הקדמה
נאמר בפרשתנו (לז, ב): "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם".
נשאלת השאלה: כיצד יתכן שיוסף דבר לשון הרע על אחיו?
א. מה בין "להוציא דבה" לבין "להביא דבה"?
ראשית יש לציין שיוסף לא "הוציא דבה", אלא "הביא דבה". האם יש הבדל ביניהם?
כתב במדרש "לקח טוב" על התורה: "ויבא יוסף – ולהלן הוא אומר: 'ויֹציאו דבת הארץ' (במדבר יג, לב), לפי שהוציאו מלבם, אבל 'ויבא' ממה שהוא מביא". כלומר שיוסף אמר דברי אמת. אמנם אין באמירת אמת היתר לומר לשון הרע, אך כאשר היא מצטרפת לכוונה לתועלת היא יכולה להיות מותרת. ואכן הוסיף המדרש: "ולא הביא הדבה להגיד לאחרים, אלא 'אל אביהם' – כדי ליסרם ולמונעם". כלומר שיוסף אמר רק לאביו, ולשם תועלת - שאביו יוכיחם.
כעין זה כתב גם ה"חפץ חיים" בספרו "שמירת הלשון" (ח"ב פרשת וישב): "והנה הכתוב סיפר לנו שלא דבר זה לשום אדם, רק לאביהם, וכוונתו היתה כדי שיוכיחם אביו. ואף על פי כן עשה שלא כהוגן, שהיה לו להוכיחם בעצמו מתחילה על זה, שדין הוכחה הוא אפילו תלמיד לרב, ולא לגלות לאביו".
ב. שאלות ה"אפיקי ים" על פשט הפסוק
בספר "אפיקי ים" (לרב יחיאל מיכל רבינוביץ, ח"ב, סוף ההקדמה "בינה במקרא") כתב הסבר המלמד זכות על יוסף לגמרי, ומנקה אותו לגמרי מכל חטא!
בתחילת דבריו הוא שאל שלש שאלות על פשט הפסוק:
"בפרשת וישב (לז, ב) נאמר: 'יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' והוא נער את בני בלהה וגו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם'. והפסוק מוקשה:
- מהו הפירוש 'והוא נער' ומה רצה לומר בזה?
- מהו הלשון 'ויבא'? היה לו לומר: 'ויספר'! כמו שכתוב להלן (פסוק י): 'ויספר אל אביו'.
- מהו הלשון 'אל אביהם'? היה לו לומר: 'אל אביו'! כמו שכתוב (בפסוקנו!): 'נשי אביו', וכמו שכתוב לקמן (פסוק י): 'ויספר אל אביו', ומהו שאמר 'אל אביהם'? וכי אביהם הוא ולא אביו?! והוא פלא".
ג. הסבר ה"אפיקי ים"
ענה על כך ה"אפיקי ים": "והנראה בזה, שהפסוק בא לומר עד כמה גדלה צדקתו של יוסף עליו השלום, שלא בא חלילה להוציא דבה על אחיו, רק כוונתו היתה לטובה, ובאופן שמותר על פי הדין! שהדין הוא אם רואה באחד שעושה דבר שלא כהוגן, והוא רוצה לגלות לאביו או לרבו שיוכיחו אותו על זה ולהחזירו למוטב, יש בזה שלושה תנאים עיקריים:
- שמקודם יוכיח לו בעצמו, ואם לא יועיל, אז מותר לגלות לאביו או לרבו שיוכיחוהו. וכן אם משער שתוכחתו לא תועיל, מותר לגלות.
- שלא יגדיל העוולה יותר, ולא יוסיף שום דיבור שיוכל להגדיל העוולה, וכיוצא בזה.
- שיכוון דווקא לתועלת, ולא להנות ח"ו מפגם חבירו.
ועתה יובן הפסוק, שמתחילה הקדים: 'והוא נער', כדי להסביר מדוע לא הוכיח יוסף את אחיו טרם שגילה לאביו כפי הדין, משום שלפי השערתו חשב שודאי לא תועיל תוכחתו, כיון שהם מזלזלים בבני השפחות, והוא היה משמש ומשרת אצל בני השפחות, אם כן בודאי לא תועיל תוכחתו.
ואחר כך אמר: 'ויבא יוסף', ולא 'ויספר', להורות שלא הוסיף שום דבור כמו שיכול להיות בספור, ורק: 'ויבא', כמביא דבר ממקום למקום ממש, בלא הוספה וגרעון.
ואחר כך אמר עוד לרמז שכיוון רק לתועלת שיוכיחם אביהם, וזה מרומז במה שאמר: 'אל אביהם', ולא 'אביו', שאז יכול להיות שכיוון להנות מהפגם שלהם, שאביו יחבבהו ביותר, ועל כן אמר שהיתה כוונתו רק לתועלת, כאילו אין הדבר נוגע כלל לעצמו, וכאילו אינו אביו כלל. ומבואר בכל זה צדקת יוסף הצדיק עליו השלום".
לפי דבריו לא עבר יוסף כלל על איסור לשון הרע!
יהי רצון שתמיד נלמד זכות על חברינו, ואף פעם לא נדבר עליהם לשון הרע.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
