מה ניתן ללמוד מהשמות שנתן בנימין לבניו?
הקדמה: פשט הפסוקים והסבר רש"י
נאמר בפרשתנו (פרק מ"ג):
כט. "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו, ויאמר: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי? ויאמר: אלקים יחנך בני.
ל. וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל אחיו, ויבקש לבכות, ויבא החדרה ויבך שמה".
באופן פשוט נראה שהפסוקים אומרים שכאשר ראה יוסף את בנימין וברך אותו, הוא התרגש מאד, ולכן ביקש לבכות.
אבל רש"י הוסיף: "כי נכמרו רחמיו - שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא.
יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה.
אמר לו: ומה שמם? אמר לו: בלע ובכר' וגו' (להלן מו, כא).
אמר לו: מה טיבן של שמות הללו?
אמר לו: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו... מיד נכמרו רחמיו".
יש לשאול: מדוע לא פירש רש"י כמו הפשט הפשוט?
הסביר ה"משכיל לדוד", שאם הכוונה רק כפי הפשט הפשוט, היתה התורה יכולה לקצר ולכתוב: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו עליו". מדוע האריכה התורה וכתבה: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל אחיו"? ללמדנו שבנימין דבר עם יוסף, ודבורו גרם ליוסף לבכות, וכוונת הפסוק היא: "וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו אל דברי אחיו".
א. הסבר רש"י לשמות בני בנימין
זו לשון רש"י בשלמותה: "כי נכמרו רחמיו - שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא.
יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה.
אמר לו: ומה שמם? אמר לו: בלע ובכר' וגו' (להלן מו, כא).
אמר לו: מה טיבן של שמות הללו?
אמר לו: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו:
- בלע - שנבלע בין האומות.
- בכר - שהיה בכור לאמי.
- אשבל - ששבאו אל.
- גרא - שנתגייר באכסניא.
- ונעמן - שהיה נעים ביותר.
6-7. אחי וראש - אחי היה וראשי היה.
- מופים - מפי אביו למד.
- וחופים - שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו.
- וארד - שירד לבין האומות, כדאיתא במסכת סוטה (לו, ע"ב), מיד נכמרו רחמיו".
ראשית יש לציין שמהסברו של בנימין לשמות בלע, אשבל, גרא וארד, מוכח שהוא ידע שיוסף חי, ונמכר לבין האומות, ולא חשב שיוסף מת, כמו שחשב יעקב.
אפשר שהדבר רמוז גם במה שאמר בנימין ליוסף בתחילת דבריו: "אח היה לי, ואיני יודע היכן הוא". הוא לא אמר: "אח היה לי ומת", כמו שאמר יהודה אחר כך: "ואחיו מת" (מד, כ), אלא: "איני יודע היכן הוא", משמע שהוא חי.
עוד נראה שבנימין לא גילה לאחיו וליעקב אביו את משמעות השמות, לפחות לא את משמעות ארבעת השמות הללו, שכן מהם עולה שיוסף נמצא בין האומות. וגם כעת, כאשר דבר עם יוסף, כנראה שאחיו לא שמעו את דבריו.
מהיכן ידע בנימין שיוסף חי? ברוח הקדש! כך כתב רבנו בחיי בפרשת וישב (לז, לג): "...הקב"ה הגיד לבנימין שידע ברוח הקודש, שהרי אבנו של בנימין: ישפה, ודרשו רז"ל (בראשית רבה עא, ה): יש פה, ואף על פי כן שתק ולא גלה" (וכן כתב ה"משכיל לדוד" כאן ו"עץ יוסף" על המדרש רבה צד, ז).
ב. הסבר ה"גור אריה"
המהר"ל ב"גור אריה" העמיק להסביר את היחס בין השמות השונים, וזו לשונו: "מה שקרא בנימין שמות בניו דווקא בשמות אלו, לפי שאלו עשרה שמות - חמישה מהם מורים על מעלת יוסף, וחמישה מהם על צרותיו. וזה יותר צער, אחר שהיה לו חמישה שמות שנקרא לו על שם המעלה, והגיעו לו הצרות, שהצרה הפך המעלה.
וזה כי נקרא לו 'אחי', על שם שהיה אחד מן השבטים החשובים. ונקרא עוד 'ראש', על שם שהיה ראש המַטֶה. ונקרא עוד 'בכר', שהיה בכור לאמו, שזהו חשיבות בפני עצמו. 'מופים', מפי אביו למד, מזה נודע שהוא עיקר תולדותיו של יעקב, שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו, ובשביל זה הוא עיקר תולדותיו כדלעיל. ו'נעמן' שכל מעשיו נעימים.
וכנגד שהיה 'אחי' - עתה היה גר באכסניא, שאין לו אח וקרוב.
וכנגד שהיה 'ראש' - עתה ירד בין האומות.
וכנגד שמפי אביו למד והיה עיקר תולדות אביו - עתה לא ראה אביו בשמחתו.
וכנגד שהיו מעשיו נעימים - עתה שבאו אל, באו עליו יסורין כאילו לא היו מעשיו טובים.
וכנגד שהיה בכור שהוא עיקר - עתה נבלע בין האומות.
ולכך 'בלע' ו'בכר' זה אצל זה, 'אשבל גרא נעמן אחי' גם כן זה אצל זה, 'ראש מופים חפים וארד' זה אצל זה.
ולא זכר חמישה המורים על המעלה ביחד, וחמישה המורים על הצרה ביחד, שרצה לחלק ולהפריד הרע, שלא יחזק, לכך ארבעה טובים ביחד באמצע, ולא תמצא רק שני שמות מורים על הרע ביחד.
ולא היו כל החמישה המורים על הטוב באמצע ביחד - ושני שמות רעים ביחד לפניהם ושלושה אחריהם, שאם כן היה מתחזק ברע, כי שלושה הוא חזקה (יבמות סד ע"ב)".
נמצאנו למדים מדברי המהר"ל שעם כל אהבתו של בנימין ליוסף, וקריאת שמות בניו על שם מעלותיו וצרותיו של יוסף, כמה ראוי לדקדק בנתינת השמות, שלא לצרף שמות המורים על דבר רע שלש פעמים, שלא תהיה חזקה.
סיום
במדרש בראשית רבה פרשת ויצא (עא, ה) אמרו:
"רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין:
בנימין - ישפה (שמות כח, כ) - יש פה - יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד,
שאול - 'ואת דבר המלוכה לא הגיד לו' (שמואל א י, טז),
אסתר - 'אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה' (אסתר ב, כ)".
נמצאנו למדים שמעלתו של בנימין שידע לשתוק, באה לו מאמו רחל, ומעלה זו המשיכה בזרעו של בנימין: בשאול ובאסתר.
אחת המעלות הגדולות של האדם היא היכולת לשתוק. יהי רצון שנדע תמיד לשתוק במקום שצריך לשתוק.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
