מדוע נקרא הבורא בתחילה בשם "אלקים",
אחר כך בשם "ד' אלקים", ואחר כך בשם "ד'"?

הקדמה

כאשר מתבוננים בפרקים הראשונים של חומש בראשית מוצאים תופעה מאד מענינת:

מפרק א' פסוק א' עד פרק ב' פסוק ג' מופיע כל הזמן רק השם "אלקים" (שלושים וחמש פעמים).

מפרק ב' פסוק ד' עד סוף פרק ג' מופיע כמעט כל הזמן השם "ד' אלקים" (עשרים פעם).

מפרק ד' פסוק א' עד סוף הפרק מופיע כמעט כל הזמן רק השם "ד'" (עשר פעמים).

         מה משמעות השמות השונים ומה הסיבה לשינויים?

         נושא זה נראה כשייך לסתרי תורה, אולם גם רבותינו המפרשים הפשטנים עסקו בו, וכאן נביא מעט מדבריהם שנאמרו על פי הפשט.

א. הסברי רש"י לשני השמות ולסיבת שינוי

         רש"י התיחס לשאלות אלו בשני מקומות.

1. הסברו הראשון של רש"י למשמעות השמות השונים

         על השאלה מה משמעות השמות השונים כתב רש"י (ב, ה): "ד' אלקים - ד' הוא שמו. אלקים שהוא שופט ושליט על כל. וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו: ד' שהוא אלקים". ועיין בסמוך.

2. הסברו השני של רש"י למשמעות השמות השונים והסבר הסיבה לשינויים

         תשובה נוספת למשמעות השמות השונים וכן לשאלה מה הסיבה לשינויים כתב רש"י (א, א): "ברא אלקים - ולא אמר: 'ברא ד'', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין. ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב: 'ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים' (להלן ב, ד)".

         כלומר: שם "אלקים" משמעותו מידת הדין, ואילו שם "ד'" משמעותו מידת הרחמים. התורה באה ללמדנו שד' רצה לברוא את העולם במידת הדין, ולכן בפרק א' ובתחילת פרק ב' מופיע רק שם "אלקים". אבל כיון שד' ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, ולכן מפרק ב' פסוק ד' מופיע שם "ד' אלקים".

יש לשאול: מה שייך אצל הקב"ה "עלה במחשבה", "וראה שאין העולם מתקיים"? וכי ח"ו ד' לא ידע מראש דבר זה?! ברור שד' יודע הכל, מראש ועד סוף!

עוד יש לשאול: מה בא הדבר ללמדנו שעלה במחשבה בדרך אחת, ואחר כך קבע ד' שההנהגה תהיה בדרך אחרת?

שאלות אלו שאלו המפרשים וענו עליהן בכמה דרכים, ובמאמר קצר זה יובאו שתי תשובות, שכל אחת מהן ענתה על שתי השאלות:

         א. ד' כמובן יודע הכל מראש, ומה שעלה במחשבה לא התבטל, ולפעמים ד' דן את העולם במידת הדין! ("באר בשדה" על רש"י כאן ו"תורת חיים" ב"ק נ ע"א).

         ב. ד' כמובן יודע הכל מראש, אלא שהוא עשה זאת כדי ללמדנו שגם כאשר אנו רוצים להתנהג עם חברינו במידת הדין, נזכור שגם ד' חשב לברוא את העולם במידת הדין, וראה שהעולם אינו יכול להתקיים כך, ובראו במידת הרחמים, ואף אנו נתנהג כך עם חברינו ("סנהדרי קטנה" על מסכת סנהדרין בהקדמה).

         עדיין יש להעיר שלא מספיק ברור מדוע השינוי בין שם "אלקים" לשם "ד' אלקים" נעשה דווקא במעבר בין פסוק ג' לפסוק ד' בפרק ב'.

כמו כן רש"י לא הסביר מדוע בפרק ד' מתחיל להופיע שם "ד'" לבדו.

על שתי שאלות אלו ענה החזקוני:

ב. הסברי החזקוני לסיבת השינויים דווקא במקומות אלה

1. תשובת החזקוני לשינוי הראשון

         על השאלה הראשונה - מדוע השינוי בין שם "אלקים" לשם "ד' אלקים" נעשה דווקא במעבר בין פסוק ג' לפסוק ד' בפרק ב' - ענה החזקוני (ב, ד): "ביום עשות ד' אלקים – עכשיו, כשנבנו שמים וארץ במילואם, הזכיר עליהם שם המיוחד, משום ש'ברב עם הדרת מלך' (משלי יד, כח). וכן מצינו 'אין מזמנין על המזון בשם בפחות מעשרה' (ברכות מט ע"ב)".

         כעין זה כתב גם הרד"ק כאן: "ואמר 'ד' אלקים', ובכל מעשה בראשית לא נזכר אלא 'אלקים', לכך אמרו חז"ל (בראשית רבה יג, ג): נקרא שם מלא על עולם מלא".

         כלומר: כאן, אחרי פסוק ג' של פרק ב', הסתיים תיאור הבריאה, ולכן מכאן נזכר שם ד' במילואו: "ד' אלקים"!

         יש לציין שלפי החלוקה לפרקים נראה כאילו תיאור הבריאה הסתיים בסוף פרק א', אבל באמת רק כאן, אחרי פסוק ג' של פרק ב' הסתיים תיאור הבריאה - אחרי היום השביעי, וכאן היה צריך להסתיים פ"א ולהתחיל פ"ב!

