הקדמה
נאמר בפרשתנו (פרק ט"ו):
ז. "ויאמר אליו: אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.
ח. ויאמַר: ד' אלקים, במה אדע כי אירשנה?
ט. ויאמר אליו: קחה לי עגלה משֻלשת, ועז משֻלשת, ואיל משֻלש, ותֹר וגוזל.
י. ויקח לו את כל אלה, ויבתר אתם בתָוֶך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו, ואת הצִפֹּר לא בתר.
יז. ויהי השמש באה ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה.
יח. ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת.
יט. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמֹני.
כ. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים.
כא. ואת האמֹרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".
המאמר הקודם עסק בעיקרה של הברית, ומאמר זה יעסוק רק במשמעות ביתור הבהמות והמעבר בין הבתרים.
כתב רש"י (בפסוק י): "ויבתר אתם בתוך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו - ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת עימו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: 'ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר וגו'' (פסוק יח), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן: 'העֹברים בין בתרי העגל' (ירמיהו לד, יט), אף כאן: 'תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' (בראשית טו, יז), הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש".
רש"י כתב: "דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה", אבל רש"י לא ביאר מהי המשמעות של ביתור הבהמה והמעבר בין בתריה, ומדוע היו נוהגים כורתי ברית לבתר בהמה ולעבור בין בתריה.
בביאור משמעות ביתור הבהמה נאמרו מספר הסברים:
א. הסבר רש"י בספר ירמיהו
כמו שכתב רש"י, כריתת ברית באופן דומה נזכרת פעם נוספת בתנ"ך, בספר ירמיהו (לד, ח-טז). שם מסופר שכאשר צרו הכשדים על ירושלים בימי צדקיהו, כרת העם ברית עם ד' לקיים את ציווי התורה לשלח את העבדים בשנה השביעית, וכאשר נסוגו הכשדים מירושלים, חזרו השרים והעשירים ולקחו לעצמם את העבדים ששחררו, וכרתו ברית למרוד בד', וכרתו עגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד בד'. וכתב שם רש"י על הפסוק "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (ירמיהו לד, יח) – "…והיא היתה ברית חזקה וגמורה, לאמר: ככה יבתר ויחלק העובר עליה".
כלומר: ביתור הבהמה מבטא את האיום על מי שיעז להפר את הברית.
מדוע רש"י בפרשתנו לא ביאר את משמעות ביתור הבהמה?
יש לשאול: מדוע לא ביאר רש"י בפרשתנו את משמעות ביתור הבהמה, כשם שביאר בספר ירמיהו?
נראה שהתשובה פשוטה: ההסבר שכתב רש"י בספר ירמיהו אינו מתאים לפרשתנו! שכן בפרשתנו כתב רש"י: "'תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' - הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש". וביחס לשכינה לא שייך כמובן לומר: "ככה יבתר ויחלק העובר עליה"!
וכן כתב רבנו בחיי בפרשתנו (טו, יח): "דרך כורתי ברית... שעוברים בין בתרי בהמה... כמו שאומר: 'יהי מבותר כבהמה זו מי שיעבור על השבועה', ...וברית כזו אינו נופל בשכינה חס ושלום".
אם כן מדוע אמר ד' לאברהם לקחת בעלי חיים ולבתר אותם בתוך?
אולי ניתן להסביר שד' אמר לאברהם לבתר בהמות, והשכינה כביכול עברה בין הבתרים, אף על פי שלגביה לא שייכת המשמעות של ביתור הבהמה והמעבר בין בתריה שקיימת בין בני אדם, אבל כיון שבני אדם שכורתים ברית נוהגים לעשות כך, אמר ד' לאברהם שגם הוא יעשה כך.
ב. הסבר רבנו בחיי
רבנו בחיי כתב הסבר אחר ביחס לפרשתנו: "אבל הכוונה בברית הזו כאשר תהיה אצל ד' יתברך: כשם שאי אפשר שיהיו הבתרים חוזרים לכמות שהיו - כך אי אפשר שתתבטל מתנתו יתברך".
כלומר: ביתור הבהמה אינו מבטא איום על מי שיעבור על הברית, אלא הוא מבטא את המוחלטות של הברית, שהיא אינה יכולה להיות מופרת!
ג. הסברו הראשון של "ספר העיקרים"
הסבר שלישי לביתור בהמה בשעת כריתת ברית כתב "ספר העיקרים" (מאמר רביעי פרק מ"ה): "דרך כריתת ברית לפי מה שנמצא בכתובים הוא שהיו חותכים בעל חיים לשנים, והיו כורתי הברית עוברים בין בתריו. ...והטעם לפועל הזה בכריתת הברית הוא שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני האנשים כורתי ברית, לקשר ולדבק האהבה ביניהם, עד שיהיו שניהם כאילו הם גוף אחד, וישמור כל אחד את חברו כשמירתו את עצמו. לפיכך היו כורתים בעל חיים לשנים ועוברים בין הבתרים, לאות כי כמו ששני הבתרים היו גוף אחד... והיה כל חלק מרגיש בצער חבירו... ולא הפריד בין שני אלו החלקים רק המות, כן שני האנשים כורתי הברית יהיו כגוף אחד בהיותם בחיים, ולא יפריד ביניהם רק המות".
כלומר: ביתור הבהמה אינו מבטא איום על מי שיעבור על הברית, אלא הוא מבטא את הקשר ההדוק שבין שני כורתי הברית, שלא יפריד ביניהם שום דבר כל עוד הם חיים, ואת הנצחיות של הברית, שהיא לא תופר, אלא רק במות.
