הקדמה
התורה מתארת באריכות את בריאת העולם על ידי ד', אבל לכאורה היא לא כותבת מה תכלית העולם: לשם מה ברא ד' את העולם!
תשובה לדבר מצויה בדברי רש"י כבר על הפסוק הראשון בתורה!
א. הסבר רש"י לפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"
על הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", כתב רש"י: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שאמרו רז"ל: בשביל התורה, שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל, שנקראו 'ראשית תבואתֹה' (ירמיה ב, ג)".
לפי רש"י עולה שפירוש הפסוק הוא:
"בשביל התורה [שנקראת ראשית] ברא אלקים את השמים ואת הארץ"!
וכן: "בשביל ישראל [שנקראו ראשית] ברא אלקים את השמים ואת הארץ"[1]!
כלומר: תכלית בריאת העולם היא בשביל ישראל ובשביל התורה!
לכאורה יש לשאול על דברי רש"י: לשם מה נברא העולם? בשביל ישראל או בשביל התורה?
ב. הסבר רש"י לפסוק "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי"
נראה שרש"י עצמו ענה על שאלה זו בהמשך הפרשה, ש"בשביל התורה" ו"בשביל ישראל" אינם שני דברים נפרדים, אלא דבר אחד!
על המלים "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (א, לא), כתב רש"י: "יום הששי - הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר: 'יום הששי' - שכלם תלויים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה".
דהיינו שהעולם נברא כדי שישראל יקבלו את התורה!
כן כתב רש"י בקיצור גם בפירושו למסכת סנהדרין (צא סע"ב בד"ה "מששת ימי בראשית") בהסבר הפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ": "דכתיב 'בראשית ברא', בשביל התורה שהיא ראשית, וישראל נקראו 'ראשית תבואתֹה' (ירמיהו ב, ג) שעתידין להנחילה, ברא אלקים את השמים ואת הארץ"[2].
ג. הסתירה לכאורה בדברי רש"י בסוף פרשת בראשית
בסוף פרשת בראשית מופיעה סתירה לכאורה בדברי רש"י:
על הפסוק "וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו" (ו, ו), כתב רש"י:
"ויתעצב אל לבו - נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו: 'נעצב המלך על בנו' (שמואל ב יט, ג).
וזה כתבתי לתשובת אפיקורס אחד ששאל את רבי יהושע בן קרחה.
אמר לו: אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו: הן.
אמר לו: והא כתיב: 'ויתעצב אל לבו'? אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך?
אמר לו: הן. אמר לו: ומה עשית?
אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות?
אמר לו: בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו: כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן, לא נמנע מלבראן, בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם".
בפסוק זה כתב רש"י שהעולם נברא בשביל הצדיקים!
לעומת זאת, על הפסוק הסמוך: "ויאמר ד' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתִם" (ו, ז), כתב רש"י: "מאדם עד בהמה - אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר: הכל נברא בשביל האדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו".
בפסוק זה כתב רש"י שהעולם נברא בשביל האדם!
נשאלת אפוא השאלה: לשם מה נברא העולם? רק בשביל הצדיקים, או בשביל כל האדם?
נראה שהתשובה היא שהעולם נברא בשביל האדם, אבל בשביל עיקר האדם, שהוא ישראל, וכדי שנקבל את התורה ונקיים אותה ונהיה צדיקים, וכך מתישבים כל ארבעת ההסברים שכתב רש"י על השאלה לשם מה נברא העולם.
ד. ישראל כתכלית הבריאה
על ישראל כתכלית הבריאה חזר רש"י גם במקומות נוספים:
- בפירושו לפסוק "ואל בני ישראל תאמר: איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת, עם הארץ ירגמהו באבן" (ויקרא כ, ב), כתב רש"י: "עם הארץ - עם שבגינו נבראת הארץ". כלומר: בשביל ישראל נברא העולם!