         יש להוסיף שהחלוקה לסדרים אכן קבעה כאן את סדר ב', ועד כאן קוראים לחתן בראשית בשמחת תורה, ועד כאן קורא הכהן בשבת בראשית. ועיין על כך בהרחבה בהקדמה לתנ"ך קורן וב"דעת מקרא" במבוא פ"ב "חלוקת הספר" (עמ' 8-9), ובסיכום מעשה בראשית (עמ' לז-מב).

2. תשובת החזקוני לשינוי השני

         על השאלה השניה - מדוע בפרק ד' מתחיל להופיע שם "ד'" לבדו - ענה החזקוני (ד, א): "קניתי איש את ד' - בבריאת עולם, דהיינו מבראשית עד 'אלה תולדות השמים' (ב, ד) לא נזכר הקדוש ברוך הוא אלא בשם 'אלקים', לומר שברא עולמו במדת הדין.

ובעשיית העולם ובתיקונו, דהיינו מ'אלה תולדות השמים' עד 'והאדם ידע' הוא נזכר בשתי אזכרות, לומר לך ששיתף הרחמים עם מדת הדין, אולי יוכל עולמו לעמוד.

ואל תשיבני: 'אף כי אמר אלקים' (ג, א), 'אשר בתוך הגן אמר אלקים' (שם, ג), 'כי יודע אלקים' (שם, ה) - לפי שהן דברי הנחש וחוה.

ומן 'והאדם ידע' ואילך, שיצר הרע בא ומתגדל בבריות, סילק הקדוש ברוך הוא את מדת דינו, ונזכר במדת הרחמים לבדה, להתנהג בה עם בריותיו, כדי להעמיד ולקיים עולמו".

         דברי החזקוני הללו ממשיכים את דברי רש"י ששם "אלקים" הוא מידת הדין, ושם "ד'" הוא מידת הרחמים, אבל נראה שהוא חולק על רש"י בהסבר השאלה כיצד ברא ד' את העולם. לפי רש"י רק עלה במחשבה לפני ד' לברוא את העולם במדת הדין, אבל מיד צירף ד' את מדת הרחמים. ואילו לפי החזקוני ברא ד' את העולם במדת הדין, ורק אחר כך צירף ד' את מדת הרחמים. ואחר כך, שהיצר הרע התגדל באדם ד' מנהיג את עולמו רק במדת הרחמים!

         הסבר זה נראה חולק על ההסבר הראשון שנאמר בדעת רש"י (בפ"א סעיף 2) שלפעמים ד' מתנהג עם עולמו במדת הדין. אבל אפשר שכוונת החזקוני שההנהגה הרגילה היא במדת הרחמים, אבל לפעמים יש חריגה מההנהגה הרגילה, וד' מנהיג את עולמו במדת הדין.

3. מדוע השתמש הנחש בשם "אלקים"?

         יש לציין שהחזקוני כתב: "ואל תשיבני: 'אף כי אמר אלקים' (ג, א), 'אשר בתוך הגן אמר אלקים' (שם, ג), 'כי יודע אלקים' (שם, ה) - לפי שהן דברי הנחש וחוה". אך הוא לא הסביר מדוע באמת השתמש הנחש בשם זה.

         כתב על הראב"ע (ג, א): "לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא, כי לא ידעו".

         נראה לומר הסבר נוסף על פי המהלך שהתבאר עד כאן, והוא שהנחש ברצותו להסית את חוה לעבור על ציווי ד' השתמש בשם שמבטא את מידת הדין, כדי לומר לה שד' אינו אוהב אותם, אלא מתנהג עמם במידת הדין, ולכן אסר עליהם לאכול מכל הפירות[1], וחוה השיבה לנחש באותה מטבע לשון שהוא השתמש[2].

סיום

         למדנו במאמר זה ששמות ד' השונים מבטאים הנהגות שונות, ומתוכם אנו למדים גם כיצד עלינו להתנהג.

         יהי רצון שנתנהג תמיד במידת הרחמים, ומתוך כך הקב"ה יתנהג עמנו גם כן במידת הרחמים.

[1] עיין ברד"ק (ג, א) שכתב: "אף כי אמר אלקים - באמרו 'אף' שמורה תוספת על הדברים שקדמו, נראה כי דברים אחרים קדמו בין חוה ובין הנחש. ודומה שאמרה חוה לנחש על הכבוד שעשה להם הא-ל, שהשכינם בגן עדן. אמר לה הנחש: אני רואה שהקב"ה שונא אתכם, אף על פי שהגדיל אתכם משאר היצורים, שלא יעשה לכם מעלה כך וכך, וכל שכן שאמר אליכם שלא תאכלו מכל עץ הגן, בזה תוכלו להכיר שהוא שונא אתכם, ואינכם חשובים בעיניו כמו שאת אומרת. והכתוב הניח ראשי הדברים ולקח סופם, וכן הוא מנהג הכתוב במקומות רבות, כמו שאמרו המרגלים אל יהושע: 'כי נתן ד' בידינו את כל הארץ' (יהושע ב, כג) ואין מלת 'כי' תחלת הדברים. ופירש 'אף', כל שכן, כמו 'אף שכני בתי חומר' (איוב ד, יט), 'אף כי אנכי אעננו' (שם ט, יד), 'אף כי הבית הזה אשר בניתי' (מלכים א ח, כז)".

[2] עיין עוד ברד"ק (ג, א) שכתב: "ולא הזכיר הנחש שם הנכבד, וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא כי לא ידעו, ולפירושנו כי דבורו היה דרך מופת לא שם הא-ל בפיו זה השם הנכבד, כי לא יתכן שתהגה בו בהמה וחיה לכבוד השם שהוא מיוחד לו לבדו, וכן האשה לא הזכירה אותו".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.