התבוננות מדוקדקת בראשית הפרשה, עושה רושם ראשוני של 'סלט' - של כמה עניינים שהתערבו יחד. הפרשה מתחילה בהתגלות אלוקית אל אברהם, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". לא ברור מה תכליתה של התגלות זו. להתגלות אין גם סיום ברור. היא נקטעת בפסוק השני, בביקור שלושת המלאכים.

על פי חז"ל, שלושת המלאכים באו לשם שליחויות שונות: ביקור חולים, בשורת הולדת יצחק והטיפול בסדום. דווקא שלושה, מפני שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות[1]. אמנם לאידך גיסא, יש מקום לשאול, מדוע שלושה מלאכים המבצעים שליחויות שונות, הולכים יחד?

זאת ועוד - פרשת הביקור אצל אברהם היא מעין סיפור מתגלגל. תוך כדי הביקור מוזכר שאברהם מלווה את המלאכים - "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם", ואז תוך כדי הליווי לפני הפרידה, פנייה אלוקית אל אברהם - "וה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה", הקב"ה מחליט לשתף את אברהם בעניין סדום, ורק אח"כ מוזכרת הליכת המלאכים: "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה", ובאותו פסוק: "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", וממתי אברהם עומד לפני ה'?

בקיצור - ערבוביה.

מה רוצה התורה לומר לנו ב'אי-סדר' הזה? מהו הסדר הפנימי במה שנראה לעינינו כערבוביה?

נראה לומר, שבחיי אברהם אבינו, מה שנראה על פי הקריטריונים שלנו כקטוע, הוא באמת אחדותי. חיי אברהם אבינו הם מסכת אחדותית של קרבת אלוקים בכל רגע ורגע מהחיים. הנוכחות האלוקית בחיי אברהם אבינו אינה מסתיימת בדיבור בלבד, היא קיימת כל הזמן בכל תנועותיו ופעולותיו של אברהם אבינו. ה' נראה אל אברהם, ואז אברהם מכניס אורחים, וה' בעצם ממשיך להיראות אליו. אברהם לא עזב את ה', וה' לא עזב את אברהם. הכנסת האורחים של אברהם אבינו היא הנוכחות האלוקית בחייו, "מה הוא רחום אף אתה רחום"[2]. השראת השכינה בחייו של אברהם אבינו היא מציאות קבועה. 'אור החיים' הקדוש מסביר[3], שמדרגה זו גופא התחדשה בפסוק הראשון, שמשום כך כתוב "וירא אליו ה'" ולא 'וירא ה' אליו', כפי שמקובל, משום שהנושא הוא ההֵראות האלוקית הקבועה אל אברהם. הנושא של ההתגלות האלוקית הוא אישיותו של אברהם אבינו, ולא אמירה אלוקית חד-פעמית. יסוד זה מוסבר ברמב"ם במורה נבוכים: "כי אלו הארבעה - רצוני לומר; ה'אבות' ו'משה רבנו' - התבאר בהם מן ההתאחדות באלוה - רצוני לומר, השגתו ואהבתו מה שהעיד עליו הכתוב, וכן השגחת האלוה בהם ובזרעם אחריהם גדולה - והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדלים במקנה ובכבוד; והוא אצלי ראייה שהם, כשהיו עושים המעשים ההם, לא היו עושים אותם רק באבריהם לבד, וליבותם ודעותם לא יסורו מלפני האלוה[4]. ויראה לי כי אשר חייב היות אלו הארבעה עומדים על תכלית זה השלמות אצל האלוה והשגחתו עליהם מתמדת ואפילו בעת התעסקם להרבות הממון - רצוני לומר, בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית - היה מפני שתכלית כוונתם הייתה בכל המעשים ההם - להתקרב אל האלוה קרבה גדולה. כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם - להמציא אומה שתדע האלוה ותעבדהו, "כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'" - הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם הייתה לפרסם יחוד השם בעולם ולהישיר בני אדם לאהבתו. ומפני זה זכו לזאת המדרגה - כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה. ואין זאת מדרגה שיחשוב כיוצא בי להישיר להגיע אליה"[5].

מתוך המבט הזה ניתן להבין אף את האחדות והשותפות של שלושת המלאכים. לכל מלאך יש דגש על פעולה מסוימת, אך כשאברהם אבינו בעולם כל השליחויות קשורות. לא רק ביקור החולים ובשורת הבן, אלא גם המאורע האוניברסאלי של סדום.

אין כאן ביקור חולים רגיל. החולה הוא אברהם אבינו המהול. המילה לא הייתה מעשה פשוט עבור אברהם אבינו[6], היא מבדילה אותו משאר העולם. למרות שכל מעייניו של אברהם אבינו קשורים להשפעה וליכולת להיטיב לכל הנבראים, ועם זאת אברהם אבינו מתרומם להכיר, כי בראייה הכוללת, השפעת הטוב היותר משמעותית של אברהם, תתרחש דרך מה שתתייסד אומה אברהמית שתשכון לבדד בעולם. משום כך בשורת ההמשכיות שתחל לצאת אל הפועל ביצחק, היא המשך ישיר של המילה. יש כאן גילוי אלוקי אחד. אומה זו ההולכת וצומחת, נושאת בקרבה את תכונת הטוב האלוקי של "טוב ה' לכל", ותכונה זו היא גולת הכותרת של מפעלה ההיסטורי בעולם האנושי. משום כך בשורת  השליחות של סדום קשורה לאברהם. אצל עם ישראל סדום אינה התרחשות 'שָם'. אנחנו קשורים לכל התרחשות מוסרית בעולם, גורל העולם כולו והנבראים כולם, הם מעיינינו. המלאכים הבאים לאברהם, הם גופא תאור אורגני של השראת השכינה האלוקית במכלול חייו. אם כן יש כאן עניין אחד לגמרי - ההתגלות האלוקית בחייו של אברהם אבינו.

זהו עומק הפשט של "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", הכוונה היא לפנייה האלוקית שמתחילת הפרשה[7]. "וירא אליו ה'" לא נגמר, גם הביקור של שלושת המלאכים ומעשי החסד הזריזים של אברהם ושרה, הם הכל המשך של השראת השכינה של "וירא אליו ה'". חיי אברהם אבינו מתאחדים עם הנוכחות האלוקית. מתברר בסופו של דבר שדווקא בעומק הערבוביה מסתתר הסדר היותר עליון של חיי אברהם אבינו בעולם.

מעשי אבות סימן לבנים - אברהם אבינו הוא אב הטיפוס לשאיפת החיים שלנו כאומה היסטורית. אנחנו נדרשים לסחיבת משקלים כבדים, אנחנו זקוקים לכתפיים רחבות ולהשתדלות עצומה, בכדי לשאת את המשא העצום הזה. אך בענוות אמת ובגבורת קודש, יכול נוכל למטרה היסטורית נעלה זו.

[1] בראשית רבה נ', ד'

[2] ילקו"ש שמות טו

[3] בראשית יח א

[4] כלומר: הפעולות הפיזיות נעשות באברים ובו זמנית הלב והתודעה מרוכזים בה'.

[5] מורה נבוכים ג נא

[6] כך מופיע במדרש ביחס למילה, שאברהם הלך להתייעץ עם ענר אשכול וממרא. עי' בראשית רבה מ"ב ח

[7] כך באר כאן המזרחי