מדוע אמר ד' ליצחק: "וַהֲקִמֹתי את הַשְבֻעָה אשר נשבעתי לאברהם אביך"?
הקדמה
נאמר בפרשתנו (פרק כ"ו):
א. "ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.
ב. וירא אליו ד' ויאמר: אל תרד מצרימה, שְכֹן בארץ אשר אֹמַר אליך.
ג. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, וַהֲקִמֹתי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם אביך".
א. שאלת הרמב"ן
יש לשאול: מדוע ד' צריך לומר ליצחק שהוא יקיים את השבועה שנשבע לאברהם? הרי ברור שאם ד' נשבע הוא יקיים את דברו!
כך שאל הרמב"ן: "וַהֲקִמֹתִי את השְבֻעָה - אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם (שמ"א טו, כט)! ואברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלקים! והשבועה איננה על תנאי! כי ביעקב הוצרך מפני עשו אחיו לומר שבו יתקיים הברית ובזרעו (להלן לה, יב), לא בעשו".
ב. תשובת הרמב"ן
ענה הרמב"ן: "ונראה שזה המאמר 'והֲקִמֹתי את השְבֻעָה' יחשב שבועה! ולכך תמיד יאמר בתורה: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א), 'אשר נשבעת להם בך' (שם לב, יג), כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת.
ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם. כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר: 'וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר' (ויקרא כו, מב), כי כלם בעלי ברית לאלקים".
ג. האם רש"י מסכים לחידושו של הרמב"ן?
כך עולה גם מדברי רש"י בפרשת וארא.
על הפסוקים "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב... וגם הֲקִמֹתי את בריתי אִתם לתת להם את ארץ כנען" (שמות ו, ג-ד) כתב רש"י:
"לתת להם את ארץ כנען - לאברהם: בפרשת מילה נאמר: 'אני א-ל שד-י וגו'. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, א-ח).
ליצחק: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם' (בראשית כו, ג), ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם, בא-ל שד-י אמרתי...".
מדברי רש"י על הברית ליצחק, נראה שכאשר הזכיר ד' בדבריו ליצחק את השבועה שנשבע לאברהם הרי הוא כאילו נשבע ליצחק, ושהשבועה הרי היא כברית! שכן ליצחק לא נאמר השם "א-ל שד-י", אבל כיוון שנאמרה לו הבטחה על ארץ ישראל: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", ובה נאמר גם: "וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם" (בראשית כו, ג), ולאברהם נאמר השם "א-ל שד-י", הרי שכאילו נאמר גם ליצחק שם זה.
עוד עולה מדברי רש"י ורמב"ן אלו, שברית ושבועה הן זהות. שכן בפרשתנו נאמרה לשון שבועה ביחס ליצחק, ואומר הרמב"ן שלא מצאנו שבועה ליצחק כי אם זו, והתורה כותבת בכמה מקומות שד' כרת ברית עם יצחק, כגון בפרשת וארא, וכן בפרשת בחוקותי, כמו שציטט הרמב"ן.
מקומות נוספים שבהם כתב רש"י שברית היא שבועה
הסבר זה ששבועה היא כברית עולה ממה שכתב רש"י במספר מקומות.
- בהמשך פרשת וארא (שמות ו, ה-ו) כתב רש"י: "וגם אני - כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים. לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר - אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו: 'וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי' (בראשית טו, יד). לכן - על פי אותה השבועה". עולה מדבריו שהברית היא כשבועה.
- בפירושו לפרשת חיי שרה (בראשית כד, ז) כתב רש"י: "ואשר נשבע לי - בין הבתרים". והרי בכל פרשת ברית בין הבתרים (בראשית פרק ט"ו) לא נזכרת, אף לא פעם אחת המלה שבועה בשום הטיה שהיא! אלא שרש"י למד שברית ושבועה הן זהות!
- כן עולה מדברי רש"י גם בפירושו בהמשך פרקנו (כו, לב): "שבעה - על שם הברית".
כן עולה מרש"י גם במקומות נוספים.
יהי רצון שנזכה בקרוב להתקיימות השבועה שכרת ד' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
