מאד! מחישוב השנים:

אדם חי תשע מאות ושלושים שנה (ה, ה). למך חי שבע מאות שבעים ושבע שנה (ה, לא).

צירוף שנותיהם, אם לא היו חיים במקביל בחלק משנותיהם, עולה לאלף ושבע מאות ושבע שנים, והמבול היה בשנת אלף שש מאות וחמשים ושש שנה לבריאת העולם, כמו שכתב רש"י בפרשת נח (יא, א) על פי חישוב השנים שבפרקנו[1]! כך שהם חיו במקביל חמישים ואחת שנה.

         יש לציין שהרמב"ן בפירושו לפסוק הראשון בתורה הביא את דברי רש"י "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ'החדש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית...", וכתב על כך: "ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב'בראשית ברא אלקים', כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל"!

         הרמב"ן כתב שמי שאינו מאמין שד' ברא את העולם אין שום ערך לכל המצוות שהוא מקיים!

3. הוספה על פי הגמרא במסכת בבא בתרא

         יש להוסיף על דברי הרמב"ן שלא רק אברהם אבינו הוא עד רביעי ביצירה, אלא אפילו יעקב אבינו הוא עד רביעי ביצירה, כיון שהוא למד אצל שם, כמו שכתב רש"י (בראשית כה, כז). ושם ראה את מתושלח (עיין רש"י ז, ד), שראה את אדם הראשון.

         כך אמרה הגמרא במסכת בבא בתרא (קכא ע"ב): "תנו רבנן: שבעה קפלו את כל העולם כולו: מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני, ועדיין קיים". מפורש אם כן שיעקב ראה את שם, שראה את מתושלח, שראה את אדם הראשון, ואם כן יעקב אבינו הוא עד רביעי ביצירה!

ב. הסבר "ספר הכוזרי"

         כעין דברי הרמב"ם כתב גם "ספר הכוזרי" במאמר ראשון, והתיחס בפירוש גם לפרקנו:

מג. "אמר החבר: ...הנביא אשר אין עליו חולק... נראה על ידו להמון התחברות הדבר האלקי בהם, ושיש להם אלוק מנהיגם כרצונו, וכפי עבודתם והמרותם, והגיד להם הנעלם, והודיע איך היה חידוש העולם ויחס בני אדם קודם המבול, היאך נתיחסו אל אדם, והיאך היה המבול, ויחס השבעים אומות אל שם חם ויפת בני נח, והיאך נפרדו הלשונות, ואיפה שכנו, והיאך צמחו המלאכות ובנין המדינות ושני העולם מאדם ועד עתה.

מד. אמר הכוזרי: גם זה תימה, אם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם?

מה. אמר החבר: בו אנו מונים, ואין בין היהודים בזה מחלוקת מהודו ועד כוש.

מו. אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום?

מז. אמר החבר ארבעת אלפים וחמש מאות. ופרטם מבואר מימות אדם ושת ואנוש עד נח, עד שם ועבר, אל אברהם יצחק ויעקב, עד משה. ואלה מפני התחברותם היו לב אדם וסגולתו, ולכל אחד מהם היו בנים כקליפות, אינם דומים לאבות ולא התחבר בהם הענין האלקי, ונמנה המנין לאלה האלקיים, והיו יחידים ולא רבים, עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים, כולם ראויים לענין האלקי, ושבה האלקות בקהל רב ובהם היה המנין. ואנחנו קבלנו מנין שני הקדמונים ממשה, ונדע מה שיש ממשה ועד עתה.

מח. אמר הכוזרי: זה הפרט מרחיק המחשבה הרעה מן הלב מהכזב וההסכמה. כי דבר כזה אי אפשר שיסכימו עליו עשרה מבלי שיתבלבלו ויגלו סוד הסכמתם או ידחו דברי מי שירצה לברר אצלם דבר כזה, כל שכן המונים רבים, והמנין קרוב אין הכזב והשקר יכול להכנס עליו.

מט. אמר החבר: אבל אברהם אבינו עצמו היה בדור הפלגה ונשאר הוא וקרוביו בלשון עבר אבי אביו, ולזה נקרא עברי. ובא משה אחריו לארבע מאות שנה והעולם מלא מחכמת שמים וארץ, ובא אל פרעה, וחכמי מצרים וחכמי בני ישראל המסכימים לו והחוקרים עליו, על אשר לא האמינו לו אמונה שלמה כי הבורא מדבר עם אדם, עד שהשמיעם דבריו בעשרת הדברים. כן היו עמו עמו, ולא מסכלותם אבל מחכמתם, מיראתם תחבולות החכמות השמימיות וזולתם, מאשר לא יעמדו למחקר, מפני שהם כמו הדבר המזויף, והענין האלקי כזהב המזוקק הולך ומוסיף, דינר אחר דינר. ואיך יעלה בדעת שידומה אצלם כי הלשונות אשר היו לפניהם כחמש מאות שנה היו לשון עבר לבדה ונפלגה בבבל בימי פלג, ויחס אומה כך וכך אל שם, ואומה כך וכך אל חם, וארצותם כך. היתכן לאדם היום לאמת אצלנו כזב ביחס אומות מפורסמות ובדבריהם ובלשונותם ויהיה הדבר פחות מחמש מאות שנה.

נ. אמר הכוזרי: זה לא יתכן, ואיך יתכן זה ואנחנו מוצאים החכמות בכתב ידי מחבריהם מחמש מאות שנה, וספור מי שהיה היום חמש מאות שנה לא יעבור הכזב על נגלותיו כמו היחסים והלשונות והכתיבות.

נא. אמר החבר: והיאך לא היו חולקים על משה במה שאמר, והיו עמו תובעים אותו, כל שכן זולתם.

נב. אמר הכוזרי: אלה דברים מקובלים חזקים ומיוסדים".

         "ספר הכוזרי" התיחס בפירוש לפרקנו: "ויחס בני אדם קודם המבול, היאך נתיחסו אל אדם", והוא מתאר שהכוזרי מלא התפעלות מדברי החבר: "אמר הכוזרי: גם זה תימה, אם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם?" (מד). וכאשר החבר מסביר לו את הדברים, הוא אומר: "זה הפרט מרחיק המחשבה הרעה מן הלב מהכזב וההסכמה. כי דבר כזה אי אפשר שיסכימו עליו עשרה מבלי שיתבלבלו ויגלו סוד הסכמתם או ידחו דברי מי שירצה לברר אצלם דבר כזה, כל שכן המונים רבים, והמנין קרוב אין הכזב והשקר יכול להכנס עליו" (מח). גם לפי הכוזרי התשובה לשאלה מדוע פירטה התורה באיזה גיל הוליד כל אחד מעשרת הדורות הראשונים שמאדם ועד נח היא כדי לחזק ולבסס את האמונה שד' ברא את העולם!

סיום

         כאמור, כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים: "דע, כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה: אם לאמת דעת שהוא פנה מפנות התורה, או לתקון מעשה מן המעשים, עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס".

[1] ועיין רש"י במסכת עבודה זרה ט ע"א בד"ה "הכי גרסינן".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.