הקדמה

נאמר בפרשתנו (בפרק ל"ה):

ט. "ויֵרָא אלקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם, ויברך אֹתו.

י. ויאמר לו אלקים: שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל.

יא. ויאמר לוֹ אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו.

יב. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ".

         בפסוקים אלו ד' מבטיח ליעקב אבינו הבטחות נפלאות: שיצאו ממנו שבטים רבים ומלכים, והוא יקבל את הארץ. אבל מהתבוננות במספר פרשות בתורה ובמפרשים עולה שד' לא רק הבטיח ליעקב הבטחות אלו, אלא הוא גם נשבע על כך!

א. הסבר רש"י והספורנו

         בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר:

"זְכֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלֵהם: ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעֹלם".

         כתב רש"י שם: "אשר נשבעת להם בך - ...ליעקב נאמר: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' (בראשית לה, יא), נשבע לו בא-ל שד-י". אם כן הסביר רש"י שכאשר אמר ד' ליעקב: "אני א-ל שד-י" (שם לה, יא), משמעות הדבר שד' נשבע לו בא-ל שד-י!

         כן כתב גם הספורנו בפרשתנו: "אני א-ל שד-י - בשמי אני נשבע, כענין: 'ואמרתי חי אנכי לעולם' (דברים לב, מ), ובזה בלבד מצאנו שבועת הא-ל יתברך ליעקב".

ב. הסבר הרמב"ן

         הרמב"ן בפרשתנו כתב שני הסברים אחרים למקור השבועה.

         ההסבר הראשון: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך, ירמוז זה לשבועה, כי להם ניתנה בשבועה שלא יגרום החטא, אבל לו ניתנה מתחילה בלא שבועה, וזהו שאומר בכל מקום: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א)".

         ההסבר השני: "או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה".

         כוונת הרמב"ן בהסברו השני היא שהבטחה זו של ד' ליעקב היא הבטחה שניה, שכן ד' כבר הבטיח את הארץ ליעקב בפרשת ויצא: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" (בראשית כח, יג)". וכפל ההבטחות משמעותו שבועה.

ג. הסבר רש"י בפרשת בא

         בסוף פרשת בא (שמות יג, ה) נאמר: "והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבֹדה הזאת בחדש הזה".

         פירש רש"י שם: "נשבע לאבתיך וגו' - ...וביעקב הוא אומר: 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' (בראשית כח, יג)".

         בפרשת כי תשא פירש רש"י שהברית עם יעקב היא ההבטחה בפרשת וישלח (לה, יא-יב), בבואו מפדן ארם, ואילו כאן פירש שהכוונה להבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא, בהליכתו לפדן ארם!

         יש לשאול אם כן: מדוע פירש רש"י את השבועה ליעקב באופן אחר ממה שפירש בפרשת כי תשא?

         כדי לענות על שאלות אלו יש להתבונן היטב בכל אחד מהפסוקים, ולגלות בכל אחד מהם נקודה מיוחדת המתאימה למה שפירש רש"י על אותו פסוק!

ד. מה המיוחד בפרשת בא?

         בסוף פרשת בא (שמות יג, ה) נאמר: "והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה".

         המיוחד בפסוק זה הוא שמלבד השבועה לאבות לתת לנו את ארץ כנען, יש בו גם פירוט במתנת הארץ, כלומר: פירוט העמים היושבים בארץ כנען. לכן הביא רש"י כאן את ההבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא, בהליכתו לפדן ארם, ולא הביא את ההבטחה שנאמרה לו בפרשת וישלח, בבואו מפדן ארם, שכן בהבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא גם כן יש פירוט במתנת הארץ! אמנם לא פירוט של העמים, אך פירוט של רוחות השמים, שכך נאמר שם: "ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה" (כח, יד), וזה דומה לפירוט שבפרשת בא. מה שאין כן בהבטחה שבפרשת וישלח אין שום פירוט!

ה. מה המיוחד בהבטחה שבפרשתנו לעומת ההבטחה בפרשת ויצא?

         בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר: "זְכֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעֹלם".

         בפסוקים אלו יש שני דברים מיוחדים שלא הופיעו בפרשת בא: הריבוי ככוכבים, והשם "ישראל". שני דברים אלו מופיעים בפרשתנו!

1. בפרשת ויצא נאמר: "והיה זרעך כעפר הארץ" (כח, יד). ולימדונו חז"ל במסכת מגילה (טז ע"א): "אומה זו משולה לעפר, ומשולה לכוכבים: כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים". אם כן הדימוי לעפר משמעותו ירידה, ואילו הדימוי לכוכבים משמעותו עליה ורוממות. כיון שבפרשת כי תשא נאמר: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים", הרי שלא מתאים להביא את ההבטחה שנאמרה בפרשת ויצא, שבה דומה זרעו של יעקב לעפר. לעומת זאת בהבטחה בפרשת וישלח נאמר: "ומלכים מחלציך יצאו" (לה, יא). בהבטחה זו מדובר על מצב שעם ישראל נמצא במצב מרומם, שיש לו מלך, ולא כעפר הארץ שרומסים אותו תחת שלטון זר, והיא אכן מתאימה לנאמר בפרשת כי תשא: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים"!
2. בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", בעוד שבכל המקומות האחרים בחמשת חומשי התורה נאמר: "אברהם יצחק ויעקב". מדוע נאמר כאן "ישראל"? לרמוז להבטחה בפרשתנו, בה נאמר: "ויֵרָא אלקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם ויברך אֹתו. ויאמר לו אלקים: שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לוֹ אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ".

         ואכן שני הדברים משלימים את זה: כאשר נקרא יעקב בשם ישראל, שמשמעותו היא: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט), הוא מקבל את ההבטחה "ומלכים מחלציך יצאו"!

         יהי רצון שנזכה לשלוט בכל ארץ ישראל ובראשנו מלך המשיח[1]!

[1] ועיין בהרחבה במאמר "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" בעיקר בפ"ו, בספרי "הדר התורה" שמות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.