'עַם צבא' ו'עַם משפחה'
אופי מפגש יעקב ועשיו אינו מקרי. הוא ביטוי להבדל הנצחי שבין ישראל לעמים. עשיו הוא 'עַם צבא'; ראשית האימפריאליזם. ציבור שוביניסטי החי על החרב.
לעומתו, יעקב הוא משפחה. ישראל מקים עַם, אך לאומיותו מושתת על עדינות משפחתית. הילדים רכים. בתא המשפחתי יש אִמהוּת: רוֺך, חום ואהבה. עדינות זו בונה עם שבאורח פלא מצליח לייצר את כל העוצמות ושכלול החיים, וגם יודע להילחם ולנצח כשצריך.
זהו ניצחון חנוכה: 'נר איש וביתו'. ניצחון התא המשפחתי, פח השמן הצנוע, ממנו אור לאומי אינסופי מוסיף והולך.
כמה כואב שנקודה זו נשחקת כיום במדינה. הסיבה המהותית שאין זה נכון שבנות תהיינה חלק מהצבא הכובש, היא ממניע חיובי. אנו חפצים בצבא ישראלי אותנטי, המבוסס על מרקם של חוסן חברתי אצילי כיסוד ניצחוננו. בעולם ישראלי ישר הצבא קיים רק מכוח שהוא שליח של העדינות הנשית. לא פמיניזם המתקנא בשוביניזם; זו עֵשָיוויוּת! כבודנו הלאומי איננו בחרב. תפארתנו ועוצמתנו בעומק המשפחתי. כן, הכיבוש משחית! אמנם בישראל הוא לא משחית. אך מכוח מה? מכוח מה שאנו 'עַם משפחה'. בהרס המשפחה תאבד עוצמתנו, ובבניין הבית הישראלי הטהור ישגשגו מדינתנו וצבאנו.
"כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
