הקדמה

בתחילת פ"ד נאמר:

א. "והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין, ותאמר: קניתי איש את ד'.

ב. ותסף ללדת את אחיו את הבל, ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה.

ג. ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד'.

ד. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, וישע ד' אל הבל ואל מנחתו.

ה. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו.

ו. ויאמר ד' אל קין: למה חרה לך ולמה נפלו פניך.

ז. הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רֹבץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל  בו".

         יש לשאול: מה פירוש הפסוק "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רֹבץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל  בו"?

         נאמרו מספר פירושים בהסבר הפסוק, ומאמר זה יתיחס רק לשני פירושים עיקריים, לגווניהם השונים.

א. הסבר רש"י והתרגומים

         כתב רש"י:

"הלא אם תיטיב - כתרגומו פירושו.

לפתח חטאת רובץ - לפתח קברך חטאך שמור.

ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך.

ואתה תמשול בו - אם תרצה תתגבר עליו".

רש"י חילק את הפסוק לארבעה חלקים:

1. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת,
2. וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ,
3. וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ
4. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

         כיון שרש"י כתב על החלק הראשון "כתרגומו פירושו", עלינו לעיין בתרגום.

         כך תרגם אונקלוס: "הלא אם תוטיב עובדך ישתביק לך, ואם לא תוטיב עובדך ליום דינא חטאך נטיר, עתיד לאתפרעא מנך אם לא תתוב, ואם תתוב ישתביק לך".

         תרגום דברי אונקלוס לעברית הוא: "הלא אם תיטיב מעשיך יסלח לך, ואם לא תיטיב מעשיך ליום הדין חטאך שמור, ועתיד להפרע ממך אם לא תשוב, ואם תשוב יסלח לך".

1. האם פירוש רש"י זהה לפירוש אונקלוס בכל הפסוק או רק בחלקו?

         יש לשים לב שרש"י כתב רק בתחילת דבריו "כתרגומו פירושו", אבל אחר כך הוא פירש את הפסוק. האם פירושו להמשך הפסוק הוא גם כן כמו תרגום אונקלוס?

         נראה שלגבי החלק השלישי והרביעי התשובה היא לא!

         אונקלוס פירש את החלק השלישי והרביעי של הפסוק: "ועתיד להפרע ממך אם לא תשוב, ואם תשוב יסלח לך", ואילו רש"י פירש חלקים אלו של הפסוק בצורה אחרת:

"ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך.

ואתה תמשול בו - אם תרצה תתגבר עליו".

         כלומר: לפי אונקלוס החלק השלישי של הפסוק אומר שהחטא יפרע מקין אם הוא לא ישוב, והחלק הרביעי אומר שאם הוא ישוב יסלח לו.

         לעומת זאת רש"י הסביר את החלק השלישי של הפסוק "ואליך תשוקתו" - שה"יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך".

ואת החלק הרביעי של הפסוק "ואתה תמשול בו" - "אם תרצה תתגבר עליו".

         מדוע לא פירש רש"י כמו אונקלוס גם את סוף הפסוק?

נראה שלפי אונקלוס החלק הרביעי של הפסוק חוזר על הנאמר בחלקו הראשון, ולכן לא קיבל רש"י את פירוש אונקלוס.

מפרשים נוספים שכתבו כרש"י     

         כעין פירוש רש"י כתב גם הרד"ק: "ואליך תשוקתו - שיהיה שוקק תמיד אליך ומטעה אותך ומתאוה להכשילך. 'תשוקתו' ענין תאוה וחשק, וכן: 'ואל אישך תשוקתך' (ג, טז).

ואתה תמשל בו - הוא ימשול בך ויכשילך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעו לפניך. ובזה הראה לו היכולת הנתינה בבחירה, כמו שאמר משה רבנו ע"ה: 'הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע (דברים ל, טו), ואמר: 'ובחרת בחיים' (שם, יט)".

         כעין זה כתב גם הרמב"ן: "ואליך תשוקתו - שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו".

         כעין הסברו של רש"י כתב גם המדרש אגדה (בובר): "הלא אם תיטיב שאת - אם תיטיב מעשיך - אשא לך עונך, ואם לא תטיב מעשיך - ליום הדין חטאתיך יהיה שמור.

ואליך תשוקתו - הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך, ואף על פי כן הוא מסור בידיך, ואין אתה מסור בידו.

ואתה תמשול בו - שאם אין אתה חפץ לשמוע אליו אינו יכול להחטיאך, ולכך אתה מתחייב בעולם".

2. האם רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק כמו התרגום?

         יש לעיין האם רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק כמו התרגום, או לא.

מצד אחד רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק, ומזה נראה שהוא לא הסביר כמו התרגום, אבל מצד שני אפשר שהוא הסביר כמו התרגום, ורק רצה להראות כיצד המלים של התרגום נכנסות בפסוק.

