הקדמה: חשיבות לימוד הזכות על הצדיקים

נאמר בסוף הפרשה (פרק יא):

פסוק ל"א: "ויקח תרח את אברם בנו, ואת לוט בן הרן בן בנו, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו, ויצאו אִתם מֵאוּר כשדים ללכת ארצה כנען, ויבֹאו עד חרן, וישבו שם".

פסוק ל"ב: "ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה, וימת תרח בחרן".

כתב רש"י שם: "וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב: 'ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן' (יב, ד), ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם (יא, כו), הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם?

שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו: לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו. לפיכך קראו הכתוב 'מת', שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים, שנאמר: 'ובניהו בן יהוידע בן איש חי' (שמואל ב כג, כ)".

רואים מרש"י זה, שבסוף הפרשה, את חשיבות לימוד הזכות על הצדיקים. ודבר זה מופיע במקומות רבים נוספים (עיין במאמרי בסוף "הדר התורה" דברים).

מתוך כך יש שאלה גדולה על מה שכתב רש"י בראש הפרשה.

א. "נח איש צדיק, תמים היה בדֹרֹתיו"

1. הסבר רש"י בתחילת הפרשה

נאמר בתחילת הפרשה (ו, ט): "אלה תולדת נח, נח איש צדיק, תמים היה בדֹרֹתיו, את האלקים התהלך נח".

כתב על כך רש"י:

"בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר,

ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום!".

2. שאלת ה"באר שבע"

יש לשאול: מדוע לדרוש אותו לגנאי אם הכתוב משבחו?

יש לציין שמקור דברי רש"י הוא בגמרא במסכת סנהדרין (קח ע"א): "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדֹרֹתיו - אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים". אם כן רבי יוחנן הוא שאמר: בדורותיו - ולא בדורות אחרים. (ומה שכתב מי שכתב שכאילו מי שדרש כך אינו מרבותינו, קשה מאד, שכן רבי יוחנן הוא שדרש כך!!!)

וכאמור: יש לשאול: מדוע לדרוש אותו לגנאי אם הכתוב משבחו?

שאלה זו שאל ה"באר שבע" בפירושו למסכת סנהדרין שם, בחריפות גדולה:

"כל ימי הייתי קוהה [- מתקשה]: מאחר שאין לו הכרע אם לגנאי או לשבח נאמר 'בדורותיו', אם כן קשה על רבי יוחנן: למה משכן נפשו לדורשו לגנאי?".

3. תשובת ה"באר שבע"

ענה ה"באר שבע": "ויגעתי ומצאתי תירוץ חשוב ואמיתי. והוא: משום דרבי יוחנן לטעמיה אזיל, שהוא דורש במדרש רבה (בראשית רבה לב, ו): 'ויבא נח וגו' מפני מי המבול - נח מחוסר אמנה היה. אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו - לא נכנס לתיבה'".

אם כן רבי יוחנן דרש את נח לגנאי כיון שיש פסוק שממנו משמע שהיה גנאי בנח.

לכאורה יש לשאול גם על הדרשה ההיא: מדוע דרש רבי יוחנן את הפסוק ההוא כך?

יש לומר ששם הדרשה הכרחית מפשט הפסוק. שכיון שכתוב בפסוק הקודם (ז, ו): "ונח בן שש מאות שנה, והמבול היה מים על הארץ", מדוע האריכה התורה וכתבה: "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה, מפני מי המבול"? ומה היה המקרא חסר אם לא היה כתוב: "מפני מי המבול"? לכן הדרשה מתבקשת. תדע שרש"י שם כתב כן.

4. תשובת ה"שפתי חכמים"

הסבר אחר כתב ה"שפתי חכמים" כאן (אות ג) בשם המהרש"ל:

"וקשה האיך דורשין לגנאי כיון שהיה צדיק?

ויש לומר שהוא סומך על 'את האלקים' כמו שפירש רש"י ז"ל".

כך כתב רש"י בדיבור הבא: "את האלקים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר: 'התהלך לפני' (יז, א), 'אשר התהלכתי לפניו' (כד, מ). נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו".

רואים מרש"י שהוא השוה בין הלשון שנאמרה באברהם לבין הלשון שנאמרה בנח, והוא הראה את מעלתו של אברהם על נח. אם כן מסתבר שגם במלה "בדֹרֹתיו", שבה יש רמז להשוואה לדורות אחרים הכוונה היא לדורו של אברהם ולגנותו של נח.

5. תשובה נוספת

נראה לענות תשובה נוספת על פי שכתוב בהמשך הפרשה (ט, כא), שנח השתכר! דבר שאינו מתאים כלל לצדיק! כך כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"ג): "כשהחכם שותה יין - אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו. וכל המשתכר - הרי זה חוטא, ומגונה, ומפסיד חכמתו. ואם נשתכר בפני עמי הארץ - הרי זה חילל את השם".

אם כן יש לומר שכיון שמצאנו גנות כל כך גדולה בנח בהמשך הפרשה, דרש רבי יוחנן גם את הכתוב בתחילת הפרשה לגנאי.

ב. מדוע כתב רש"י: "אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום!"?

עוד יש לשאול: רש"י כתב: "בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום!". מדוע נקט רש"י לשון כל כך חריפה לפי הדורשים לגנאי? והרי בגמרא אמר רבי יוחנן רק: "בדורותיו, ולא בדורות אחרים", ומדוע כתב רש"י: "אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום!"?

נראה לומר על כך שכאשר אנו משוים את מה שכתוב על נח, בעיקר בתקופה שלפני המבול, למה שכתוב על אברהם אנו מוצאים שלושה תחומים שבהם התורה מדגישה את צדקותו של אברהם, בניגוד לנח: תורה, עבודה וגמילות חסדים, ולכן כתב רש"י שביחס לאברהם אבינו נח לא נחשב לכלום!

1. על לימוד התורה של אברהם אבינו כתב רש"י בתחילת פרשת לך לך על המלים "הנפש אשר עשו בחרן" (יב, ה): "שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום".

הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פ"א ה"ב וה"ג) האריך מאד בתיאור מעשיו של אברהם אבינו: "וכיון שארכו הימים נשתכח ד' הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן, וההיכל של אבנים, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה. והחכמים שהיו בהם, כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוק אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן, אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח, נח שם ועבר. ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו.

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוק אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוק חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוק אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר: 'ויקרא שם בשם ד' א-ל עולם' (כא, לג), וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת. עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי, ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ד' ולשמור מצות אברהם, וציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ד'".

אמנם חז"ל אמרו על נח שהוא למד תורה (רש"י ז, ב), אבל הוא לא לימד תורה את כל סביבתו.

2. על העבודה של אברהם אבינו מספרת התורה שבמקומות רבים שאליהם הוא הגיע, הוא בנה מזבח: בשכם (יב, ז), בין בית אל ובין העי (שם, ח) ובחברון (יג, יח), ואילו על נח לא כתוב שהוא בנה מזבח, אלא רק לאחר המבול (ח, כ).

וכן מסופר על אברהם אבינו שבמקומות רבים שאליהם הוא הגיע הוא קרא בשם ד' (יב, ח; יג, ד; כא, לג), שהסבירו המפרשים שהכוונה לתפילה (עיין ברש"י וברמב"ן וברד"ק שם, ובמאמרי על המזבחות שבנה אברהם), ואילו על נח לא כתוב כך אף לא פעם אחת!

כמו כן מסופר על אברהם אבינו שכאשר שמע על הגזירה על סדום הוא התפלל עליהם לבטל את הגזרה (יח, יז-לג), ואילו נח שמע שכל העולם יחרב, ולא התפלל עליהם (ו, יג-כב וזהר בראשית סז ע"ב המובא באישי התנ"ך)!

3. על גמילות החסדים של אברהם אבינו מספרת התורה בתחילת פרשת וירא על התאמצותו של אברהם במצות הכנסת אורחים, וכן היא מציינת בהמשך הפרשה: "ויטע אשל בבאר שבע" (כא, לג).

לעומת זאת על נח לא נאמר בתורה שעסק בגמילות חסדים, אלא רק אחר כך, בזמן המבול, כמו שאמרה הגמרא במסכת סנהדרין (קח ע"ב) ששֵם בנו של נח אמר לאליעזר עבד אברהם: "צער גדול היה לנו בתיבה. בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה".

וכתב ה"משך חכמה" (בראשית כב, יד): "שם היה בדור המבול, והיה בתיבה וזן ופרנס כל הנבראים שם בתיבה, והעיקר היה לתקן המדות והפעולות שהמה היו מושחתים, ש'השחית כל בשר את דרכו' (ו, יב), 'ומלאה הארץ חמס' (ו, יג), וכל לימודו היה לתקן המדות והתכונות בכל החי".

סיום

מפרשים רבים כתבו שרבי יוחנן וריש לקיש אינם חולקים מה היתה מדרגתו של נח, אלא כולם מודים שאילו נח היה בדורות אחרים הוא היה מתעלה בצדקותו, אלא שהדור הרע שהיה שרוי בו הפריע לו להתעלות. כמו כן כולם מודים שאילו היה נשאר רק במדרגה שהיה בה, והיה בדורות של צדיקים - הוא לא היה נחשב. וכל המחלוקת היא פרשנית: מה בא הכתוב להדגיש, או לרמוז: האם את מעלתו או את גנותו (רא"ם ועוד, וכן הגרח"ק בשם ה"חזון איש").

העולה מכך הוא לימוד פשוט, אבל גדול וחשוב, שנוגע לכל אחד מאתנו: אדם הנמצא בחברת צדיקים מתעלה, ואילו אדם הנמצא בחברת רשעים מתקלקל.

כך כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ו ה"א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים, ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: 'הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע' (משלי יג, כ). ואומר: 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' (תהלים א, א). וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי - ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר: 'ישב בדד וידום' (איכה ג, ח). ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים' (ירמיהו ט, א).

יהי רצון שנזכה לעסוק בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים, ולהדבק בצדיקים, ולהתעלות מעלה מעלה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.