- גם בפירושו לפסוקים "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ד' עמו, יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ח-ט), כתב רש"י דברים דומים. אמנם שם לא כתב רש"י שהעולם נברא בשביל ישראל, אבל כתב שכאשר הקב"ה כמעט והשמיד את העולם, הוא לא עשה זאת, כדי שעם ישראל יופיע בעולם:
"בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם הציפם ושטפם.
בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן, אלא: 'יצב גבולות עמים' - קיימם ולא אבדם.
למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון.
כי חלק ד' עמו - למה כל זאת? לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו? עמו, ומי הוא עמו? יעקב חבל נחלתו. והוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכויות: זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו, הרי שלש, כחבל הזה שהוא עשוי בשלושה גדילים. והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בנו של יצחק".
סיום: עם ישראל יזכה לבנות את בית המקדש בזכות התורה
על הפסוק "עד יעבֹר עמך ד', עד יעבֹר עם זוּ קנית" (טו, טז) אמרה המכילתא (מסכת דשירה פרשה ט): "ארבעה נקראו קנין:
ישראל נקראו קנין, שנאמר: 'עם זו קנית' (שמות טו, טז).
שמים וארץ נקראו קנין, שנאמר: 'קונה שמים וארץ' (בראשית יד, יט).
בית המקדש נקרא קנין, שנאמר: 'הר זה קנתה ימינו' (תהלים עח, נד).
התורה נקראת קנין, שנאמר: 'ד' קנני ראשית דרכו' (משלי ח, כב)".
מהי המשמעות שארבעה דברים אלו נקראו "קנין"?
פירש רש"י: "קנית - חבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים, שחביב על האדם".
במסכת פסחים (פז ע"ב), על הגמרא המקבילה למכילתא, כתב רש"י דברים דומים, בתוספת הסבר: "קנינין - חשובין בעיניו לקרותם קנין לו, כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו".
בפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא שם הדגיש נקודה נוספת: "ארבעה נקראו קנין - שהם דברים וקנינים חשובים לפני המקום, והם דברים שקנין העולם תלוי בהם.
ישראל קנין אחד - שבשבילם נברא העולם, והם קיום העולם, שעל ידי שקיבלו את התורה העולם מתקיים, הרי שהם עיקר קיום העולם.
שמים וארץ - פירש רש"י בפרקי אבות (פ"ו מי"א) שהם עמודי העולם.
בית המקדש - הוא קיום העולם, שעל ידי הקרבנות מתכפרים עוונות העולם, והשכינה שורה בישראל, וזהו קיומם[3].
התורה נקראת קנין - שהעולם עומד עליה, כדכתיב: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיהו לג, כה). וכל הבריאה היתה על תנאי עד שקיבלו ישראל את התורה".
כאמור, יסוד הדברים שכתב בפירוש "זה ינחמנו" נמצא ברש"י בתחילת התורה!
הוסיפה המכילתא ואמרה:
"יבואו ישראל שנקראו קנין, לארץ ישראל שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שהוא קנין, בזכותה של תורה שנקראת קנין" (שם פרשה ט).
במהרה בימינו, אמן.
[1] יש לציין שיש חומשים שבהם במקום "בשביל ישראל" כתוב: "בשביל הצדיקים", אבל בפסוק שהביא רש"י ראיה לדבריו, וכן במדרש שהוא מקורו של רש"י (ויקרא רבה לו, ד) מפורש: "שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב: 'בראשית ברא אלקים', ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר: 'קדש ישראל לד', ראשית תבואתֹה' (ירמיהו ב, ג)"! וכן כתב רש"י גם בפירושו לסנהדרין המובא בסמוך. ואפשר שכוונת אותם דפוסים במילה "צדיקים" היא גם כן לעם ישראל, כמו שנאמר בפסוק: "ועמך כלם צדיקים" (ישעיהו ס, כא).
[2] ועיין עוד בפירוש "אור החיים" הקדוש כאן א, א אות ה.
[3] עיין במאמר "מהי תכלית המשכן ומהו הכלי העיקרי במשכן?" בפרשת תרומה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