אותה הערה שהעיר רבנו בחיי, שביחס לד' לא שייך כמובן לומר: "יהי מבותר כבהמה זו מי שיעבור על השבועה", שייכת גם לגבי הסברו של "ספר העיקרים", שביחס לד' לא שייך כמובן לומר: "ולא יפריד ביניהם רק המות", ואכן ספר העיקרים הרגיש בה, ולכן המשיך וכתב הסבר אחר על ברית בין הבתרים.
ד. הסברו השני של "ספר העיקרים"
המשיך "ספר העיקרים" וכתב על ברית בין הבתרים: "וכריתת הברית עמו שיהיה עמו בצרה ויצטער בצערו, כמו שהגוף האחד יצטער כולו בצער אבר אחד ממנו, על דרך שאמרו רבותינו (מגילה כט ע"א) שהשכינה מצטערת בצערן של ישראל, שנאמר: 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו), וזה כדרך שהאוהב מצטער לצרת אוהבו שנכנס עמו בברית".
כלומר: ביתור הבהמה אינו מבטא איום על מי שיעבור על הברית, אלא הוא מבטא את הקשר ההדוק שבין שני כורתי הברית, שהאחד מצטער בצרת חברו.
יש להעיר על פירושו זה שלפי דבריו לכאורה לא היתה משמעות לביתור בעלי החיים, אלא רק ללקיחת בעלי החיים - כשם שבעל החיים הוא גוף אחד וכל חלק מרגיש בכאב החלק האחר, כך, להבדיל, הקב"ה מרגיש בכאבם של ישראל.
יש לישב שהבהמה הרגישה צער בתחילת ביתורה, ולכן יש משמעות לביתור הבהמה, ולא רק ללקיחתה.
ה. שאלה על ההסברים
יש להעיר על כל ההסברים, שהם לא התייחסו למעבר בין בתרי הבהמה, אלא רק לעצם ביתור הבהמה.
יש לחזק את השאלה על פי מה שנקדים:
רש"י כתב: "דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה", וכן כתבו רבנו בחיי וספר העיקרים. משמע כאילו מצאנו פעמים רבות שכרתו ברית באופן זה. אבל יש להעיר שמלבד שני המקרים הנזכרים - ברית בין הבתרים והברית בימי צדקיהו - לא מופיעה בתנ"ך עוד ברית שבה כרתו בהמה ועברו בין בתריה!
לעומת זאת כן מופיע מעבר בין שתי מחיצות שאינן בעלי חיים מבותרים, בשעת כריתת ברית.
כך נאמר בפרשת נצבים (דברים כט, יא): "לעברך בברית ד' אלקיך ובאלתו". כתב שם רש"י: "כך היו כורתים ברית - עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתיים, כמו שנאמר: 'העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו'".
גם כאן הביא רש"י את הראיה מספר ירמיהו, אבל הוא הרחיב אותה למעבר בין שתי מחיצות באופן כללי, גם כאלו שאינן בתרי בהמה. יש להוסיף שעל פי דברי רש"י אלו ניתן להסביר עוד בריתות בתנ"ך, שגם בהן היה מעבר בין שתי מחיצות (עיין בספרי דברים סימן קעא, וב"הדר התורה" שמות עמ' 230, וב"הדר התורה" דברים עמ' 420).
כל ההסברים שנאמרו עד כה התיחסו לביתור הבהמה, ולא למעבר בין שתי מחיצות שאינן בתרי בהמה.
ו. משמעות המעבר בין הבתרים
נראה לבאר שהמעבר בין הבתרים, ובין שתי מחיצות באופן כללי, בא לבטא שכשם שהאדם העובר בין המחיצות מוגבל על ידן, ואינו יכול לנטות ימין ושמאל, כך האדם הנכנס לברית מקבל על עצמו להגביל את עצמו בחיובים חדשים, וכורת את עצמו משאר בני אדם שאינם חייבים בדברים אלו.
וכך גם בפרשתנו - ד' כביכול מגביל את עצמו, ומחייב את עצמו לתת לזרעו של אברהם אבינו את ארץ ישראל.
ז. מי עבר בין הבתרים ומדוע?
רש"י כתב (בפסוק י): "ויבתר אתם בתוך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו - ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת עימו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: 'ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר וגו'' (פסוק יח), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן: 'העֹברים בין בתרי העגל' (ירמיהו לד, יט), אף כאן: 'תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' (בראשית טו, יז), הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש".
מתחילת דבריו של רש"י משמע ששני הצדדים הכורתים את הברית עוברים בין הבתרים, אבל בסוף דבריו כתב רש"י: "אף כאן: 'תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' (בראשית טו, יז), הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש". משמע שרק ד' כביכול עבר בין הבתרים. מדוע?
כתב ספר הזכרון על רש"י (טו, י): "אף על פי שמהראיה שהביא ["דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמו שנאמר להלן: 'העברים בין בתרי העגל'"] נראה שעברו שתי הכתות, בכאן לא היה זקוק לאברהם לעבור, אלא שלוחו של מקום בלבד, לפי שהשכינה כורתת ברית עם אברהם, לא אברהם עם השכינה".
כלומר: רק ד' התחייב כלפי אברהם, ואילו אברהם לא התחייב כלפי ד'.
כן כתב גם האברבנאל: "והנה אברהם לא עבר בין הבתרים כדרך כורתי ברית, וכענין מה שנאמר: 'העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו', לפי שאברהם לא נתחייב בברית הזה בשום דבר, אבל הקב"ה הוא בלבד יעדו, ולכן עבר העשן והאש האלקי בין הגזרים".
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את מימוש ההבטחה האלקית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
