סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
נאמר בפרשתנו (פרק מ"ג):
כט. "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו, ויאמר: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי? ויאמר: אלקים יחנך בני.
ל. וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל אחיו, ויבקש לבכות, ויבא החדרה ויבך שמה".
באופן פשוט נראה שהפסוקים אומרים שכאשר ראה יוסף את בנימין וברך אותו, הוא התרגש מאד, ולכן ביקש לבכות.
אבל רש"י הוסיף: "כי נכמרו רחמיו - שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא.
יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה.
אמר לו: ומה שמם? אמר לו: בלע ובכר' וגו' (להלן מו, כא).
אמר לו: מה טיבן של שמות הללו?
אמר לו: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו... מיד נכמרו רחמיו".
יש לשאול: מדוע לא פירש רש"י כמו הפשט הפשוט?
הסביר ה"משכיל לדוד", שאם הכוונה רק כפי הפשט הפשוט, היתה התורה יכולה לקצר ולכתוב: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו עליו". מדוע האריכה התורה וכתבה: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל אחיו"? ללמדנו שבנימין דבר עם יוסף, ודבורו גרם ליוסף לבכות, וכוונת הפסוק היא: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל דברי אחיו".
זו לשון רש"י בשלמותה: "כי נכמרו רחמיו - שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא.
יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה.
אמר לו: ומה שמם? אמר לו: בלע ובכר' וגו' (להלן מו, כא).
אמר לו: מה טיבן של שמות הללו?
אמר לו: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו:
6-7. אחי וראש - אחי היה וראשי היה.
ראשית יש לציין שמהסברו של בנימין לשמות בלע, אשבל, גרא וארד, מוכח שהוא ידע שיוסף חי, ונמכר לבין האומות, ולא חשב שיוסף מת, כמו שחשב יעקב.
אפשר שהדבר רמוז גם במה שאמר בנימין ליוסף בתחילת דבריו: "אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא". הוא לא אמר: "אח היה לי ומת", כמו שאמר יהודה אחר כך: "ואחיו מת" (מד, כ), אלא: "איני יודע היכן הוא", משמע שהוא חי.
עוד נראה שבנימין לא גילה לאחיו וליעקב אביו את משמעות השמות, לפחות לא את משמעות ארבעת השמות הללו, שכן מהם עולה שיוסף נמצא בין האומות. וגם כעת, כאשר דבר עם יוסף, כנראה שאחיו לא שמעו את דבריו.
מהיכן ידע בנימין שיוסף חי? ברוח הקדש! כך כתב רבנו בחיי בפרשת וישב (לז, לג): "...הקב"ה הגיד לבנימין שידע ברוח הקודש, שהרי אבנו של בנימין: ישפה, ודרשו רז"ל (בראשית רבה עא, ה): יש פה, ואף על פי כן שתק ולא גלה" (וכן כתב ה"משכיל לדוד" כאן ו"עץ יוסף" על המדרש רבה צד, ז).
המהר"ל ב"גור אריה" העמיק להסביר את היחס בין השמות השונים, וזו לשונו: "מה שקרא בנימין שמות בניו דווקא בשמות אלו, לפי שאלו עשרה שמות - חמישה מהם מורים על מעלת יוסף, וחמישה מהם על צרותיו. וזה יותר צער, אחר שהיה לו חמישה שמות שנקרא לו על שם המעלה, והגיעו לו הצרות, שהצרה הפך המעלה.
וזה כי נקרא לו 'אחי', על שם שהיה אחד מן השבטים החשובים. ונקרא עוד 'ראש', על שם שהיה ראש המַטֶה. ונקרא עוד 'בכר', שהיה בכור לאמו, שזהו חשיבות בפני עצמו. 'מופים', מפי אביו למד, מזה נודע שהוא עיקר תולדותיו של יעקב, שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו, ובשביל זה הוא עיקר תולדותיו כדלעיל. ו'נעמן' שכל מעשיו נעימים.
וכנגד שהיה 'אחי' - עתה היה גר באכסניא, שאין לו אח וקרוב.
וכנגד שהיה 'ראש' - עתה ירד בין האומות.
וכנגד שמפי אביו למד והיה עיקר תולדות אביו - עתה לא ראה אביו בשמחתו.
וכנגד שהיו מעשיו נעימים - עתה שבאו אל, באו עליו יסורין כאילו לא היו מעשיו טובים.
וכנגד שהיה בכור שהוא עיקר - עתה נבלע בין האומות.
ולכך 'בלע' ו'בכר' זה אצל זה, 'אשבל גרא נעמן אחי' גם כן זה אצל זה, 'ראש מופים חפים וארד' זה אצל זה.
ולא זכר חמישה המורים על המעלה ביחד, וחמישה המורים על הצרה ביחד, שרצה לחלק ולהפריד הרע, שלא יחזק, לכך ארבעה טובים ביחד באמצע, ולא תמצא רק שני שמות מורים על הרע ביחד.
ולא היו כל החמישה המורים על הטוב באמצע ביחד - ושני שמות רעים ביחד לפניהם ושלושה אחריהם, שאם כן היה מתחזק ברע, כי שלושה הוא חזקה (יבמות סד ע"ב)".
נמצאנו למדים מדברי המהר"ל שעם כל אהבתו של בנימין ליוסף, וקריאת שמות בניו על שם מעלותיו וצרותיו של יוסף, כמה ראוי לדקדק בנתינת השמות, שלא לצרף שמות המורים על דבר רע שלש פעמים, שלא תהיה חזקה.
במדרש בראשית רבה פרשת ויצא (עא, ה) אמרו:
"רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין:
בנימין - ישפה (שמות כח, כ) - יש פה - יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד,
שאול - 'ואת דבר המלוכה לא הגיד לו' (שמואל א י, טז),
אסתר - 'אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה' (אסתר ב, כ)".
נמצאנו למדים שמעלתו של בנימין שידע לשתוק, באה לו מאמו רחל, ומעלה זו המשיכה בזרעו של בנימין: בשאול ובאסתר.
אחת המעלות הגדולות של האדם היא היכולת לשתוק. יהי רצון שנדע תמיד לשתוק במקום שצריך לשתוק.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרשת לך לך | הקדמה מצות המילה כתבו מפרשים רבים שענינה של המילה הוא להחליש את כוח התאוה. הסבר זה, עם כל...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת בראשית | הקדמה נאמר בפרשתנו: "ויאמר ד' אלקים: הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת ויצא | מדוע ירא יעקב? והרי ד' הבטיח לו שהוא ישמור עליו! א. דברי הגמרא במסכת ברכות נאמר...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
הקדמה לסיום ספר בראשית כדאי לחזור ולסכם בעשר נקודות את היחס בין ארץ ישראל לעם ישראל בספר בראשית: א. היחס...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית