הקדמה
נאמר בפרשתנו: "וַיֶעְתַּר יצחק לד' לנֹכח אשתו, כי עקרה הוא, וַיֵעָתֶר לו ד', ותהר רבקה אשתו".
יש לשאול: מדוע כתבה התורה: "ויעתר יצחק לד'", ולא כתבה: "ויתפלל יצחק לד'", או: "ויצעק יצחק לד'"?
נאמרו על כך מספר תשובות במפרשים, ומהן אנחנו יכולים ללמוד כיצד יש להתפלל, ועל כוחה של התפילה.
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "ויעתר - הרבה והפציר בתפלה.
ויעתר לו - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו.
ואומר אני: כל לשון 'עתר' לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן: 'וַעֲתַר עֲנַן הקטֹרת' (יחזקאל ח, יא) - מרבית עליַת העשן, וכן: 'וְהַעְתַּרְתֶּם עלי דבריכם' (שם לה, יג), וכן: 'נַעְתָּרוֹת נשיקות שונא' (משלי כז, ו) - דומות למרובות, והנם למשא".
לפי רש"י התורה כתבה: "ויעתר יצחק לד'", ולא כתבה: "ויתפלל יצחק לד'", כדי להדגיש הוא הרבה בתפילה.
מדברי רש"י אנו למדים שכאשר יש בעיה קשה - צריך להרבות בתפילה.
ב. הסברו הראשון של ה"לקח טוב"
הסבר אחר כתב ה"לקח טוב": "ויעתר יצחק לד' - מהו לשון עתירה? הרחת שמהפכין התבואה בגורן קורין 'עתירה'. ללמדך כשם שעתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכין את הגזירה הרעה לטובה".
מדברי ה"לקח טוב" אנו למדים על כוחה של התפילה, שהיא יכולה להפוך את הגזרה הרעה לטובה.
כעין זה כתב גם רבנו בחיי: "מכאן יש ללמוד עוד כח התפילה, שהיא גדולה מאד, ואפילו לשנות הטבע. ומטעם זה הזכיר לשון 'ויעתר', ולא אמר: 'ויתפלל', או: 'ויצעק', ושאר הלשונות, כי הוא מלשון 'עתר'. וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפ"ק דסוכה (יד ע"א): 'למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר? מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות'. באורו: מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה, ואחר כך מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפילתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואחר כך ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה".
ג. הסברו השני של ה"לקח טוב"
הסבר נוסף כתב ה"לקח טוב": "דבר אחר: 'ויעתר יצחק' כמו 'ויחתר', כי עי"ן וחי"ת משמשין, כמו: 'עשקה לי ערבני' (ישעיה לח, יד), והוא 'חשקה', וכאלה הרבה, שהיה חותר בתפילתו, כאדם שחותר לו בקיר, לפתוח לו פתח.
ויעתר לו ד' - שכשם שיצחק אבינו היה מחתר לפתוח לו פתח רחמים, כך הקדוש ברוך הוא היה שמח לפתוח לו פתח, לעשות רצון צדיק, לכך נאמר: 'ויעתר לו ד''".
מדברי ה"לקח טוב" הללו אנו למדים שכאשר יש בעיה קשה - צריך להרגיש בתפילה כאילו רוצים לחתור פירצה בקיר. וכמו כן למדנו מדבריו שד' שמח בתפילתנו, ורוצה לקבל אותה, ומחכה שנתפלל.
גם רבנו בחיי כתב כך בקיצור: "וכן פירשוהו עוד מלשון מחתרת, וכענין שדרשו במנשה (סנהדרין קג ע"א)". [עיין על כך בהרחבה במאמרי במלכים ב' פכ"א: "מדוע לא נכתבה תשובת מנשה בספר מלכים?"].
ד. הסבר רבנו בחיי לסדר המלים בפסוק
שאל רבנו בחיי: "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה היא - הכתוב היה ראוי להקדים ולומר: 'ותהי רבקה עקרה', ואחר כך: 'ויעתר יצחק לד' כי עקרה היא'"!
ענה על כך רבנו בחיי: "ומה שהקדים התפילה - יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סבת התפילה, שאם כן הסבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה, שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו. וזהו שדרשו ז"ל: (שיר השירים רבה ב, לד) 'מפני מה נתעקרו האמהות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'".
למדנו מדברי רבנו בחיי שד' יוצר את המצבים הקשים כדי שנתפלל!
ה. הוספת התרגום יונתן לפסוק
כתב התרגום יונתן: "ואזל יצחק לטוור פולחנא, אתר דכפתיה אבוי, והפך יצחק בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על אנתתיה, ארום עקרא הות גביה עשרין שנין, ואתהפיך בגיניה דעתיה דקב"ה ממה דגזר עליה, דאף הוא הוה עקר, ואתרוח, ואתעברת רבקה אנתתיה".
הסביר את דבריו ב"כתר יונתן": "וילך יצחק להר העבודה, מקום שעקדו אביו, והפך יצחק בתפילותיו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו, כי עקרה היתה אצלו עשרים שנים, ותתהפך בעבורו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר עליו, שאף הוא היה עקר, ונסתייע, ותהר רבקה אשתו".
למדנו מדברי התרגום יונתן שיש ענין מיוחד להתפלל במקום המקדש, ואלי ניתן ללמוד מדבריו באופן יותר כללי שיש ענין להתפלל בבית כנסת, ובמקומות קדושים.
סיכום
למדנו מהפסוק ומהמפרשים מספר דברים:
- כאשר יש בעיה קשה - צריך להרבות בתפילה.
- התפילה יכולה להפוך את הגזרה הרעה לטובה.
- כאשר יש בעיה קשה - צריך להרגיש בתפילה כאילו רוצים לחתור פירצה בקיר.
- ד' שמח בתפילתנו, ורוצה לקבל אותה, ומחכה שנתפלל.
- ד' יוצר את המצבים הקשים כדי שנתפלל.
- יש ענין מיוחד להתפלל במקום המקדש.
ד' יזכנו להתפלל בכוונה, ושתתקבלנה תפילותינו ברצון.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
