פרשת ויצא, תחילתה במלאכים וסופה במלאכים. מסעותיו הגורליות של יעקב אבינו לבניין המשפחה הישראלית, מלֻווֹת במלאכים. הוא יוצא מהארץ, מלאכי א"י מלווים אותו ומתחלפים במלאכי חו"ל. בסיום הפרשה הוא חוזר לארץ - "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלוקים". הקשר הטבעי של האבות עם המלאכים, החל כבר אצל אברהם אבינו. בתחילה נראה כאילו מדובר באנשים[1], אך אח"כ מתברר כי אלה היו בעצם מלאכים[2]. בפרשה הבאה, הקשר עם המלאכים מגיע לשיא חדש, לא רק מלאכים המלווים או המבשרים, אלא יעקב אבינו משתמש במלאכים כדי לבצע שליחות. "וישלח יעקב מלאכים אל עשיו אחיו"[3]. פלאי פלאים - מלאכים עושי דברו של יעקב אבינו. ורש"י דואג להדגיש, לבל נטעה, שהכוונה היא ל"מלאכים ממש"[4]. חיי האבות מוקפים במלאכים. אמנם היחיד שלא מצאנו אצלו פגישה עם מלאכים, זהו יצחק אבינו. אולם אין זו קושיה. אצל יצחק אבינו אין רבותא בפגישה עם מלאכים, משום שיצחק אבינו, הוא עצמו מלאך. מסיבה זו, רבקה נופלת מהגמל בראותה את יצחק, כפי שמבאר הנצי"ב: "ותרא את יצחק בעודו עומד ומתפלל והיה אז כמלאך אלהים נורא מאד... על כן נבעתה מאד"[5].

יש מלאכים בעולם. מלאכים אינם דווקא דמויות מוחשיות עם כנפיים, כמו שדִמיַּנוּ אולי בגן הילדים. מצד שני, מלאכים זה עניין רציני מאוד[6]. "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיו"[7]. מלאך זה כמו נשמה בלי גוף. הנשמה היא מציאות מאוד ממשית, למרות שאיננה נראית באופן מוחשי. עומק החכמה, זה הכרת הישות הרוחנית שאיננה חומרית[8]. בלא להיכנס לביאור המשמעויות של התיאורים המוחשיים שבפרשיות שבהן מוזכרים המלאכים, עיקר הכוונה במלאכים היא לכוחות רוחניים הפועלים במציאות[9]. בעולם שהקב"ה ברא, יש חוקיות אלוקית, יש כוחות אלוקיים עצומים הפועלים בבריאה. אדם שחוזר הביתה בערב שבת קודש, מלאכי השרת מלווים אותו[10]. הוא מחובר לישות הקודש[11], לחיוניות האלוקית העצומה. אין כמו רוממות קדושת השבת בכדי להיות שייך ומחובר למשמעויות הרוחניות העמוקות של חיינו. ככל שחווים יותר לעומק את קדושת השבת, כך אנחנו באמת מוקפים מלאכים.

גם במובן השלילי יש כוחות רבים המפריעים, ו"אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין... כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה[12]"[13]. אך "מדה טובה מרובה ממידת פורענות"[14], וממילא ניתן לומר שאלמלי נתנה רשות לעין לראות, לא היינו מפסיקים להתפלא מכל כוחות הטוב, החסד, הגבורה האלוקיים, המקיפים אותנו ללא גבול.

הקשר למלאכים הוא עניין מיוחד לישראל. ישראל הם חברים של מלאכי השרת[15]. זו ראשית כל מציאות אמיתית, השייכת לאופיינו ולייעודנו: "נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום"[16]. הקשר למלאכים אף מחזק אותנו בשליחותנו. "כי אתם המעט מכל העמים", ולעתים עקב כך אנו מרגישים חולשה ובדידות. אמנם אין זה כך. אנחנו לא לבד. העולם מלא כוחות עצומים של טוב, של מוסר, של יושר, של עדינות ושל קודש. דרך הקודש היא בטוחה, ממשית וודאית, המון מלאכים מסביבנו, והם רק מצפים שנוציא אל הפועל את שליחותם. צריך רק לפקוח את העיניים וללכת בדרכי אבותינו ולאחוז במידותיהם הישרות. או אז נגלה כמה עוצמה של טוב החיים מלאים, כמה איתנות ובטחון יש בחיי הקודש.

[1] בראשית יב ח

[2] בראשית יט א

[3] בראשית לב ד

[4] רש"י בראשית לב ד

[5] העמק דבר בראשית כד סד

[6] עי' שיחות הרצ"י פרשת וישלח

[7] תהלים צא יא

[8] "ואמנם הנקראים חכמים באמת לא על דרך העברה, הנה התבאר אצלם שכל נבדל מן החומר הוא יותר חזק המציאות מבעל החומר ואין ראוי לומר יותר חזק אבל מציאות הנבדל יותר אמתי" (רמב"ם איגרת תחיית המתים).

[9] עי' עו"ר ב עמ' ע"ז, שמונה קבצים א תתע"ב, ג ש"מ,

[10] עי' טור או"ח סימן רס"ב

[11] אורות הקודש ב עמ' שח

[12] כל אחד מאתנו, יש אלף מזיקים משמאלו ורבבה מימינו

[13] ברכות ו.

[14] סנהדרין ק:

[15] שמונה קבצים קובץ ה רי"ג

[16] קדושה נוסח אשכנז