מדוע ירא יעקב? והרי ד' הבטיח לו שהוא ישמור עליו!
א. דברי הגמרא במסכת ברכות
נאמר בפרשתנו: "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (לב, ח).
הגמרא במסכת ברכות (ד ע"א) אומרת: "ר' יעקב בר אידי רמי [-הקשה]:
כתיב: 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' (בראשית כח, טו),
וכתיב: 'ויירא יעקב מאד' (שם לב, ח)!
אמר: שמא יגרום החטא".
כעין זה כתב גם רש"י אצלנו (בפסוק י): "קטנתי מכל החסדים - נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להמסר ביד עשו".
כעין זה כתב גם הרמב"ן (בפסוק יב): "...היתה פחדתו פן יגרום החטא, ...אבל הכל מיראת חטא, כי דרך הצדיקים לירא תמיד, והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן, עובד עבודה זרה, או בדבר אחר. ושגיאות מי יבין".
דהיינו שהבטחות הקב"ה לנביא הן בתנאי שהנביא לא יחטא[1].
ב. דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ורש"י בספר ירמיהו
כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"י ה"ד): "דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר: 'פלוני ימות', או: 'שנה פלונית רעב', או: 'מלחמה', וכיוצא בדברים אלו - אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים: 'הנה דבר ולא בא'. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד, ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם, כאנשי נינוה, או שתלה להם, כחזקיה.
אבל אם הבטיח על טובה, ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר - בידוע שהוא נביא שקר. שכל דבר טובה שיגזור הא-ל, אפילו על תנאי - אינו חוזר. הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא.
הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה: 'אם לא יעמדו דברי - אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך - יודע שאתה נביא שקר', שנאמר: 'אך שמע נא את הדבר הזה וגו', הנביא אשר ידבר שלום - בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת' (כח, ו-ט)".
כעין זה הסביר גם רש"י שם: "אך שמע נא וגו' - אמר: אני מתנבא פרענויות, אם לא יבוא - איני שקרן, הקב"ה ניחם על הרעה. אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' - בבא דבר הנביא יודע וגו', אבל אם לא יבוא דברו - שקרן הוא, שנאמר: 'לא איש א-ל ויכזב וגו'' (במדבר כג, יט). כך דרש רבי תנחומא (וירא יג)".
לפי זה עולה שנבואה לטובה חייבת להתקיים!
יש לשאול: האם יש מחלוקת בין הבבלי לבין התנחומא בדבר זה?
עוד יותר יש לשאול: האם רש"י בירמיהו סותר את דבריו בפירושו לבראשית?
ג. הסבר הרמב"ם
הרמב"ם בהקדמתו למשנה [(עמ' ו במהדורת הרב קאפח (מוסד הרב קוק ירושלים, תשכ"ג)] כבר שאל על עצמו מהגמרא במסכת ברכות וענה על שאלתו: "אבל זה שיעקב פחד, וד' כבר ייעדו בטובה, כמו שאמר לו: 'והנה אנכי' וכו', ומצאנוהו שירא פן ימות, כמו שאמר: 'ויירא יעקב מאד' וכו', ואמרו החכמים בזה שהוא ירא מכח עוון שיתחייב בו מיתה, והוא אומרם: 'קא סבר שמא יגרום החטא', והרי יורה זה שד' פעמים ייעד בטובה גם כן, ויגברו העוונות ולא תתקיים זאת הטובה - דע שזה אמנם יהיה במה שבין ד' ובין הנביא, אבל שיאמר ד' לנביא שייעד בני אדם בטובה מוחלטת, ואחר כן לא תתקיים הטובה - הרי זה בטל ולא יהיה, לפי שלא היה נשאר מקום לאמת בו הנבואה, והוא כבר נתן לנו בתורתו עיקר שהוא יבחן בצדק יעודיו".
כלומר: הכלל שאין ד' חוזר בו מנבואה לטובה מתיחס רק לנבואה שנאמרה על ידי נביא לבני אדם אחרים, אבל במה שהבטיח ד' לנביא עצמו, יתכן וד' יחזור בו, ולכן יעקב פחד מעשו אף על פי שד' הבטיחו: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כח, טו).
יהי רצון שנזכה לראות בשוב הנבואה לעמנו[2].
[1] ועיין עיין עוד ברמב"ן בראשית טו, ב-ו-ז; כח, טו, וראב"ע וחזקוני שם טו, ז (בסוף הדיבור) וספורנו שם טו, ט.
[2] ועיין בהרחבה בספרי "הדר הנביאים", מל"ב פכ"ב "האם הנבואה לטובה שאמרה חולדה הנביאה לא התקיימה?!" פ"ב, עמ' 472.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
