א. שם "אלקים" ושם "ד'"

נאמר בפרשתנו: "ויזכר אלקים את רחל, וישמע אליה אלקים, ויפתח את רחמה" (ל, כב).

         נשאלת השאלה: מדוע בפסוק המתאר את זכירת רחל, שהיא חסד ורחמים, מופיע שם אלקים, שמסמל את מידת הדין, ואין מופיע שם ד', שמסמל את מידת הרחמים?

         כך כתב רש"י בפירושו לתחילת ספר בראשית (א, א): "ברא אלקים – ולא אמר: 'ברא ד'', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מידת רחמים ושתפה למידת הדין, והיינו דכתיב: 'ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים' (ב, ד)".

         כעין זה כתב רש"י גם בפרשת נח (ח, א): "ויזכר אלקים – זה השם מידת הדין היא, ונהפכה למידת רחמים על ידי תפילת הצדיקים".

         למדנו שכאשר כתוב שם "אלקים" הדבר רומז למידת הדין, ואם כן נשאלת השאלה: מדוע בפסוק המתאר את זכירת רחל, שהיא חסד ורחמים, מופיע שם אלקים, שמסמל את מידת הדין, ואין מופיע שם ד', שמסמל את מידת הרחמים?

         נראה לחזק את השאלה מהאמור בספר שמואל (א א, יט): "וידע אלקנה את חנה אשתו, ויזכרה ד'" לא נאמר: 'ויזכרה אלקים', אלא: "ויזכרה ד'", ששם זה הוא מידת הרחמים!

ב. מדוע נזכר שם אלקים בדבר שהוא רחמים?

         כתב על כך רש"י: "ויזכר אלקים את רחל – זכר לה שמסרה סימניה לאחותה". כלומר: נזכר כאן שם "אלקים" כיון שהגיע לה להפקד גם במדת הדין!

         יש להביא ראיה לדברים ממה שכתב רש"י בפרשת נח (ח, א) על הפסוק "ויזכר אלקים את נח": "מה זכר להם לבהמות? זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן, ושלא שמשו בתיבה". רואים מרש"י שכאשר כתוב "ויזכר אלקים" המשמעות היא שאלקים זכר מעשה טוב שעשו.

         גם בזכירה שנאמרה אצל לוט נאמר: "ויזכר אלקים את לוט" (יט, כט), וגם שם פירש רש"י שד' זכר ללוט את הזכות שהוא לא גילה למצרים ששרה היא אשתו של אברהם.

         לעומת זאת בספר שמואל (א א, יט) על הפסוק "וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ד'" לא הסביר רש"י מה זכירה זכר לה ד'. ומדוע? לפי דברינו מובן, כיון ששם לא נאמר: 'ויזכרה אלקים', אלא: "ויזכרה ד'", ששם זה הוא מידת הרחמים!

         עוד הסביר ה"שפתי חכמים" (אות ד) את הזכירה כאן מצד מדת הדין: "שהוא מידה כנגד מידה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.