יעקב אבינו יוצא מתוך ההתמודדות הראשונה עם עשו, והולך לחרן להתמודד עם לבן. שני האויבים של יעקב מזוהים על פי צבעם: עשו נקרא גם 'אדום' על שם הצבע האדום, ולעומתו הצבע הלבן. היחס בין האדום והלבן כשני קצוות מופיע בגיאוגרפיה של ארץ ישראל- אדום בגבולה הדרומי והלבנון בגבולה הצפוני (השם 'לבנון' הוא הרחבה של השם 'לבן'- 'לב-נון'='לב-ן'). וכן מופיע יחס כזה ביצירת גוף האדם השלם- הצבע הלבן מהאב והאדום מהאם: 'אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין'.

הנושא הגלוי של ההתמודדות בין לבן ליעקב הוא האמת מול השקר. לעומת עשו שרשעותו גלויה ואינו מסתיר את תכונותיו הרעות מיעקב, לבן מציג את עצמו כאיש הצדק והיושר ואומר: "הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם", "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ", "הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ", אך באמת "אֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". לכן אנו מהפכים גם את שמו ודורשים אותו לגנאי מ'לבן הארמי' ל'נבל הרמאי'.

אמנם מצאנו בחז"ל התייחסות מהותית יותר להתמודדות בין יעקב ללבן. בהגדה של פסח אנו אומרים: 'לבן ביקש לעקור את הכל'. המפרשים מבארים זאת על פי דבריו: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא". כלומר שהמאבק בין יעקב ללבן הוא על הכל. ואמנם בני לבן אומרים: "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ" למרות שלא לקח הכל ממש, כיון שהם מזהים שיעקב מנצח במאבק על המהות שהיא הכל.

מהו ה'כל' שעליו נאבקו יעקב ולבן? זהו הצבע הלבן. מבחינה מדעית הצבע הלבן הוא הכלל של כל הצבעים. יעקב הוא האב השלישי המאחד את כל הכוחות בשלמות. כנגדו מעמיד לבן שיטה אחרת של כלליות וקורא לעצמו על שם האחדות הלבנה. לכן הוא מבקש לעקור את ה'כל'- הכלליות של יעקב ולהחליף אותה באחדות מזויפת.

המאבק על הצבע הלבן מתבאר בפרשתנו באריכות. בשש השנים האחרונות של יעקב בחרן הוא עובד את לבן תמורת חלק מהצאן, כאשר החלוקה היא לפי הצבעים: "כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי". בהמשך מתברר שהמאמץ העיקרי הוא לזכות ב'כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ'. יעקב מציע ללבן ש'תנאי הפתיחה' יהיו לטובתו, כיוון שכל הצאן שכבר נולדו בצבעים אלו יהיו בעדר נפרד אצל לבן ורק אלו שיוולדו באותם צבעים מכאן ואילך יהיו שייכים ליעקב.

ההגיון של לבן היה שמצאן שאינו לבן כלל קשה ואולי בלתי אפשרי להוליד צאן לבן. כנגד זה משתמש יעקב באמצעים מיוחדים: "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת, וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם". המפרשים נחלקו האם יעקב נעזר בסיוע אלוקי כפי שמתואר בחלומו או בחכמה רוחנית: 'שיסתכלו בחדוש פעולת המציג ומצוייר בדמיונם בעת ההריון כי הציור בכח המדמה בעת הריון יפעל על הרוב בנולד דמות דבר המצוייר'. חכמי המדע ביארו שהשתמש בחכמה טבעית. החוק של הגנטיקה מלמד שגם בכבש שחור יכול להיות גן לבן שלא יצא אל הפועל בו אבל עשוי להתגלות בצאצאיו.

לפי כל ההסברים אפשר לבאר את ההבדל בין לבן ליעקב בשאלה: האם ניתן למצוא את הצבע הלבן בכל מקום? לפי השיטה הכללית המזויפת של לבן האחדות היא חיצונית ואינה נובעת משייכות פנימית. אבל יעקב מלמד שהאחדות היא פנימית ובכל פרט יש תוכן כללי שיכול לצאת לפועל.

הנצחון של יעקב מתבטא ברגע הבריחה מלבן: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי" יעקב מצליח לתפוס את ה'לב' הפנימי של ה'לבן' ואיתו הוא חוזר לארץ ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.