         הפסוק אומר בחלק השני: "ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ" ואונקלוס תרגם: "ליום הדין חטאך שמור". כיצד נכנסות מלים אלו בהסבר הפסוק? כתב על כך רש"י: "לפתח קברך חטאך שמור". כלומר: הפתח הוא פתח הקבר, ואז, כאשר האדם יורד לקבר, הוא נידון בשמים על כל מעשיו! ואם כן רש"י הסביר חלק זה של הפסוק כמו התרגום.

3. הסבר התרגום ירושלמי והתרגום המיוחס ליונתן

         כעין פירוש רש"י פירשו גם התרגום ירושלמי והתרגום המיוחס ליונתן ובתוספת.

         זו לשון התרגום ירושלמי: "הֲלָא אִין תֵּיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - יִשְׁתְּרֵי וְיִשְׁתְּבֵיק לָךְ לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר, וְעַל תְּרַע לִבָּא רְבִיעַ, בְּרַם בִּידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְיִצְרָא בִישָׁא, וְאַתְּ תֶּהֱוֵי שַׁלִיט בֵּיהּ, בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחֱטֵי".

         זו לשון התרגום יונתן: "הֲלָא אִם תֵּיטִיב עוֹבָדָךְ - יִשְׁתְּבֵיק לָךְ חוֹבָךְ, וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר, וְעַל תַּרְעֵי לִבָּךְ חֶטְאָה רְבִיעַ, וּבִידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְּיִצְרָא בִּישָׁא, וּלְוָותָךְ יְהֵי מַתְוַיֵהּ, וְאַנְתְּ תְּהֵי שַׁלִיט בֵּיהּ, בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחְטֵי".

         הסביר ה"כתר יונתן": "הלא אם תיטיב מעשיך - יסלח לך חטאך, ואם לא תיטיב מעשיך בעולם הזה - ליום הדין הגדול חטאך נשמר, ועל שערי לבך חטא רובץ, ובידך מסרתי רשותו של יצר הרע, ואליך יהיה מתאוה, ואתה תהיה שליט בו, בין לזכות ובין לחטוא".

         נראה שהתרגומים הסבירו את המלים "לפתח חטאת רובץ" כאילו הן כתובות פעמיים: גם ביחס לפתח הקבר, כמבואר לעיל, וגם שהחטא רובץ על פתח הלב.

ב. הסבר הראב"ע

         פירוש אחר בהסבר המלה "שאת" כתב רבי אברהם אבן עזרא:

"פירוש 'שאת' על דעת מפרשים רבים: שאת עונך.

והנכון בעיני: שאת פנים, כי כתוב בתחילה: 'ויפלו פניו', וזה דרך בושה, כטעם: 'ואיך אשא פני' (שמואל ב ב, כב), וטעמו: אם עשית טוב - תשא פניך, וכן: 'כי אז תשא פניך ממום' (איוב יא, טו)".

         וכן כתב הראב"ע גם ב"שיטה אחרת" שלו:

"יש אומרים כי שאת - סלוח עונו. והנכון בעיני שהוא הפך 'ויפלו פניו'. אם היטבת דרכיך - תשא פניך. והנה תיטיב מן הפעלים היוצאים, והפעול איננו נזכר, וכמוהו רבים".

         כך סיכם הרד"ק את מחלוקת רש"י והראב"ע: "הלא אם תיטיב שאת - אם תיטיב לבך ומעשיך יהיה לך שאת, פירוש כפרה וסליחה, כמו 'נושא עון' (שמות לד).

והחכם ר' אברהם בן עזרא פירש: שאת ענין נשיאה, לפי שאמר שנפלו פניו, אמר לו הא-ל: אם תיטיב - תשא פניך תמורת מה שנפלו, או אשא פני אליך".

         כעין זה כתב גם הרמב"ן: "הלא אם תיטיב שאת - על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך.

ועל דעת רבי אברהם שאת פניך, כנגד 'למה נפלו פניך', כי המתבייש כובש פנים למטה.

וכן 'ואור פני לא יפילון' (איוב כט, כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה.

וזה טעם 'אולי ישא פני' (להלן לב, כא), 'לא תשא פני דל' (ויקרא יט, טו)".

סיכום

         נמצאנו למדים שבפסוק זה מופיעים יסודות אמוניים רבים:

         א. לפי רש"י למדנו ארבעה דברים:

1. התשובה מכפרת עוון.
2. העונש צפוי לחוטא בעולם הבא.
3. היצר הרע מנסה להכשיל אותנו כל הזמן.
4. יש לנו יכולת להתגבר על היצר הרע ולבחור בטוב.

         ב. לפי הראב"ע למדנו שני דברים נוספים:

1. החטא מביא לא רק לעונש בעולם הבא, אלא גם לבושה בעולם הזה.
2. רק התיקון מסלק את הבושה, ומחזיר את נשיאות הפנים.

         יהי רצון שלא נחטא, ומה שכבר חטאנו נתקן בתשובה שלמה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.