הקדמה

נאמר בפרשתנו (פרק מה):

כה. "ויעלו ממצרים, ויבֹאו ארץ כנען, אל יעקב אביהם.

כו. ויגִדו לו לאמר: עוד יוסף חי, וכי הוא מֹשֵל בכל ארץ מצרים. ויפג לבו, כי לא האמין להם.

כז. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דִבֶּר אֲלֵהֶם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשֵׂאת אֹתו, ותחי רוח יעקב אביהם.

כח. ויאמר ישראל: רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות".

הפסוקים מדגישים שבתחילה יעקב לא האמין לבניו, אבל אחר כך: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אֹתו, ותחי רוח יעקב אביהם".

נשאלת השאלה: מה היה בראיית העגלות, שגרם ליעקב להאמין לבניו שיוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים?

נאמרו על כך מספר הסברים.

א. הסבר בעלי התוספות וה"מתנות כהונה"

מתוך קושיתם של בעלי התוספות על רש"י: "וקשה לפרש עֲגָלות לשון עֶגְלה"! כתבו בעלי התוספות הסבר אחר: "לכן נראה לפרש בפרשת עגלות המשכן, דכתיב: 'שש עגלות צב' (במדבר ז, ג)".

גם ה"מתנות כהונה" על המדרש רבה (צד, ג). אחרי ששאל: "כל ימי הייתי קוהה [-מתקשה] בו [-בדברי המדרש שהעגלות רומזות לעגלה ערופה], מטעם שלפי המדרש הזה, פשוטו של מקרא חלף הלך לו לגמרי, ונהפך מֵעֲגָלָה לְעֶגְלָה", הביא הסבר אחר: "והנה מצאתי בפירוש רש"י בספר הזה [-רש"י על המדרש רבה], וזו לשונו: 'הלוא בפרשת עגלות של משכן הייתי עוסק'. וכן בפרשה צ"ה [-כתב רש"י על המדרש רבה], זו לשונו: 'בפרשת עגלות פירש ממני - עגלות המשכן במסכת שבת'".

לפי בעלי  התוספות ורש"י על המדרש, יוסף לא רמז לעגלה ערופה, אלא לעגלות הצב, המוזכרות בפרשת הנשיאים!

יש לשאול על פירוש זה: מדוע עסקו יעקב ויוסף בעת פרידתם דווקא בפרשת עגלות הנשיאים?

עוד יש לשאול: אחרי שבעלי התוספות שאלו על פירוש רש"י מדוע עסקו יעקב ויוסף בעת פרידתם דווקא בפרשת עגלה ערופה, והסבירו את הענין בהרחבה, כמבואר למעלה, מדוע הם לא שאלו שאלה דומה על פירושם?

נראה שכוונתם היא שכאשר יעקב ויוסף עסקו בפרשת עגלות המשכן, הם לא עסקו רק בעגלות המשכן, אלא בכל עניני המשכן, כולל העגלות, ועניני המשכן כוללים מצוות רבות מאד, ולכן אין שאלה מדוע הם עסקו בפרשת המשכן. מה שאין כן פרשת עגלה ערופה, שהיא ענין שלא אמור לקרות כלל, כלומר: לא אמורה להיות רציחה בעם ישראל, לכן שאלו בעלי התוספות מדוע עסקו יעקב ויוסף בעת פרידתם דווקא בפרשת עגלה ערופה, ולא שאלו מדוע עסקו יעקב ויוסף בעת פרידתם בפרשת עגלות המשכן.

ב. הסבר על פי הזהר הקדוש שהובא במפרשים

אף על פי שה"מתנות כהונה" שאל על הפירוש של עגלה ערופה, והביא שרש"י על המדרש כתב "עגלות המשכן", כמבואר למעלה, הוא סיים את דבריו: "אכן גירסת הספר [- שיוסף רמז לעגלה ערופה] היא בכל ספרי רש"י, חדשים וגם ישנים, וכן מצאתי בפירוש רש"י כתב על קלף ישן נושן מאד, ובילקוט ובתנחומא, וזולתם רבים. וזו לשון הזהר: 'רבי אלעזר אמר: רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה, דהא בההוא פרקא אתפרש מניה' [כלומר: באותו פרק פרש ממנו]".

גם הרד"ל בחידושיו על המדרש רבה כאן (אות ג) הביא את דברי ה"מתנות כהונה" בשם הזהר הקדוש, וציין שמקומו הוא בדף רי ע"ב (ודן בענין אחר מתוך כך).

לעומת זאת בספר "אמרי אמת" לאדמו"ר מגור (נשא תרפ"ו), הביא שהזהר הקדוש בפרשתנו (ריא, א) כתב: "תא חזי, כמה עגלות הוו? שית, כמה דאת אמר: 'שש עגלות צב' (במדבר ז, ג)".

מפורש אם כן בזהר הקדוש גם הפירוש של עגלה ערופה, וגם הפירוש של עגלות צב! הכיצד?

