סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
במבט ראשון מעשה פילגש בגבעה נראה דומה מאד למעשה שהיה בסדום: בשני המקרים באים אנשי העיר ומבקשים "לדעת" את האורח במשכב זכור!
אבל הרמב"ן בפרשתנו (יט, ח) כתב שהיו שני הבדלים חשובים מאד בין שני המקרים: "ודע והבן כי ענין פילגש בגבעה (שופטים פרק י"ט) אף על פי שהוא נדמה לענין הזה, איננו כמוהו לרוע.
המשיך הרמב"ן וכתב: "והנה פנות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם, שנאמר: 'ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם' (שם כ, יג). ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה, שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה, ולא נתכוונו למיתה שלה, וגם לא מתה בידם, וישלחוה מאתם כעלות השחר (שם יט, כה), והלכה מאתם לבית אדוניה, ואחר כך מתה, אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם. אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום, ראו השבטים לעשות סייג לתורה, שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל, כמו שאמרו: 'ונבערה רעה מישראל' (שם כ, יג). וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו ע"א): 'בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה'.
ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה, שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפילגש.
ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה, ועשו ההסכמה שלא מדעתם".
כתב הרמב"ן: "ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להינגף בתחילה, מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין! והגדר עצמו - על שבט בנימין היה מוטל לעשותו, ולא עליהם, שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד).
והנה שתי הכתות ראויות להענש, כי בנימין מרשיע, שאינו חושש ליסר הרעים, ולא לגעור בהם כלל, וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין, וגם את פי ד' לא שאלו בזה. אבל אמרו: 'מי יעלה לנו בתחלה למלחמה על בני בנימין' (שופטים כ, יח). כי מעצמם הסכימו למלחמה על כל פנים. וכן לא שאלו בענין הנצוח: 'אם תתנם בידי', כי בטחו בזרוע בשר, שהיו רבים מאד, כי עתה כמוהם עשרה פעמים ויותר. ולא שאלו אלא: 'מי יעלה לנו בתחלה', והוא כמו גורל ביניהם. אולי היה כל שבט אומר: 'לא אעלה אני תחילה', או אומר: 'אני ראשון', והקב"ה השיב כפי שאלתם: 'יהודה בתחלה', לאמור כי יהודה הוא בראש לעולם, 'כי ביהודה בחר ד' לנגיד' (דהי"א כח, ד). ולכך לא אמר: 'יהודה יעלה', כשאר המקומות (עיין שופטים א, ב), כי לא הרשה אותם, אבל לא מנעם, ולא אמר להם: 'לא תעלו ולא תלחמו' מפני ענשו של בנימין.
והנה הלך ד' עם שניהם בקרי, והניחם למקרים. ובני בנימין היו גבורים, ועריהם בצורות, והשחיתו בישראל הבוטחים בזרוע בשר. והוסיפו עונש על ענשם, כי די היה להם להבריח ישראל מן הגבעה, והם הכו בהם למשחית איבת עולם, והפילו מהם עם רב ועצום, כ"ב אלפים!
והנה ישראל כאשר הכו מכה רבה נודעה להם שגגתם, כי עשו מלחמה עם אחיהם שלא ברשות גבוה ושלא כדין תורה, ועל כן שאלו ביום השני: 'האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי' (שם כ, כג). והזכירו עתה האחוה, לשאול אם הוא אוסר עליהם המלחמה, וד' הרשה אותם עתה ביום השני, ואמר: 'עלו אליו' (שם), כי עתה מותר להם לדרוש דם אחיהם השפוך. והם לא שאלו הנצוח, כי עדיין היו בוטחים ברובם לנצח על כל פנים, וד' לא באר להם, רק כי המלחמה מותרת להם. ומפני שעדיין לא נתכפר ענשם הראשון, נפלו מהם גם ביום השני י"ח אלפים.
וביום השלישי גזרו תענית ויצומו ויבכו לפני ד', והקריבו עולות לכפר על הרהורי הלב אשר בטחו בזרועם, והקריבו שלמים והם שלמי תודה, כי ראו עצמם כאלו כולם פליטים מחרב בנימין, וזה משפט כל הנמלטים להקריב תודה, כענין שנאמר: 'ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה' (תהלים קז, כב), וכתוב: 'ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה לד'' (שם כז, ו). והנה היו בשני הימים המתים מישראל ארבעים אלף, ומבנימן נפלו בסוף כ"ה אלפים אנשי חיל (שופטים כ, לה), 'ומעיר מתום עד כל הנמצא' (שם כ, מח), רבים. ויתכן שיהיו ט"ו אלפים בין אנשים ונשים והטף, והיה עונש שתי הכתות בשוה".
המשיך הרמב"ן וכתב: "ומה נכבדו דברי רבותינו (סנהדרין קג ע"ב) שהיה הקצף בפסלו של מיכה, אמר הקב"ה: 'בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם'. לומר, בכבודי לא מחיתם - במחוייבי מיתה ופושטים ידיהם בעיקר, בכבוד בשר ודם מחיתם יותר משורת הדין. ועל כן סכל עצת שתי הכתות, ואמץ את לבבם, ולא זכרו ברית אחים.
ואחר המעשה נתחרטו, כמו שנאמר: 'ויבא העם בית אל, וישבו שם עד הערב לפני האלקים, ויבכו בכי גדול, ויאמרו: למה ד' אלקי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד' (שופטים כא, ב). כי הכירו טעותם וענשם. והנה בדרך גררא פירשנו ענין מסותם ואינו מבואר, והזכרנו סיבותיו".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרשת בראשית | הקדמה הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת סנהדרין (פ"י מ"א) פירט את כל שלושה עשר העיקרים, וכתב: "וכאשר...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת נח | הקדמה נאמר בפרשתנו (ח, א): "ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה, ויעבר אלקים...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרק מה | הקדמה נאמר בפרשתנו (פרק מה): כה. "ויעלו ממצרים, ויבֹאו ארץ כנען, אל יעקב אביהם. כו. ויגִדו לו...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת ויצא | הקדמה נאמר בפרשתנו: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים,...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית