מדוע בפרשת בראשית ובפרשת נח מתארת התורה תקופה ארוכה ואילו בשאר פרשות התורה מתוארת תקופה קצרה?
כאשר אנו מתבוננים בפרשת בראשית ובפרשת נח ומשוים אותן לשאר פרשות התורה אנו מגלים דבר מפתיע ביותר: בפרשת בראשית מתוארות כאלף וחמש מאות שנה[1]! בפרשת נח מתוארות כחמש מאות שנה נוספות[2]!
לעומת זאת בשאר כל הפרשות כולן גם יחד, מפרשת לך לך ועד סוף כל התורה כולה, לא עוברות אלא ארבע מאות ששים וחמש שנה בלבד[3]! ובחלק מהפרשות מופיע תיאור של יום אחד בלבד[4]!
כיצד יתכן הדבר ומה בא הדבר ללמדנו?
תשובה לשאלה כבר כתב רש"י בראש פרשת וישב (לז, א): "אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורי, פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה, כל גלגולי סיבתם, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם. וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח: 'פלוני הוליד פלוני', וכשבא לנח האריך בו. וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קיצר בהם, ומשהגיע אצל אברהם האריך בו. משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה, עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית".
הדורות הראשונים נחשבים כחול וצרורות, ונח הצדיק הוא המרגלית, שבה ראוי להאריך.
כמובן שגם תיאור עשרים הדורות הראשונים מלמד אותנו לימודים חשובים, כמו השגחת ד' בעולם, שבאה לידי ביטוי בענש שנענשו אדם הראשון, קין, דור המבול ודור הפלגה, וכן לימודים נוספים, ולכן נכתבו הדברים בתורתנו הקדושה[5], אבל מכל מקום רק בתיאור המרגליות התורה האריכה.
אחרי נח יש מרגליות המבהיקות ביופיין עוד יותר מנח, ולכן התורה מאריכה בתיאורם יותר: אברהם, יצחק, יעקב והשבטים. ובארבעת החומשים הבאים מתארת התורה את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, מקבלים את התורה, בונים את המשכן, והולכים לארץ ישראל.
מהתגלות ד' אל משה בסנה ועד סוף כל התורה כולה מתוארות רק ארבעים ואחת שנה, שגם בהן מדולגות כשלושים ושמונה שנה, כמו שכתב רש"י בתחילת ויקרא (א, א): "צא ואמור להם [לישראל]: 'בשבילכם הוא נדבר עמי', שכן מצינו שכל שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדבור עם משה".
התורה ברובה הגדול, מפרשת שמות (תחילת פ"ג) ועד סוף חומש דברים, מתארת בצורה מפורטת כשלש וחצי שנים בלבד!
שנה אחת שהתחילה בהתגלות ד' אל משה בסנה והמשיכה בהכאת ד' את מצרים בעשר המכות.
שנה שניה שבה יצאו ישראל ממצרים, קיבלו את התורה ועשו את המשכן.
חלק מהשנה השלישית שבה הקימו את המשכן והתכוננו לכניסה לארץ ישראל, עד שגרם החטא ונגזרה הגזרה להישאר ארבעים שנה במדבר[6].
השנה הרביעית, היא השנה הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, שבה כבשו בני ישראל את עבר הירדן המזרחי וקיבלו מצוות רבות ערב כניסתם לארץ המובטחת.
התורה אינה ספר הסטוריה. התורה היא תיאור ההסתכלות האלקית על המציאות. והמציאות כולה לא נבראה אלא בשביל ישראל ובשביל התורה. כך לימדנו רש"י על הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - "בשביל ישראל שנקראו 'ראשית' ובשביל התורה שנקראת 'ראשית' [ברא אלקים את השמים ואת הארץ]".
ישראל מגלים את ד' בעולם. הנביא ישעיהו אומר (מג, יב): "ואתם עדי נאם ד' ואני א-ל". ואמרו על כך חז"ל ביטוי חריף מאד: "כשאתם עדי - אני א-ל, וכשאין אתם עדי - כביכול איני א-ל" (ספרי ברכה שמו).
יהי רצון שנזכה לגלות את שם ד' בעולם בכל מלא תפארתו בגאולה השלמה בקרוב.
[1] כך עולה מחישוב השנים של עשרת הדורות הראשונים מאדם ועד נח. ועיין רש"י בראשית יא, א שהמבול היה בשנת אלף תרנ"ו (1656) לבריאת העולם, ובראש פרשת נח (ו, יד) כתב רש"י שד' אמר לנח לבנות את התבה ק"כ שנה לפני המבול, דהיינו בשנת אלף תקל"ו (1536) לבריאת העולם.
ועיין עוד ברש"י סוף פרשת בראשית (ו, ג) ששאל שבני נח נולדו מאה שנה לפני המבול [בשנת חמש מאות לחיי נח (ה, לב), והמבול היה בשנת שש מאות לחיי נח (ז, יא)], ותירץ שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ועיין שם בחזקוני, וסוכמו הדברים במאמר "'אין מוקדם ומאוחר בתורה' בפרשת בראשית ובפרשת נח".
[2] צא וחשוב שנות הדורות ותמצא שאברהם אבינו נולד בשנת אלף תתקמ"ח (1948) לבריאת העולם. בתחילת פרשת לך לך אברהם אבינו בן שבעים וחמש (יב, ד), כך שתחילת פרשת לך לך היא בשנת אלפיים כ"ג (2023) לבריאת העולם. הורד מהן אלף תקל"ו שנים שבהן עסקה פרשת בראשית הרי ארבע מאות ושמונים ושבע שנים שמתוארות בפרשת נח.
[3] כאמור, בתחילת פרשת לך לך היה אברהם אבינו בן שבעים וחמש, אברהם הוליד את יצחק בגיל מאה (כא, ה). הרי עשרים וחמש שנים. מאז מתחילות ארבע מאות השנים של "גר יהיה זרעך" (טו, יג ורש"י שם) המסתיימות ביציאת מצרים. ארבעים שנה היו בני ישראל במדבר (במדבר יג, לג-לד ורש"י שם). הרי ארבע מאות ששים וחמש שנים מתחילת פרשת לך לך ועד סוף כל התורה.
[4] פרשת שמיני מתארת רק את היום השמיני למלואים. פרשות וילך, האזינו וזאת הברכה מתארות את אשר אירע ביום מותו של משה (רש"י דברים לא, א).
[5] על השגחת ד' בתתו שכר וענש עיין ברמב"ן בראשית א, א. על לימודים נוספים עיין ברמב"ם ב"מורה נבוכים" ג, נ ובספר הכוזרי א, מז-נ.
[6] התקופה שמיציאת מצרים ועד אמצע השנה השניה ליציאת מצרים מתוארת בשלושה ספרים: שמות, ויקרא, במדבר.
על התקופה של פחות משנה שבה היו לרגלי הר סיני [ושגם היא מתוארת בשלושה ספרים: שמות, ויקרא, במדבר] עיין רש"י דברים (א, ז) בשם מדרש אגדה: "רב לכם שבת בהר הזה - הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה: עשיתם לכם משכן מנורה וכלים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם שרי אלפים ושרי מאות".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