נראה לומר שאין סתירה בין הדברים, שכן בזהר הקדוש בדף ריא לא כתוב שהסוגיה האחרונה שבה עסק יעקב אבינו עם יוסף היתה פרשת עגלות הנשיאים, אלא רק שיוסף שלח שש עגלות שרמזו לשש עגלות צב. לעומת זאת בדף רי כתוב שהסוגיה האחרונה שבה עסק יעקב אבינו עם יוסף היתה פרשת עגלה ערופה.

לפי זה עולה שהסוגיה האחרונה שבה עסק יעקב אבינו עם יוסף בנו היתה לפי דעת הזהר הקדוש פרשת עגלה ערופה, אלא שבלימודם המשותף לאורך השנים למדו גם את פרשת הנשיאים. וכעת שלח יוסף שש עֲגָלות, שמשכו אותן עֶגְלות, כפי שכתב החזקוני, ובעֶגְלות רמז יוסף לפרשת עגלה ערופה, שזו היתה הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף לפני שנפרדו, ובשש העֲגָלות, רמז יוסף לשש עגלות הצב שנדבו הנשיאים, שבה עסקו באחת הפעמים!

יש לשאול: אם הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף היתה פרשת עגלה ערופה, מדוע היה חשוב ליוסף לרמוז ליעקב אביו גם על עגלות הצב?

נראה לענות על כך שתי תשובות:

1. הרמז בעגלות הצב: אחדות ישראל

בפסוקים שבהם נזכרו עגלות הצב נאמר (במדבר פרק ז'):

א. "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, וימשח אֹתו ויקדש אֹתו ואת כל כליו, ואת המזבח ואת כל כליו, וימשחם ויקדש אֹתם.

ב. ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבֹתם, הם נשיאי המטֹת, הם העֹמְדים על הפְּקֻדים.

ג. ויביאו את קרבנם לפני ד', שש עגלֹת צב ושני עשר בקר, עגלה על שני הנְשִׂאִים ושור לאחד, ויקריבו אותם לפני המשכן".

התורה מציינת שכל עגלה הובאה בשותפות על ידי שני נשיאים. לפי זה נראה להסביר שיוסף רמז ליעקב אביו שהוא מבין שתפקידו לסלוח לאחיו ולאחד את כל שבטי ישראל, ודבר זה רמוז בכך שכל שני נשיאים עתידים לנדב עגלה אחת ביחד.

אולי ניתן להוסיף שיוסף גם רמז בעגלות הצב שכל מה שהוא עשה בתקופה האחרונה בעלילת המרגלים ובבקשת בנימין היה גם כן כדי לאחד את כל שבטי ישראל (עיין במאמרי "מדוע לא הודיע יוסף ליעקב שהוא במצרים ומדוע ציער את אחיו ואת אביו בעלילות?" בספרי "הדר התורה" בפרשת מקץ).

2. רמז נוסף בעגלות הצב: הדבקות במשכן

הסבר נוסף נראה לומר על פי מה שנאמר שם בהמשך הפסוקים:

ד. "ויאמר ד' אל משה לאמר:

ה. קח מאִתם, והיו לעבֹד את עבֹדת אהל מועד, ונתתה אותם אל הלְוִיִם, איש כפי עבֹדתו.

ו. ויקח משה את העגלֹת ואת הבקר, ויתן אותם אל הלְוִיִם.

ז. את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון, כפי עבֹדתם.

ח. ואת ארבע העגלֹת ואת שמֹנת הבקר נתן לבני מררי, כפי עבֹדתם, ביד איתמר בן אהרן הכהן".

פירש רש"י שם (ז): "כפי עבודתם - שהיה משא בני גרשון קל משל מררי, שהיו נושאים הקרשים והעמודים והאדנים".

למדנו מכאן שעיקר תפקיד העגלות היה לשאת את הקרשים.  

יש לשאול: מהיכן היו לבני ישראל קרשים כה רבים למשכן?

על הפסוק בפרשת תרומה "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עֹמְדים" (כו, טו) כתב רש"י: "ועשית את הקרשים - היה לו לומר: 'ועשית קרשים', כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו 'הקרשים'? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש, ונטע ארזים במצרים, וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים. אמר להם: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם'. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו: 'טס מטע מזורזים, קורות בתינו ארזים', שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן".

כלומר: יעקב אבינו נטע ארזים לצורך קרשי המשכן כבר בירידתו למצרים. מכאן אנו למדים כמה היה יעקב אבינו דבק במשכן, שהוא הכין את קרשי המשכן מאות שנים לפני שנצטוו עליו!

לפי זה נראה לומר שיוסף רמז ליעקב אביו שהוא גם כן דבק במשכן וכוסף אליו, ודואג כיצד ישאו את קרשי המשכן - בעגלות הצב!

ראיית הבן את כיסופי האב יוצרת את כיסופי הבן

דבר דומה מצאנו בהמשך התנ"ך בישי אבי דוד, ובבנו, דוד המלך.

בספר שמואל ב (כא, יט) נאמר: "ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים, ויך אלחנן בן יערי אֹרְגים בית הלחמי, את גלית הגִתי, ועץ חניתו כמנור אֹרְגים".

פסוק זה קשה, שכן כתוב בו שאלחנן בן יערי ארגים הוא שהרג את גלית הגתי, בניגוד למסופר לפני כן בהרחבה שדוד הוא שהרג את גלית (שמואל א פי"ז)!

ענה על כך התרגום יונתן: "והות עוד קרבא בגוב עם פלשתאי, וקטל דוד בר ישי, מחי פרוכת בית מקדשא, דמבית לחם, ית גלית גתאה, ואעא דמורניתיה כאכסן דגרדאין". כלומר: "והיה עוד קרב בגוב עם פלשתים, והרג דוד בן ישי, אורג פרוכת בית המקדש, שמבית לחם, את גלית הגתי, ועץ חניתו כמנור אורגים".

אם כן אלחנן בן יערי ארגים הוא דוד, וישי אביו נקרא "יערי ארגים", על שם שארג פרוכת לבית המקדש!

וכן כתב רש"י: "אלחנן - דוד. בן יערי אורגים - שהיו משפחתו אורגים פרוכת למקדש, הקרוי 'יער'".

גם הרד"ק הביא את דברי התרגום יונתן, והוסיף הסבר לדבריו: "ובית המקדש נקרא יער, שכתוב: 'יער הלבנון' (מל"א ז, ב, ועוד), 'מצאנוה בשדי יער' (תהלים קלב, ו)".

יש לשאול: כיצד ארג ישי פרוכת לבית המקדש? והרי בשעה שהרג דוד את גלית עדיין לא נבנה בית המקדש! בית המקדש נבנה רק כחמישים שנה אחר כך[1]!

אכן ישי ארג את הפרוכת לבית המקדש שנים רבות לפני שנבנה בית המקדש, מתוך הכיסופים הגדולים שהיו לו לבית המקדש! ומתוך שדוד ראה את הכיסופים הגדולים שהיו לאביו, ישי, לבית המקדש, כסף גם הוא כל ימיו לבית המקדש, כמו שמופיע במזמורים רבים בספר תהלים.

כמו למשל במזמור פ"ד: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי" (ג).

ובמזמור קל"ב:

א. "שיר המעלות, זכור ד' לדוד את כל ענותו.

ב. אשר נשבע לד', נדר לאביר יעקב.

ג. אם אבא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי.

ד. אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה.

ה. עד אמצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב.

ו. הנה שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדי יער".

כך גם ניתן להסביר את הרמז ששלח יוסף ליעקב אביו: אבא יקר, מתוך שאתה כל הזמן דבק במשכן, ומכין עצים לקרשי המשכן, גם אני דבק במשכן, ומכין את העגלות, שבהן ישאו את הקרשים שאתה מכין[2].

סיכום

נאמרו ארבעה הסברים על השאלה מה היה בראיית העגלות, שגרם ליעקב להאמין לבניו שיוסף חי ומושל בכל ארץ מצרים:

1. לפי הרשב"ם לא ניתן היה להוציא עגלות ממצרים בלא אישור של פרעה.
2. לפי רש"י, על פי הסבר החזקוני, העֶגְלות שמשכו את העֲגָלות רמזו לפרשת עגלה ערופה, שהיא היתה הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף.
3. לפי בעלי התוספות וה"מתנות כהונה" על פי רש"י על המדרש, העֲגָלות רמזו לעגלות הצב, המוזכרות בפרשת הנשיאים, שהיא היתה הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף.
4. לפי הזהר הקדוש שהובא ב"מתנות כהונה" העֶגְלות שמשכו את העֲגָלות רמזו לפרשת עגלה ערופה, שהיא היתה הסוגיא האחרונה שבה עסקו יעקב ויוסף, ושש העֲגָלות רמזו לעגלות הצב המוזכרות בפרשת הנשיאים, ובכך רמז יוסף ליעקב שהוא מבין שעליו לאחד את כל השבטים, וגם שהוא כולו דבוק בעניני המשכן.

יהי רצון שנזכה להיות מאוחדים ולכסוף למקדש, ומתוך האחדות והכיסופים למקדש נזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש השלישי.

[1] בית המקדש נבנה, כידוע, על ידי שלמה (מל"א ו, א), בנו של דוד, שמלך אחרי מותו של דוד (שם ב, י-יב). דוד מלך ארבעים שנה (שם), ומלכותו התחילה רק אחרי שהוא הכה את גלית, שכן בשעה שהוא הכה את גלית עדיין מלך שאול (שמ"א יז). בנין בית המקדש נמשך עד השנה האחת עשרה לשלמה (מל"א ו, לח), כך שמהריגת גלית עד בנין בית המקדש עברו למעלה מחמישים שנה!

[2] עיין גם ב"חנוכת התורה" בפרשתנו אות מ"ה שכתב: "ב'מתנות כהונה' מביא בשם מדרש על הפסוק 'וירא את העגלות' ראה עגלות צב שיביאו הנשיאים למשכן, כמה דאת אמר: 'שש עגלות צב', מיד: 'ותחי רוח יעקב אביהם', וראה שיוסף עדיין עומד בצדקו. ותמוה". וענה בדרך דרוש. ולפי דברינו הדברים מבוארים היטב על פי הפשט.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.